שלח לחבר

בס"ד
רבנים.נט

ברוכים אתם בבואכם כט תשרי התשעח

חדשות האתר:


פינת הנשים

שלח שאלה לרבנים

הוסף שאלה


הלכות בשמירת העיניים:
מִי זֹאת ?

הלכות בשמירת הלשון:
סיפור רכילות לנכרי

פרשת ויקרא - שבת החודש

אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה' מִן הַבְּהֵמָה) א,ב)

רש"י: אָדָם: למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל.

ויש לתמוה מה החידוש שלא נקריב מן הגזל, הרי פשוט הדבר שאין להקריב מן הגזל, שהרי אין מצוה באה בעבירה, ואם כן מדוע צריכים אנו ללמוד מאדם הראשון שלא מקריבים קרבן מן הגזל?

 

אלא נראה ליישב לפי מה שאמרו חז"ל (ערובין יח,ב): כשנקנסה מיתה על אדם הראשון בעבור חטאו, ישב בתענית מאה ושלושים שנה ופירש מאשתו. לפי זה יש לומר שלכן כתוב אָדָם, לומר לך שתהיה כאדם הראשון, כמו שהוא לא הסתמך על הקָרְבָּן וישב בתענית אף אתה היה כן- אם חלילה חטאת, לבך יהיה שבור כי חטאת לאדון העולם ושוב בתשובה ולא תסתפק בקָרְבָּן. ('לבוש יוסף' דף יג-יד).

 

בממון כשר אין הפסדים- מסופר על הגר"ח מולאזין זצ"ל: באו פעם עסקנים לביתו להתייעץ עמו על כמה עניינים שעמדו על הפרק. על השולחן היו מונחים כלי זכוכית וכלים מכלים שונים. באמצע שיחתם בלא יודעים משך אחד מן העסקנים את מפת השולחן, וכל הכלים נפלו לארץ בקול רעש גדול. כל העסקנים ישבו שם המומים ומלאי בושה וכלימה על ההיזק שנגרם מחמתם. ניחם אותם רבי חיים ואמר: אל דאגה שום כלי לא נשבר! תמהו כולם למשמע דבריו, וכשהרימו את הדברים נוכחו כי באמת כך הוה לא נשבר אפילו כלי קטן.  שאלוהו וכי נביא אתה? ענה להם: לא נביא ולא בן נביא אנוכי, אלא כיון שכספי כשר הוא, בכסף כשר אין הפסדים! 

 

אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' (א,ב)

יש לפרש את הכתוב על פי משל: אדם אחד בא לחנות לקנות לו מראה. הציע לו הסוחר מראה טובה. הסתכל אותו אדם במראה ולא רצה לקנותה. שאל אותו הסוחר: מדוע אינך רוצה לקנותה? השיב לו האיש: כיוון שאני רואה תמונה משונה במראה.... כי ראשו היה פרוע והכובע שעל ראשו מונח על הצד, ועל מצחו היה לכלוך של דם, ובפניו לכלוך של דיו וכו'. אמר לו הסוחר: שוטה שבעולם! הלא התמונה שאתה רואה היא תמונת עצמך, והלכלוכים הם בפניך ובמצחך, וקלקול הכובע הוא מעצמך, נסה נא לסדר את הכובע על ראשך כראוי, ותרחץ מצחך ופניך מהלכלוך, ואז תראה תמונה יפה במראה. והנמשל, השם יתברך מתנהג עם האדם כפי הנהגת האדם, שאם מתנהג בטוב וביושר, יראה הוא את ההנהגה העליונה שמתנהגת עימו בטוב, ואם יקלקל מעשיו, אז הנהגת ענייניו תתקלקל. ובזה יש לפרש את הפסוק: "אני לדודי ודודי לי", כלומר, כפי שיעור ההתקרבות שאני מתקרב לדודי, כן דודי מתקרב אלי, וכמו שכתוב: "ה' צילך על יד ימינך". וזהו שאמר הכתוב: "אָדָם כִּי יַקְרִיב" – אדם שרוצה להתקרב להשם יתברך, אזי "מִכֶּם" – כפי שיעור והמידה אשר יהיה מכם, כן תהיה ההתקרבות מהשם יתברך. (עוד יוסף חי). 

אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם) א,ב)

אם אדם רוצה להקריב קָרְבָּן לַה' רמוז לנו שהוא צריך להקריב "מִן הַבְּהֵמָה" – כלומר את הנפש הבהמית שלו, את התאוות שלו, צריך הוא להמעיט בתענוגים.. באכילה, בשתייה, ברדיפה אחר הממון והחומריות. ואם נחלק את המילה קָרְבָּן נבין את המעלה שלה הוא יזכה, שבהתחלה הוא "קר", כלומר קריר בעבודת השם ורחוק מהקב"ה, ולאחר שהוא מקריב מעצמו :"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם"- ר"ת מידה כנגד מידה, יזכה שוב למעלת "בֵּן" לקב"ה כנאמר במשנה באבות (ג,ד): "חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד,א):" בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם". ככל שהאדם יעשה יותר התקרבות ויקריב מעצמו בשביל הקב"ה, כך גם יזכה להיות קרוב יותר לה' וגם יזכה להיות כ"קָרְבָּן לַה'" – כמובא בתוספות במנחות (קי,א): שמיכאל המלאך מקריב את נשמות הצדיקים כקורבנות לקב"ה. 

מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם (א,ב)

רעיון מוסרי דרש רבי יהודה מועלם זצ"ל, בפירוט סוגי הקרבנות שנמנו בפסוק: 

בְּהֵמָה - מה שנותנים לה היא אוכלת, ואם יניחו לפניה כמות גדולה, היא תאכל עוד ועוד כפי תאוות האכילה הטבוע בה. ובא הפסוק ללמדנו שלא לנהוג כמעשה הבהמה לאכול לשם תאווה והנאת הגוף, אלא אך ורק לשם שמים. 

מִן הַבָּקָר - לשון ביקור. לרמז על הסחורה שעושים בה ביקורות לעיתים קרובות. וללמדנו כשם שאדם מזדרז לבצע ביקורת בסחורתו עוד בבוקר בבוקר בכדי להרוויח עוד ממון, כך יש להזדרז בעבודת השי"ת בבוקר ובערב בכדי להרוויח עוד לימוד תורה, מצוות ומעשים טובים. 

וּמִן הַצֹּאן - הנה הלבוש שאנו לובשים בא מהצמר של הצאן, והחלב אף הוא בא מן הצאן. וללמדנו כשם שהצאן אינו טורח על לבושו ועל מזונו, אלא הדבר בא לו כדרך הטבע, כך האדם לא יטרח יותר מידי בשביל מזונו ובגדיו, אלא יטרח מעט בשביל ההשתדלות ויבטח בהשי"ת שיכין לו כל צרכיו במילוי ובריווח.

 

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (ד,כב)

רש"י: אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא: "לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו".  רבותינו במסכת ברכות (יב,ב) לימדו אותנו שכל העושה עבירה ומתבייש בה  מוחלין לו על כל עוונותיו. כוונתם אפילו לבושה של אדם רגיל-  קל וחומר לבושה של נָשִׂיא הדור. אפשר לומר שיש כמה אנשים שלא הביאו קרבן בגלל הבושה, ובפרט אם הם מוחזקים כצדיקים. והנה הם רואים את נָשִׂיא הדור עולה לבית המקדש כשכולם צופים בו איך הוא מעלה את הקרבן  (שהרי אסור למנות שליח לכך), מיד כולם עושים קל וחומר בעצמם. שהרי אם הנָשִׂיא, שמוחזק לאחד מגדולי הדור, מוכן לבייש את עצמו למען כבוד ה' - מי אנחנו בכלל? וכך כל אנשי הדור עושים תשובה. ('ובחרת בחיים').

