ומכאן יש לנו לקחת מוסר שגם אנשים שנראים לנו רחוקים שנות אור מדרך התורה, חייבים אנו לעשות השתדלות ולקרבן לתורה, כי אם אחד כמו יתרו שהיה "ראש" לעבודה זרה, חזר בתשובה, קל וחומר לכל יהודי ויהודי שאפשר לקרב אותו, ואיך עושים זאת בדרך הנכונה? זה רמוז לנו בפרקי אבות(פרק א',משנה יב'): "הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". ועל דרז רמז אפשר לבאר את משנה זו, כי הקב"ה נקרא שלום שנאמר:"ויקרא לו ה' שלום (שופטים ו,כד) מובא בויקרא רבה,ט).

קודם כל אדם צריך לאהוב שלום, כלומר לאהוב את הקב"ה, ואחרי זה רודף שלום, כלומר לרדוף אחרי הקב"ה, אחרי עבודת השם והתורה הקדושה, ואז יהיה גם אפשר להגיע לדרגה של אוהב את הבריות, וברגע שאדם אוהב את הבריות בע"ה יזכה להיות גם אהוב על הבריות, ובכך יוכל לקרבן לתורה!!

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ וכו'(יח,א)רש"י כתב:"מה השמועה ששמע יתרו? שמע ובא "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, שואלים בשביל מה יתרו היה צריך לבוא, יכל להישאר מאמין בביתו,

רבי בונים מפשיסחא זצ"ל תירץ: אלא כששמע יתרו, כי גם אחרי עלייה והתגלות נבואה כזו שהייתה בקריעת ים סוף, עוד היה מקום להסתר כזה,שיבוא עמלק וילחם בישראל, כלומר אפשר שתבוא ירידה והסתר כמו מלחמת עמלק , למד לקח מזה, כי מן ההכרח לקבל את התורה מפי רבי - מוכרחים לבוא אל הצדיק ולשקוד בלי הרף על עצמנו, כדי שנוכל להתגבר על כוחות הרע המסנוורים את העיניים...

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: (יח,א) ידוע שבכל מקום שכתוב בתורה "אלקים" זה רומז למידת הדין. על שמיעת יתרו כתוב ששמע "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ", ויש להבין מדוע הייתה מידת הדין במה שעשה ה' למשה בשעה שיצאו ממצרים? אלא, בשעה שרצה משה רבנו לחזור למצרים אחרי ששהה במדיין, הוא רצה לקחת עימו את אשתו ובניו. אמר לו אהרן לא די בצרות שפקדו את עם ישראל במצרים ואתה מבקש לקחת את אשתך ובניך לשם, שלח אותה! ושמע משה לקול אהרן וכתב לציפורה גט, וזהו שכתוב אחרי כן "ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה (שמות יח, ב) מלשון "ושלחה מביתו" שנתגרשה ממשה רבנו, והנה בשעה שסירב משה רבנו ללכת למצרים לגאול את עם ישראל, אמר לו הקב"ה "הלוא אהרן אחיך הלוי", ואמרו חז"ל שאמר לו הקב"ה אתה היית ראוי להיות כהן והוא לוי, אבל כיון שסירבת, הוא יהיה כהן ואתה תהיה לוי, על כן היתה מידת הדין. מששמע כך יתרו שמח שמחה גדולה שכן כל עוד היה משה ראוי להיות כהן הוא לא רשאי להחזיר את גרושתו, אבל משעה שנועד אהרן להיות כהן, ומשה רבנו ללוי, הוא יכול להחזיר את ציפורה, על כן לקח יתרו את ציפורה ואת בניה עמו למשה רבנו. וכשהביא יתרו את ציפורה כותבת התורה "ואת שני בניה", וקשה, וכי לא בניו של משה הם? אלא שיתרו לא האמין שהתגיירה, עד שראה את מסירות נפשה לעזוב עושר ומחמדי עולם בבית אביה ובאה אל המדבר.

(מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל)

הגאון חיד"א כתב וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ: וַיִּשְׁמַע ר"ת וידע יתרו שנשמתו מקין עלתה.

הארי הקדוש כתב שהבל התגלגל במשה, החלק הרע של קין התגלגל בפרעה, והחלק הטוב שבקין התגלגל ביתרו(עכ"ד), החיד"א כתב ש"יתרו" בגמטריה עם הכולל (617) עולה: "חלק הטוב שבקין". עוד מובא במדרש שליתרו היו ז' שמות ו"קיני" היה אחד מהם וקיני רמז לשם קין שכן היה גלגולו. ורמוז לנו בפסוק (יח,ו):"וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ:- " אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ"- ר"ת אחי

 ועוד זה רמוז: (שמות ד יח) "וישב אל יתר חותנו: ר"ת אחיו.

פתרון לשאלת רשי -בפסוק: (יח,ז) "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה". רש"י כתב: "וישתחו וישק לו: איני יודע מי השתחוה למי" – על פי דברי הארי הקדוש והחידא זצ"ל נבין שמאחר ומשה הוא נשמת הבל ויתרו הוא נשמת קין- וקין היה האח הבכור- לכן משה הוא זה שהשתחווה ליתרו- מאחר והוא חייב לו בכבוד שהוא אחיו הגדול מהגלגול הקודם.

ואילו הגה"ק רבי שלמה הכהן מוילנא זי"ע בעל שו"ת בנין שלמה מביא בשם אביו שבהכרח עלינו לומר שמשה הוא שהשתחווה ליתרו, מסקנה זו מתבקשת לנוכח מה שאמרו חז"ל כי גובהו של משה היה עשר אמות. יתרו, מן הסתם, היה איש בינוני, כשאר אנשים רגילים, שגובהן אינו עולה על ג' אמות, ולכן כיון שרצה משה לנשק ליתרו בעל כורחו היה צריך להשתחוות לעבר יתרו, משום כך לא טרח הכתוב לציין לנו מי השתחווה למי, כי מובן מאליו שמשה הוא שהשתחווה, בכדי שיוכל לנשק ליתרו...

בפרשה זו יתרו מתקן את קין, כדי להבין את הדברים  נבאר קודם את חטאי קין בגלגול  הקודם : קין הרג את הבל כי קינא שנולדו איתו ב' תאומות וחמד אותן ולכן הרג אותו ולקח אותן. בנוסף לקח קין את צאן הבל, ועוד אמר קין אין דין ואין דיין, ועשה דין לעצמו.

והתיקונים לכך : זה תוקן בכך שבתיה(בת פרעה), וצפורה אחיות היו ותאומות של הבל מהגלגול הקודם,בתיה גידלה את משה בבית פרעה, ויתרו שהוא קין נתן את צפורה לאישה למשה (שהוא הבל ושציפורה היא זיווגו מהגלגול הקודם) ובכך תיקן את עוון זה.

וכנגד מה שאמר יתרו אין דין ואין דיין תיקן יתרו ע"י פרשת מינוי הדיינים שאמר: (יח,כא)"אַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: משה נהיה רועה צאנו של יתרו- ובכך תוקן עוון הצאן שלקח קין מהבל בגלגול הקודם. קין זכה לבוא לתיקונו בפרשה זו- דכתיב "שבעתיים יקם קין"(בראשית ד,כד) שאפשר לדרוש בלשון יקם מלשון קימה, ותיקון זה בא ליתרו ע"י משה שהוא דור שביעי מאברהם אבינו, ועוד רמוז וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן-סופי תיבות עון – שתיקן יתרו את עון קין ונהיה שלם ברמ"ח איבריו ע"י רמח מצות עשה וזה רמוז במילה עון שבמילוי אותיות עין וו נון גימטריה רמח(כמניין 248) וברמז יתרו בגימטריה ה' תורה- שע"י שקיבל ה' חלקי תורה נהיה שלם.

ובפרשה יתרו, מוזכר יתרו שבע פעמים חותן משה לפי שקירב משה את יתרו שבע מדרגות כנפי השכינה וזהו שבעתים יוקם קין, ועוד נרמז לנו שיתרו נקרא בשם חותן משה מלשון חתן- כשם שחתן נמחלים עוונותיו כך זכה קין שנמחלו עוונותיו.

(לוקט מדברי החיד"א זצ"ל בספרו חומת אנך, והרב אברהם הכהן שליט"א)

וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם: (יח,י) הגמרא בסנהדרין (צד,א)"ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם, תנא משום רבי פפייס  גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך, עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'. שאל הרב הקדוש בעל התפארת שלמה זצ"ל והרי לכאורה הדבר מוקשה:

וכי השירה שאמרו בני ישראל על הים הייתה שבח קטן מן המילים הספורות שאמר יתרו? אלא התירוץ הוא: יתרו חידש דבר בהבעת הכרת טובה לה'!  כי בני ישראל הודו לה' על הטובות שנעשו להם עצמם, ואילו יתרו אמר דברי תודה על הטובות והחסדים שנעשו לאחרים... ובכך היה ראשון!...

בתחבולות תעשה לך מלחמה!!

כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹקים וְאֶת תּוֹרֹתָיו: (יח,טז) מסופר על הגה"ק רבי אביש מפרנקפורט זי"ע, שאחד מבעלי הבתים שבעירו התחיל לפתוח את חנותו ביום השבת. ביקש הרב הזדמנות להיפגש עמו, כדי להשפיע עליו שיחזור בתשובה, ואיך ייפגשו? הרי אין הלה בא לבית הכנסת. ואם ישלח לקרוא לו- הרי לא יבוא! ואם יצווה עליו בידי שליח, שינעל חנותו - לא ישמע בקולו! ואם יקום וילך אליו בעצמו- שמא לא יועיל, יהיה בכך גם מכשול לאחרים. עלה רעיון בדעתו של הרב: אמר לאחד ממקורביו, סוחר נודע שילך ויקנה אצל יהודי זה סחורה באשראי, וכשתגיע שעת הפירעון יאמר שאין לו, ואז יתבע אותו לדין תורה, ואז, ושיבוא בעל הדבר אל ביתו, יוכל להיכנס עמו בשיחה על העיקר - על חילול השבת.  וכך היה, כשבאו השניים להתדיין, קם התובע ושילם לסוחר מיד את כל הכסף, ואז גילה לו הרב את האמת, שכל עניין הדין תורה היה בשביל הכוונה לדבר עמו בעניין חילול השבת, וכאן בא והטיף לו מנת מוסר חריפה. נתרגש בעל הדבר מאוד מדברי הרב, והבטיח לו, שמהיום הזה והלאה לא יוסיף עוד לחלל את השבת. כשעמד מלכת פנה ואמר אל הרב: אחרי הכל- אני קצת תמה עליו, כיצד הוא בא ומשטה בי בדין תורה מבוים, איך זה מותר לעשות רמייה? השיב לו הרב: חס וחלילה! אין זה אלא שלפעמים בתחבולות תעשה מלחמה! חייבים לפעמים ללכת בתחבולות בכדי להשיג את המטרה, ואת זה למדתי ממשה רבנו, אף הוא נהג כך. וכך אמר:"כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹקים וְאֶת תּוֹרֹתָיו" כלומר, מאחר שנמצאו יהודים שלא רצו לבוא אל משה לשמוע מפיו את חוקי ה' ותורותיו, המתין להזדמנות, לשעה שבה "יהיה להם דבר", שאז יבואו לפניו להתדיין בענייני הפרט שלהם, ואז ימצא שעת כושר,"והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו..."

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: (יט,א)

רש"י פירש: ביום הזה: בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה, שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו. ועל זה אנו אומרים ומבקשים בברכות השחר כל בוקר "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל"- שלימוד התורה יהיה ערב ומתוק לנו כל יום מחדש!

כתב מרן החיד"א ספר תורת השלמים(סי' כב אות טו) – הטעם שהתורה ניתנה בחודש סיון שמזלו תאומים, ללמדנו שאין ללמוד תורה ביחידות אלא בשנים. עוד יש לומר ניתנה התורה בחודש של מזל תאומים רמז לאדם שצריך לעבוד את הקב"ה עם היצר הטוב והיצר הרע , את היצר הטוב לנצל כמובן לעבודת השם ואת היצר הרע לקחת את ה"אש" של התאוות שיש לפעמים לאדם, ולהפוך את זה לעבודת השם.

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר: (יט,ב)

מסביר רש"י "ויחן שם ישראל" - כאיש אחד בלב אחד", וצריך להבין מדוע דווקא

לקראת קבלת התורה התאחדו כלל ישראל? נבין זאת על פי דברי הרה"ק בעל הבית שמואל זי"ע שכתב, שכל אדם מישראל צריך לקיים כל התרי"ג מצוות ואם אין מקיימן צריך להתגלגל ח"ו עוד הפעם לזה העולם עד שיקיים את כולם. אמנם ישנן הרבה מצוות שאין

אדם יכול לקיימן כי יש מצוות הנוהגות רק בכהן או בלוי וכדומה, וא"כ מה יעשה אדם וינצל מהגלגול? אם מקיים מצות ואהבת לרעך כמוך ומקשר עצמו אם כל אחד מישראל כנפשו הרי הוא נחשב כגוף אחד עם כל ישראל וכל מה שמקיים אחד מישראל נחשב כאילו הוא קיימם.

אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת (כ,ד) הבן איש חי זצ"ל אמר פסוק זה מלמד אותנו "אשר בשמים ממעל"- שכאשר מדובר בעניינים רוחניים חובה על האדם להתבונן בבני

אדם שהם למעלה ממעלתו שאז ילמד שעדיין יש לו מה לתקן. ומאידך "ואשר בארץ מתחת"- בעניינים גשמיים חובה עליו להסתכל על בני אדם פחותים ממנו וכך יראה עצמו כעשיר שיש לו כל ולא יחפש לעצמו מותרות. והביא על כך משל מעניין למה הדבר דומה? לבעל בית אחד היה סולם בחצרו שהגיע עד לגג הבית, קרא האיש למשרתו ואמר לו: סולם זה המוצב בחצר מהווה סכנה, כי עלול לבוא מאן דהוא ולטפס בו אל הגג וחלילה עלול ליפול משם, על כן עקור נא את שלבי הסולם כדי שאיש לא יוכל לעלות בו. המשרת שהיה כסיל גדול, רץ מיד למלא את רצון אדוניו, אולם עשה זאת באופן מטופש ביותר. עלה המשרת שלב אחד בסולם ועקר את השלב התחתון. לאחר מכן עלה אל השלב השלישי ועקר את השלב השני וכן הלאה... לבסוף עמד המשרת בראש הסולם אולם לא נותרו שלבים בהם יוכל הוא בעצמו לרדת מן הסולם. צעק המשרת ושוועתו הגיעה לאוזני בעל הבית, מיהר אליו בעל הבית ובעזרת אחרים הורידו את המשרת הכסיל מן הגג בעזרת חבלים...  צעק בעל הבית על המשרת - שוטה שכמוך! האם אינך יודע כי תחילה עוקרים את השלב העליון...!? כעבור זמן קרא בעל הבית למשרת ואמר: הנה יש בחצר בור גדול

ובתוכו סולם, חושש אני שילדים שובבים ירדו אל הבור ויסתכנו, על כן עקור נא את שלבי הסולם. המשרת,שזכר היטב את ההוראות בדבר עקירת שלבי סולם, רץ במהירות והחל יורד בבור תוך שהוא עוקר תחילה את השלב העליון ולאחריו את זה שתחתיו... עד מהרה מצא עצמו המשרת בתחתית הבור ללא כל דרך לעלות ממנו... צעק עליו שוב הבעל הבית- שוטה שבעולם! אינך מבין שהיה עליך לעקור תחילה את השלב התחתון ...? התגונן המשרת אבל אתה עצמך צעקת עלי כאשר עשיתי כן והורית לי במפורש לעקור את העליון תחילה, נכון מאד – הסכים בעל הבית – אבל האם כל המקומות שווים...? פעמים שיש לעשות כך ופעמים להיפך! כן הוא הנמשל המשיך בעל הבן איש חי זצ"ל – אל לו לאדם לנהוג מידה אחת בענייני הרוח וענייני הגשם, לכל אחד מהם יש לנהוג בהנהגה המתאימה לו.

ברוחניות יש להביט למעלה ואילו בגשמיות יש להביט דווקא למטה...!

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה (כ,יב)

היה צריך לרשום תכבד את אביך ואת אימך- אבל נרשם כבד- לרמוז לנו שזוהי מצוה שכבד(קשה) לעשות אותה, אבל בגלל שהיא קשה כך גם השכר שלה הוא עצום,

וגם רמוז לנו כבד- בגימטריה 26 הויה(שם מידת הרחמים של הקב"ה)- שמי שרחמן על הוריו, הקב"ה מידה כנגד מידה יהיה רחמן עליו. היום אנו יודעים שאדם לא זוכר את ימיו כתינוק, ויש לומר שזה חסד שעשה הקב"ה איתנו, שאם היינו יודעים וזוכרים כמה חסדים עשו איתנו ההורים שטיפלו בנו שהיינו קטנים, ועם כל זה לא היינו מכבדים אותנו כראוי, היה עלינו קטרוג גדול בשמיים, לכן כנראה הקב"ה עשה חסד שלא נזכור את אותם ימים. יהי רצון שבע"ה נתחזק במצות כיבוד ההורים!