שאלה:(17/06/2016)
שלום. תמיד הייתי אדם של רגש. כל דבר שעשיתי
היה מתוך אהבה אין סופית לבורא והייתה בי תשוקה
ענקית לכל מה שקשור ללימוד תורה. היו לי כמה וכמה
משברים וקשיים בחיי אך לא הפסקתי לאהוב את ה'
בהתרגשות מופלאה ולאהוב את התורה בכל עמקי נשמתי. ב
שנה האחרונה עברתי יותר משברים משעברתי כל חיי והכאב
היה כל כך גדול עד נעשיתי פשוט אטומה, חסרת רגש והתלהבות
כלפי הבורא ולימוד התורה. כמובן שאני מאמינה בה' אמונה
שלמה אבל אני לא עובדת אותו מתוך הרגש ומאוד קשה לי
עם זה. אני מרגישה במבוי סתום. אני מרגישה מחנק. איך אני
מוצאת את הרגש, את האהבה והתשוקה הזאת מחדש? אני
לא יכולה לחיות חיים שהם לא מתוך תשוקה לתורה ולקרבה
לקב"ה. איך מגלים את הרגש? חשוב לי לציין שהאדישות הזאת
היא גם כלפי המשפחה, החברים. אף אחד לא מכיר את רגשותיי
ומחשבותיי והגיע הזמן שלי לפתור את זה. תודה.

תשובה:(הרב רביד נגר)

אחותי היקרה , כשם שבקשר בין גבר לאשה
נתינה מולידה אהבה , ככל שנותנים יותר אוהבים יותר
מתרגשים יותר ומצליחים לבנות יחד זוגיות אמיתית
כך בעבודת ה' , ככל שנותנים יותר ודואגים להגיע יותר
לשיעורים , ככל שקובעים יותר עיתים ומקפידים לא
לשכוח לקיים את המצוות , סוף הרגש לבוא

לסיכום: גם אם כרגע את לא מתרגשת ,אל תפסיקי את
עבודת ה' שלך ותרבי בתפילה לה' שיפתח את לבך בהמון
אהבה ואני מברך אותך שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה

נ.ב - תשוקה אמיתית באה רק למי שמפאר את השבת
ומענג את השבת , כי העונג האמיתי מגיע רק ממנה.

  
  
...




שלח לחבר