 

וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹמנוֹ (ה,א)

בזוהר הקדוש פרשת ויקרא (יג,ב) ביאר פסוק זה על הנשמה: "כְּשֶׁמַּגִּיעִים יָמָיו של האדם לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹהֶה עָלָיו וְאוֹמֵר, וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, וַהֲרֵי הִשְׁבַּעְתִּי אוֹתָהּ בִּשְׁבוּעָה שֶׁל שְׁמִי שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּר בִּי (כך מובא במסכת נידה (ל,ב): שכאשר התינוק יוצא לאויר העולם משביעים אותו תהיה צדיק ואל תהי רשע". וממשיך הזוהר: וְהֵעַדְתִּי בָהּ (בנשמה) כְּשֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם, וְהוּא עֵד-  הכוונה שהנשמה מעידה על כל מעשי האדם (כמובא בחגיגה טז,א). אִם לוֹא יַגִּיד- לוֹא כתוב באות ו' וגם באות א' לאמור שאם לא יַגִּיד, אז נושא הוא את עֲוֹבנוֹ ויענש על כך. אך אם לו יַגִּיד, כלומר אם יודה לו לקב"ה על עוונותיו, אז וְנָשָׂא הקב"ה את עֲוֹ נוֹ.

 

וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה.. אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא (ה,כג)

מעשה מופלא ומרגש, שסופר מפי בעל המעשה, הובא בגליון 'נר לשולחן שבת': נסעתי עם משפחתי לנפוש בעיר טבריה. אני מקפיד תמיד לקום ולהתפלל שחרית בנץ החמה, אך הפעם, כדרכו של חופש, הילדים הלכו לישון מאוחר, וקמנו בשעת בוקר מאוחרת. כיון שכך, נסענו להתפלל בשטיבלך בשכונת קריית שמואל. והנה, כאשר יצאתי מהרכב, הבחנתי בתיק שחור מונח על הגדר. לשאלתי, אחד השכנים אמר שכנראה התיק שייך לאחד המתפללים שהניחוֹ כאן ושכחו. פתחתי את התיק. היו שם טלית ותפילין, ולצידם המון מסמכים ומעטפות, שלתדהמתי הכילו שטרי כסף רבים. עשרות אלפי שקלים היו שם! בין המסמכים היו פנקסי גמ"ח וקבלות עבור תרומות. השגתי את המספר הסלולרי של בעל התיק, והתקשרתי אליו. פתחתי בשאלה: 'היכן התפילין שלך?', הוא לא הבין על מה אני מדבר... אפילו לא שם לב שאיבד את התיק היקר. התברר כי הוא בעל גמ"ח שיצא לנופש עם המשפחה, ולא רצה להשאיר בבית ריק כסף כה רב של תרומות, ולכן לקח עימו את כספי הגמ"ח. כעת הוא ומשפחתו באמצע טיול ברמת הגולן. מכיון שהיינו צריכים לחזור באותו יום לבני ברק, הודעתי למאבד שאני משאיר את התיק אצל מכרים בטבריה, ותיאמתי עימו שבשובו יקח מהם את התיק. כאשר הגעתי לבני ברק, הלכתי לתפילת מנחה בבית הכנסת. בפתח בית הכנסת רואה אני את חברי, מדבר עם יהודי שאיני מכירו. אומר לי חברי, תברך אותו, תשע שנים הוא נשוי ועדיין אין לו ילדים. ליבי נקרע למשמע הדברים. אך חשבתי לי לעצמי שאיני ראוי לברך. 'מה פתאום שאני אברך אותו – השבתי לחברי – וכי אני צדיק פועל ישועות?!'. הוא התעקש, 'תברך אותו בבקשה'. ואז נצנצה בי מחשבה. אמרתי לשניים: 'אתם יודעים מה - אני אבקש מהקב"ה, שאת זכות מצוות השבת אבידה שקיימתי הבוקר, אני מעביר אליו, שייפקד בע"ה בקרוב'!... וכך היה!! (ופריו מתוק).

 

בדיקה יומית מהשמים (מתוך העלון 'טוב לחסות בה' גיליון 364)

הגמרא במסכת ראש השנה (טז) אומרת: "רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר: "לרגעים תבחננו (איוב ז'). – נשאלת השאלה: והרי בראש השנה אדם נידון! אם כן, מהי כוונת הגמרא שנעשה לאדם דין ומשפט בשמיים בכל שעה ושעה? עונה לנו הבעל שם טוב הקדוש סוד גדול ועצום: 'משמיים מזמנים לאדם מידי פעם, מעשים הנראים כלא ראויים של חבירו – ומחכים בשמיים לראות מה יגיב ויאמר על פעולתו של אותו אדם! אך האדם אינו יודע שהוא בעצמו עשה בעבר מעשה דומה, וכעת רוצים לקבוע לו את הדין על כך – לכן, נותנים לאדם מקרה זהה עם חברו, כדי שהוא יפסוק לעצמו את הדין!'. – במילים אחרות: מבחן ה'כף זכות'  מספר הרב זילברשטיין שליט"א, בספרו 'עלינו לשבח', מעשה ששמע מפיו של אחד הרבנים בבני ברק אשר ילמדנו כמה חשוב שהאדם ילמד זכות על כל יהודי ויהודי: "בקהילה שבה אני מכהן כרב, היה תלמיד חכם שהשיא את ביתו עם אחד הבחורים בשעה טובה ומוצלחת. כיוון שלאותו אדם לא היה כסף כדי לחתן את ביתו, פנה הוא אל כמה מטובי הקהל שיסייעו בידו לערוך החתונה בשלום. העסקנים אספו מקהילתם בבני ברק סכום נכבד והעבירו לידי האב האברך צ'ק מכובד שריגש אותו מאוד. והנה, לאחר כל המאמצים שהושקעו באסיפת הכספים לחתונה, נדהמים מתפללי הקהילה לשמוע שהחתונה תיערך באחד האולמות היוקרתיים בעיר. אף אחד לא יכל להסביר, כיצד אותו אברך שהשקיעו בשבילו כל כך הרבה כסף, מעיז לערוך את השמחה באולם כה יקר, בו בזמן, שאם היה עושה את האירוע באולם אחר, זול יותר, הוא היה חוסך לעצמו כמה עשרות אלפי שקלים...  נעצור רגע את הסיפור – מה אתם הייתם חושבים על אותו אברך כשהייתם שומעים על כך? איך הייתם דנים אותו? צריך קצת להיזהר ולזכור – שאנו בעצם דנים את עצמנו על מעשה דומה שעשינו בעבר. נמשיך במעשה... האברך ששמע את הלחשושים של הציבור, ניגש אל רב הקהילה והסביר לו את כל המעשה בפרטנות: "כבוד הרב, אסור לאף אחד לחשוד בי, שעריכת החתונה באולם היוקרתי נעשתה ביוזמתי. להיפך, אנו מצידנו כבר קבענו פגישה עם אחד האולמות הזולים ביותר בעיר בני ברק וכבר נקבעה הפגישה, עד שאירע לפתע דבר מדהים... כמה שעות לפני שנסענו 'לסגור' עם בעל האולם הזול, התקשר אלינו בעל האולם היוקרתי בעיר ואמר שהוא בדרך אל ביתנו, 'יש לי דבר חשוב למסור לכם', אמר בהתרגשות. מיד כשהגיע לביתי בעל האולם היוקרתי, הוא שאל: 'האם אתה הבן של...', השבתי בחיוב, ובעל האולם פרץ בבכי. לאחר כמה דקות שנרגע, סיפר לנו את הדברים: "אני בנו של... שיסד את האולם וניהל אותו עד לפני שנה – שנתיים. בשבוע שעבר, כשהגיעה שעתו האחרונה של אבי, הוא קרא לי אל מיטתו וסיפר לי בהתרגשות רבה על יהודי שהציל את חייו בשואה ממוות בטוח, ואף סיכן עצמו כדי להצילו בפרברי ווארשה. וממש לפני פטירתו הוא ציווה עליי שאחפש את המציל האלמוני ואשלם לו או לאחד מצאצאיו שכר על שהצילני. והנה, כשערכתי חיפושים רבים, מצאתי את שמו, והנה כשאמרת לי עכשיו שזהו שם אביך– רוצה אני לקיים הצוואה!". ממשיך האברך לספר לרב הקהילה בבני ברק: "ישבנו יחד והעלינו זיכרונות של הורינו ואותו בעל אירועים הודיע לנו שכיוון שאנו עומדים להשיא את ביתנו – הוא מממן על עצמו את כל השמחה! וזו האמת שבכל הסיפור...". כששמעו זאת אנשי הקהילה בבני ברק – התביישו כולם, כיוון שהיה קשה להם לחשוב אחרת. כשיש לאדם מבחן כיצד לדון את חבירו – באותו רגע הוא דן בעצם את עצמו על מעשי העבר: "ראית את חברך מטייל בשעה מאוחרת בלילה – מה אתה חושב עליו? מתפרפר בלילות או שחזר משיעור תורה או עזרה לחבר... העונשים והייסורים של האדם – באים מהדינים שפסק על עצמו – כשלא דן את חברו לכף זכות!.

