הַקֶּשֶׁר בֵּין אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְּלַגָּה לְמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרו...:ֹ
עַד כַּמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר וְלֹא עוֹשֶׂה, וְעַד כַּמָּה תְּכוּנָה זוֹ מְסֻכֶּנֶת לָאָדָם, אֶפְשָׁר לִלְמֹד מִמָּקוֹר נוֹסָף:
אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְּלַגָּה הָיוּ רְשָׁעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד. הַמִּשְׁנָה בְּסַנְהֶדְרִין אוֹמֶרֶת, כִּי לְאַנְשֵׁי דּוֹרוֹת אֵלֶּה אֵין חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם אַף לֹא יַעַמְדוּ לַדִּין לֶעָתִיד לָבֹא – אֵין לָהֶם הִזְדַּמְּנוּת לְשַׁנּוֹת אֶת גְּזַר הַדִּין (רְאֵה סַנְהֶדְרִין קז, א). הֵם אֲבוּדִים לָנֶצַח, לְלֹא זְכוּת עִרְעוּר. הַמִּשְׁנָה שָׁם מַזְכִּירָה קְבוּצָה נוֹסֶפֶת שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְשֶׁאֵינָם עוֹמְדִים בַּדִּין לְעוֹלָם וָעֶד – אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה.
וְהִנֵּה בַּמִּשְׁנָה בְּמַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא (מד, א) מוּבָא, כִּי אָדָם הָרוֹכֵשׁ חֵפֶץ מֵחֲבֵרוֹ, נָתַן אֶת דְּמֵי הַחֵפֶץ אַךְ עֲדַיִן לֹא לָקַח אֶת הַחֵפֶץ – זֶה וְזֶה יְכוֹלִים לַחְזֹר בָּהֶם, אֶלָּא שֶׁעַל הַמֵּפֵר אֶת דְּבָרוֹ רוֹבֶצֶת קִלְלַת: "מִי שֶׁפָּרַע מִדּוֹר הַמַּבּוּל וּמִדּוֹר הַפְּלַגָּה, הוּא עָתִיד לְהִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ", וְהַבָּרַיְתָא שָׁם (מח, א) מוֹסִיפָה גַּם אֶת אַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת הַמִּצְרִים שֶׁטָּבְעוּ בַּיָּם.
וְלִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין, מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ לְבֵין אוֹתָם חוֹטְאִים? כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת מִי שֶׁחוֹזֵר בּוֹ מִן הַמִּקָּח, לְאוֹתָם חוֹטְאִים שֶׁעָבְרוּ עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל חָטְאוּ בְּגָזֵל וּבָעֲרָיוֹת וּבִשְׁפִיכוּת דָּמִים, אַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלַגָּה כָּפְרוּ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה – עָבְרוּ עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת – בְּמַה הֵם דּוֹמִים לְמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ? גַּם אִם נָבִין שֶׁאָדָם שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ הוּא לֹא בְּסֵדֶר, הוּא חַלַּשׁ אֹפִי – מְקַבֵּל קַבָּלוֹת וְחוֹזֵר לְסוּרוֹ, כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ – כֵּיצַד נִתַּן לְדַמּוֹתוֹ לַחוֹטְאִים הַגְּרוּעִים בְּיוֹתֵר שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא?!
אֶלָּא שֶׁהֵם הֵם דְּבָרֵינוּ, חֲזַ"ל מְגַלִּים לָנוּ כָּאן מַהִי הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה לְכָל הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת, כֵּיצַד מַגִּיעִים לְמַצָּב נוֹרָא כָּזֶה שֶׁל הִתְדַּרְדְּרוּת, שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁל שְׁפִיכוּת דָּמִים. זֹאת נִלְמַד מֵאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל אֲשֶׁר חָיוּ דּוֹרוֹת סְפוּרִים אַחַר אָדָם הָרִאשׁוֹן, יְצִיר כַּפָּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַמַּלְאָכִים הָיוּ הַמְשָׁרְתִים שֶׁלּוֹ, צוֹלִים לוֹ בָּשָׂר וּמְסַנְּנִים לוֹ יַיִן. תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם מֶה הָיְתָה דַּרְגָּתוֹ! - "וַתְחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹקִים" (תְּהִלִּים ח, ו)... אֵיךְ יִתָּכֵן כִּי צֶאֱצָאָיו בַּדּוֹרוֹת הַסְּמוּכִים לוֹ הֵם אֲנָשִׁים כֹּה מֻשְׁחָתִים כְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל?
הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ מוֹפִיעָה בְּנֹסַח קִלְלַת "מִי שֶׁפָּרַע" אֲשֶׁר בָּהּ מְקַלְּלִים אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ – לְלַמְּדֵנוּ אֶת הַסִּבָּה לְחֶטְאָם שֶׁל אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְּלַגָּה: אַתֶּם יוֹדְעִים מַה הַתְּכוּנָה שֶׁהֵבִיאָה אוֹתָם לָרֶדֶת לִשְׁפַל הַמַּדְרֵגָה? מִשּׁוּם שֶׁהֵם לֹא עָמְדוּ בְּדִבּוּרָם. הֵם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם קַבָּלוֹת וְלֹא קִיְּמוּ אוֹתָן. אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְּלַגָּה לֹא עָמְדוּ בְּדִבּוּרָם, וְכָךְ הֵם יָרְדוּ וְיָרְדוּ, עַד שֶׁאָבְדוּ לָנֶצַח.
אָדָם לֹא נוֹפֵל יָשָׁר, מִדַרְגַּת אָדָם הָרִאשׁוֹן לְדַרְגַּת דּוֹר הַמַּבּוּל, אֶלָּא מַחְלִיק בַּמִּדְרוֹן אַט אַט. הַכֹּל מַתְחִיל בְּכָךְ שֶׁאָדָם נִרְדָּם וְלֹא עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר. כְּשֶׁמִּתְגַּלָּה לוֹ חֻלְשָׁה, הוּא מְמָאֵן לְתַקֵּן אוֹתָהּ מִיָּד, אֶלָּא מַחְלִיט הַחְלָטוֹת וְדוֹחֶה אֶת הַבִּצּוּעַ לְמָחָר, כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ... וְכָךְ הוּא מַתְחִיל לַעֲבֹר עַל דְּבָרִים "קְטַנִּים", הוּא מְזַלְזֵל בַּתְּפִלָּה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, מְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם, קְצָת לָשׁוֹן הָרַע, מְעַט כַּעַס, וְכָךְ הוּא מַמְשִׁיךְ כָּל יָמָיו לְהִתְחָרֵט וְלַחְזֹר עַל חֶטְאוֹ, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבַסּוֹף לְדַרְגַּת אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל, חָלִילָה. מִזֶּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר, צָרִיךְ לַעֲמֹד בַּקַּבָּלוֹת וְלָשִׂים קַו גְּבוּל – עַד כָּאן! מֵרֶגַע זֶה וָאֵילָךְ אֲנִי חוֹזֵר בַּתְּשׁוּבָה, אֲנִי אָדָם אַחֵר.
יֵשׁ לִזְכֹּר תָּמִיד, שֶׁאִי עֲמִידָה בְּקַבָּלוֹת הִיא פֶּתַח לְפֻרְעָנוּת, עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁאָדָם מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ קַבָּלָה טוֹבָה, יַחְשֹׁב שִׁבְעָתַיִם שֶׁאָכֵן יוּכַל לְקַיְּמָהּ, שֶׁאִם לֹא כֵּן עָלוּל, חָלִילָה, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לִהְיוֹת בַּמַּצָּב שֶׁל אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְּלַגָּה.