"נשא את ראש בני גרשון"- כתב הרב כלי יקר: למה מנה ראש בני קהת קודם לבני גרשון? מן הדין גרשון הוא הבכור והגדול והיה צריך למנותו קודם לבני קהת! והתירוץ: שבני קהת היו נושאי הארון שבו התורה, וידוע שכתר תורה גדול מכל הכתרים. ובענין הזה נביא מעשה: ברב הקדוש הרב חי דיהב ז"ל שהיה תמיד שיכור ואף על פי כן קדושתו יוצאת מהכלל, והיה בעל מופת בין ישראל והגויים. דודו של הרב חי דיהב היה רבי יצחק דיהב ז"ל, והיה רב העיר.  פעם שאלו מר' יצחק על בן אחיו, ואמרו אנחנו יודעים שר' יצחק הוא צדיק גדול ושקול כנגד שישים ריבוא מישראל בתורה הקדושה, ואיך הוא תמיד שיכור? אמר להם ר' יצחק שכך היה המעשה: כשהיה בחור נכנס בביתו בתוך חדר קטן עם כמה ספרים וישב ללמוד ולכתוב, והיה בתוך אותו חדר שלוש שנים רצופות יום ולילה, ולא יצא לשוק כלל וכלל והיה לו על השולחן המון מכתיבת ידו, ואימו היתה מביאה לו אוכל פעם ביום. והנה מעשה היצר הרע, יום אחד באו כמה נשים שהיו אורחות אצל אימו, ובתוך הדיבורים יצא מפיה שבנה זה שלוש שנים שלא יודע מה זה רחוב ורק יושב ולומד וכותב חידושי תורה. אמרו לה אם לא יצא יהיה בסכנה שלא ישתגע חס ושלום, אמרה להם, מה לעשות? אמרו לה, בלילה כשהוא הולך לישון תשרפי את כל מה שהוא כתב, וכך עשתה, ופתאום קץ רבי חי דיהב משנתו, וראה את כל כתיבת ידו של שלוש שנים שעלה באש, ומרוב הצער נשתגע, ואחר שבזבזו הרבה כסף על הרבה כוחות ורפואות לא עלתה בידם לרפא אותו מזה השיגעון, באו חכמי אותו דור ואמרו לאימו שתיתן לו הרבה ארק שישתכר וכך לא ישים לב על מה שהיה, וכך היתה נותנת לו לשתות עד שנתרגל, וכאשר היה נזכר בכתב ידו היה רץ לשתות בכדי שישתכח ממנו הצער, וזהו סיבת השכרות. וסיפר דודו רבי יצחק דיהב מעשה שהיה עם אחיינו רבי חי דיהב: באחת מלילות החורף היה ברית יצחק בבית אחד מהרבנים, ומנהגם היה להתאסף בבית היולדת כמה רבנים בלימוד גמרא כל הלילה, וכן היה שנתאספו כל הרבנים ולמדו שם כל הלילה, ביניהם היה ספרדי מקובל מירושלים וכמובן שהיה גם הוא בין הרבנים שלמדו. ישבו ללמוד ופתאום אחרי שלוש שעות של לימוד, ראה האורח מירושלים ששני אנשים הביאו על כתפיהם שיכור אחד והניחו אותו לאט על המיטה שהיתה מוכנה בשבילו באותו החדר, ובכבוד גדול נישקו את ידיו של השיכור והלכו. האורח, כשראה את זה לא ערב לו, אבל לא דיבר כלום. אחר שעתיים זה השיכור קם משנתו ושאל מהרבנים כמה דפים למדתם? אמרו לו  כך  וכך, אמר להם, אפשר לחזור עוד פעם  כדי  שאני  אשמע? 

אמר לו האורח המקובל, זה קשה עוד פעם לחזור מכיון שהיה פלפול גדול בינינו, אמר לו השיכור שהיה רבינו חי דיהב, לא יצטער כבוד האורח, רק אני מבקש שתחזרו מהתחלת הלימוד שהתחלתם בסוגיא הראשונה לשמוע קצת, כשפתחו התחלת הלימוד תיכף שאל רבי חי דיהב שאלה ראשונה והאורח לא ידע מה להשיב. תיכף יצא החוצה והשביע את אליהו הנביא, אמר לו אליהו הנביא התשובה היא כך וכך, האורח עשה את עצמו כאילו הוא מנקה את ידיו, ואמר לרבי חי דיהב שהתשובה היא כך וכך, אמר לו רבינו חי דיהב אני רואה שאתה למדן טוב, אשריך, אבל יש לי עוד שאלה, והשאלה השניה היתה קשה יותר מהשאלה הראשונה, האורח כאב לו הבטן מהבושה ומהפחד, יצא שוב החוצה ושאל מאליהו הנביא ואמר לו כך וכך התשובה, ונכנס ואמר לרבי חי דיהב כך וכך התשובה. אמר לו רבי חי דיהב, אני רואה שאתה גם גאון וגם מקובל גדול, יהי רצון שירבו עוד כמותך בישראל, אבל עוד שאלה יש לי לשאול, וזאת היתה שאלה קשה ועמוקה מאוד שכל הרבנים התחילו להסתכל אחד על השני. והאורח רצה לצאת שוב החוצה, ומיד אמר לו רבי חי דיהב, מחילה מכבודו, לא יצא החוצה ואל יטריח שוב את אליהו הנביא שגם אליהו הנביא לא יוכל להשיב על זה, אז הבינו כולם שיש בו רוח הקודש. ופעם אחת בשבת הגדול בבוקר לא נשאר לרבי חי דיהב מה לשתות בבית והלך אצל מוכר אחד שיתן לו לשתות, והמוכר הלך אצל דודו רבי יצחק דיהב לשאול אם יוכל לפתוח לו את החנות בשבת, ואמר לו שלא יפתח, מפני שהגיע זמן הדרשה של שבת הגדול, ונתאספו מאות אנשים וביניהם נכנס רבי חי דיהב וישב בפינה אחת, והתחיל להסתכל על דודו כשעלה על הבימה לדרוש, ודודו לא ידע מזה, אותו הרגע נסתלק מדודו רבי יצחק דיהב כל התורה והחכמה ונשאר כהדיוט עומד על הבימה, פותח ספר ואינו מבין אפילו פסוק אחד, והיה מצטער ומתבייש מאוד, תיכף שאל מהציבור, רבי חי דיהב כאן? אמרו לו כן, אמר לו דודו, תפתח לי רבי חי את מעיינות התורה והחכמה אני מתבייש מאוד, אמר לו רבי חי אם תיתן רשות למוכר שיפתח את החנות גם אני אפתח לך את המעיינות התורה והחכמה, אז אמר לו הרב למוכר שמיד ילך ויפתח לרבי חי דיהב את החנות שישתה, כיון ששמע רבי חי מילים כאלה מפי דודו, אמר לו, למה לא תדרוש, כל הציבור מחכים לך? מיד הרגיש שנפתחו מעיינותיו ודרש עד שסיים כמו שצריך. נמצינו למדים עד כמה אנו חייבים לתת כבוד לתורה ולומדיה, ובפרט בדורנו צריכים אנו להיזהר בכבוד מרן מלכא רבינו עובדיה יוסף שליט"א, שה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים!!!