 

זהירות ממון לא כשר (סיפורו של נהוראי בן משה ז"ל)  - {מתוך העלון טוב לחסות בה' גיליון 313}

אומר שלמה המלך, החכם מכל אדם )קהלת א',יג'): "וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם- הוּא עִנְיַן רָע..", שאל ר' יוחנן במדרש קהלת רבה: מהו ענין רע שקיים בעולם? זה משפטו של גזל. דאמר ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן: משל לסל מלא עוונות - מי מקטרג בראש כולם? זה הגזל מקטרג על האדם יותר מכל העוונות ביום הדין הנורא. הקפיד הקב"ה כל כך עם דור המבול, שבעבור הגזל נחתם דינם למוות. לעיתים יש דייר בבניין הרוצה לרחוץ את מכוניתו מהברז המשותף של הבניין. ע"פ ההלכה דבר זה אסור לגמרי, ואם רוצה לעשות זאת עליו לבקש רשות מכל הדיירים, אלא אם כן יש לכל הדיירים מכוניות וכולם נוהגים לרחוץ מכוניתם מהברז המשותף. (הרב זילברשטיין) דוגמא נוספת לכך: אסור להעביר לחברו כרטיס "חודשי חופשי" שלו, מפני שחברת האוטובוסים אינה מרשה לכך ויש בזה גזל. (הרב אברהם ישראל) לפניכם מעשה מצמרר ומדהים שאירע לאחרונה, שנשלח ע"י אם המשפחה )משפחת בן משה) המתגוררת ב'אלעד' :"זכיתי ב"ה לילדים טובים ונפלאים וביניהם בני היקר 'אורי נהוראי'. אורי הוא ילד טוב, בחור צנוע שאוהב את הבריות ובפרט ילדים קטנים. אורי נהוראי זכה להקים בית נאמן בישראל ולשלושה ילדים נפלאים שהתגוררו יחד עמנו בבית באלעד, והיה עובד למלאכתו במשמרות לילה. במוצאי שבת אחד, פשט אורי נהוראי את בגדי השבת, לבש בגדי עבודה ועשה את דרכו למשמרת לילה ארוכה. בבוקרו של יום א', לאחר לילה ארוך ומייגע, עשה את דרכו בחזרה אל ביתו כדי לתת מנוחה לעפעפיו ומרגוע לגופו. הוא נשכב על המיטה ונרדם. עברה שעה ושעתיים, שלוש וארבע שעות, אך אורי נהוראי לא מתעורר'. אורי קום... נהוראי תתעורר', אך למרבה התדהמה וההלם אורי נהוראי השיב את נשמתו ליוצרו תוך כדי שינה. כולנו הוכנו בהלם ובתדהמה כרעם ביום בהיר – אבא צעיר שנקטף פתאום. החלטנו במשפחה למסור את התפילין שלו לגמ"ח כדי לזכות את נשמתו בזכות יקרה זו. אנשים שמבינים בתחום התפילין, הציעו לנו שנשלח תחילה את התפילין לבדיקה אצל סופר סת"ם ירא שמיים, שיבדוק תחילה שהתפילין אכן כשרות וטובות. ואכן, בתום ימי השבעה, שלחתי את 2 זוגות התפילין של אורי נהוראי (שכן הוא היה מניח תפילין אחד של רש"י ואחד של רבנו ת"ם), לסופר סת"ם ירא שמיים ע"י אחד מחתניי. הסופר ערך את הבדיקה ותיקן תיקון מסוים בתפילין של ראש, שעלה 150 ₪. שמחנו ב"ה שכעת התפילין מהודרות והבטחנו להעביר את התשלום במהרה. אך אז אירע דבר פלא... באותו לילה שלאחר השבעה, עליתי לישון והנה אני חולמת חלום: אני רואה את אורי נהוראי בחלום, כשהוא אוחז בידו רצועה של תפילין, והוא פונה אליי באומרו: "יש לתת עבור התפילין 200₪"!, אמר ונעלם. התעוררתי בבוקר בבהלה, וביקשתי מהחתן שלי שיברר את פשר החלום. חתני התפלא מהחלום שהרי הסופר סת"ם ביקש ממנו רק 150 ₪ עבור הבדיקה ולא יותר, אך הוא הבטיח לי שיברר זאת מיד. חתני הגיע לסופר סת"ם וסיפר לו את כל החלום שחלמתי באותו הלילה. הסופר שמע את הדברים וכל גופו רעד. "אתה עושה לי צמרמורת בכל הגוף", הוא הגיב, "אכן הבדיקה והתיקון עלו רק 150 ₪, אך אני לבדי החלטתי לקנות 2 נרתיקים חדשים לזוגות התפילין, בלי שחשבתי לדרוש מכם תשלום על כך. מחיר שני הנרתיקים אכן עלו לי 50 ₪, כך שהכל יחד באמת עלה 200 ₪, בדיוק כפי שאמר אורי נהוראי בחלום", חתם ברגש. כל המשפחה התרגשה מהתגלית המרעישה, והתשלום הועבר במלואו לסופר. אנו יודעים שהסיבה לכך שאורי דרש שנשלם לו 50 ₪ נוספים, היא מפני שגם בחייו לא אהב לקבל מתנות חינם, לכן אף לאחר מותו לא רצה להינות ממתנת חינם. סיפרנו את הדברים לרב גדול שהמליץ לנו מאוד לפרסם את הסיפור הזה לרבים". אין מנוחה לנשמות בשמיים מגזל או ממון שלא קיבלו כהוגן – גזל מקטרג בראש!. גם אם חושב האדם שיהנה מהכסף שחסך שלא ביושר –הוא טועה, הכסף הזה יהיה לו רק לרועץ ובסופו של דבר הוא גם יפסידו!. 

