שלום כבוד הרב, קוראים לי נדב ואני בחור בן 16 חזרתי בתשובה
לפני 3 שנים ועליתי לישיבה לפני שנה וחצי . לפני חצי שנה בערך
היה לי סיפור שבשבילי הוא מאוד קשה. התאהבתי בשכנה שלי
בת 15 והיא חרדית מבית והיינו מדברים כל היום בטלפון וכמובן
חשבתי שזה בסדר בגלל שאמרנו שנתחתן בעתיד. וחשבתי מה
אנחנו שונים מזוג מאורס אחר. כמובן שחוויתי על הבשר שלי את
התוצאות של הדיבור איתה ונקרעתי לגזרים. משש , הרגשתי מת !
וב"ה הרבנית שלה מהשיעור שמעה על זה והחלטנו ללכת אליה
לראות מה היא חושבת. והיא אמרה את הנזקים של זה. וכמובן
ידעה מה קרה לי. בגלל הרגש. שיוצא לי קרי ואני לא יכול לעמוד
ולעצור את זה כי אני לא רובוט וזה חייב להיפסק. אבל היא אמרה
אם אנחנו רוצים בכל זאת, אז שנתחתן. אני הסכמתי והיא לא ידעה
מה לומר. ובזמן שחיכיתי, הרגשתי סבל כפול פי אלף מהראשון
בגלל הסיכוי שאולי אתחתן איתה. ובסוף היא אמרה לא עכשיו רק
עוד שנה וחצי נתחתן. בזמן שלא דיברנו, ראיתי אותה מדברת עם
ידידים שלה מהעבר. ולי זה נמאס. והחלטתי שזה נגמר אבל הרבנית
שלה אמרה לי בזמן שהיא הייתה שמה שהיא תטפל בזה ולבסוף
סיכמנו על 3 שנים ואם זה לא יתאים (כי כבר אז התחלתי לחשוב בשכל ב"ה!)
אז זה ניגמר . בלי קשר היא לא בקשה סליחה על זה עד היום. אח"כ
הרגשתי סבל עצום בגלל שזה קרה בכלל. ונכנסתי לדיכאון ממש כבד.
לא הייתי מגיע לישיבה. לא ישן בלילה. ובעקבות זה פספסתי שחרית.
אח"כ יצר הרע העביר אותי שלב. ולילה אחד היה לי תאווה עצומה
לפתוח סרטים במחשב אחרי שאני שומר ברית שנתיים וחצי. ונפלתי.
עד עכשיו המראות האלה תקועים לי בראש ולא עוזבים אותי. אני לא
מגיע לישיבה וכל הלילה אני משחק במשחק מטופש במחשב. ומשתדל
שלא ליפול בעריות לאחרונה יש לי הצלחה בזה כי החלטתי שלפחות
בשמירת הברית יצר הרע לא יקח לי לעולם. והיו לי גם נפילות ולאט
לאט קצת פחות חמורות ולאט לאט גם התגברויות. הסבל שאני סובל
אני לא מאחל לאף אחד . מי שהוריד דמעות על מצווה מסיומת בשביל
להצליח בה והצליח בזה לזמן ארוך ונלקח ממנו יודע על מה אני מדבר.
שהייתי בן 13 הורדתי דמעות בשביל לחזור בתשובה ולשמור את
הברית ולעלות לישיבה. עברתי מלחמות קשות עם ההורים. והכרית
שלי ספגה הרבה דמעות. ועכשיו העברות האלה כל כך קלות בעניים
שלי והתסכול שזה נלקח ממני. אני מרגיש שאין לי כלום יותר. כל היום
שאני יושב בטל בוהה בקיר. אין ספור פעמים ניסיתי לקום מהמצב הזה
והלכתי לישון בישיבה. וזה עזר! אבל אחר כך..... איך שחזרתי הביתה .
הכל ! פשוט הכל ! נעלם!!!! אני מרגיש בגיהינום. שאף אחד לא יכול
להוציא אותי. אני מרגיש שאני לא יודע מי אני יותר. בעל תשובה,
בן ישיבה, חילוני. לא יודע !!!! היאוש אוכל אותי מבפנים. אם כבוד
הרב יוכל לעזור לי אני אשמח ! (ודרך אגב כן דיברתי עם הרב שלי בישיבה על זה)
- רבניםנט" />
התאהבתי בשכנה שלי בת 15 ואני מרוסק!