 

ישנם מספר דוגמאות לגזל שיכול האדם להיכשל בהם בחיי היום – יום:

1. אסור להוציא ספרים מבית הכנסת ללא רשות הגבאים, אף על פי שאין מי שילמד בהם בבית הכנסת. וראוי שהגבאים אכן ירשו לקחת ולהחזיר. (שו"ת איגרות משה)

2. דייר הרוצה לקטוף שושנים ופרחים לחג מהגינה המשותפת של הבניין, והשכנים מתנגדים בטענה שהפרחים הללו מיועדים לנוי הבניין ולא לשימוש פרטי של הדיירים: * אם אפשר להשיג שושנים מהשוק - אין לקטוף מהגינה * כשאין להשיג שושנים במקום אחר - מן היושר שלא ימחו באותו דייר לקטוף שושנים לפי חלקו בבניין.

3. הנכנס לחנות לפיצוחים או לסופר וטועם מכל מין ומין המוגש לפניו - אם כוונתו באמת לקנות מהדבר - מותר לו לטעום תחילה, כדי לדעת אם המוצר אכן טוב, אך אם אין בכוונתו לקנות, אלא מעמיד פנים כמתכוון לקנות – הרי הוא גונב דעת בעלי החנות ואף גוזל את אלו הרוצים לקנות באמת. (בית היהודי חלק ד, ס' כ).

4. הנוטל ספר מארון הספרים בבית כנסת, צריך להחזירו למקומו לאחר הלימוד, ואם לא עושה כן - הרי הוא גוזל זמן הזולת, מצערו ומבטלו מתלמוד תורה שצריך לחפש אחר הספר. כמה צריך להיזהר מעוון הגזל, המקטרג עליו בעולם הזה ובעולם הבא!.

 

גם אם חושב האדם שיהנה מהכסף שחסך שלא ביושר –הוא טועה! הכסף הזה יהיה לו רק לרועץ ובסופו של דבר הוא גם יפסידו ולא יהנה ממנו!. וכך אמרו חכמינו: " כל מי שידיו מלוכלכות בגזל, הוא קורא לקב"ה ואינו עונה אותו, ומדוע? מפני שתפלתו עכורה, שנאמר: "ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס".

 

דווח על בעיה