מהי תפילת פתח אליהו? מי חיבר אותה? ומה הסגולות שלה? - רבניםנט" />

שלח לחבר

בס"ד
רבנים.נט

ברוכים אתם בבואכם

חדשות האתר:


פינת הנשים

שלח שאלה לרבנים

הוסף שאלה


הלכות בשמירת העיניים:
אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל וְחוֹטֶא...

הלכות בשמירת הלשון:
דברים הניכרים

מה זה פתח אליהו? יש תרגום? נשים חייבות לומר את זה?


שאלה:(25/01/2022)

מהי תפילת פתח אליהו? מי חיבר אותה? ומה הסגולות שלה?


תשובה:(הרב רביד נגר)

פתח אליהו היא תפילה מסוגלת מאוד הנאמרת לפני תפילת מנחה,
שחיבר אליהו הנביא לפתיחת הלב, בה רמוזים וחבויים המון סתרי
קבלה ובכוחה להעלות את תפילתו של האדם גבוה בשמים, היא
מסוגלת מאוד לטהרת הנפש ופותחת את הלב לאבינו שבשמים.
נשים אינן חייבות לאומרה, אבל מותר להן לאומרה ומסוגל הדבר
מאוד לזיכוך הנפש ולטהרה ולכפרה. (זכות אליהו הנביא תגן עלינו)
עד כאן בפשטות. להלן פירוש המילים: קריאה נעימה.

בכ"ג שבט בכל שנה הוא יום ההילולא של המקובל הא-לוהי, 
רבי יעקב חיים ישראל רפאל בן רבי יצחק ושרה אלפייה זצ"ל זיע"א,
שהיה גדול בתורת הנגלה והנסתר, ונודע כמופלג בקדושה ובטהרה. 
...
רבינו אמר: שכל מי שיקרא ביום ההילולא שלו "פתח אליהו"
לעילוי נשמתו, ויבקש את בקשתו [רק בקשה אחת], יעתיר עבורו
ותפלתו לא תשוב ריקם. והוא בדוק ומנוסה! לכן כדאי להדליק
נר לכבוד הצדיק הנ"ל, ואחר כך לומר: "הריני קורא "פתח אליהו"
לכבוד הצדיק רבי יעקב חיים ישראל רפאל בן רבי יצחק
ושרה אלפייה זצ"ל, בבקשה שיעתיר ויעמוד בתפילה עבור
(יזכיר כאן השם ושם אימו)". ויבקש את בקשתו [בקשה אחת בלבד]
וטוב שיקבל על עצמו איזה קבלה להתחזק בדבר קטן ויראה ישועות.
...

(הרב אלפייה)
...
לקריאת הסגולה עבור הצלחת כלל ישראל והצלחתו.
בתחילה יאמר פסוק זה: "וִיהִי נֹעַם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ
וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ"
...

יקרא מכאן: פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חַד וְלֹא בְחֻשְבָּן, אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין, סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין, לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל, אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עָשָׂר תִּקּוּנִין, וְקָרֵינָן לוֹן עָשָׂר סְפִירָן, לְאַנְהָגָא בְּהוֹן עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן, וְעָלְמִין דְאִתְגַּלְיָן, וּבְהוֹן אִתְכַּסִּיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא, וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לוֹן, וּמְיַחֵד לוֹן, וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו, כָּל מַאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עָשָׂר, אִתְחַשִׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּךְ:
...

וְאִלֵּין עָשָׂר סְפִירָן אִינוּן אַזְלִין כְּסִדְרָן, חַד אָרִיךְ, וְחַד קָצֵר, וְחַד בֵּינוֹנִי, וְאַנְתְּ הוּא דְּאַנְהִיג לוֹן, וְלֵית מַאן דְּאַנְהִיג לָךְ, לָא לְעֵילָּא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא, לְבוּשִׁין תַּקַּנְתְּ לוֹן, דְּמִנַּייהוּ פַּרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא, וְכַמָּה גוּפִין תַּקַּנְתְּ לוֹן, דְּאִתְקְרִיאוּ גּוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסִין עֲלֵיהוֹן, וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָּא, חֶסֶד דְרוֹעָא יְמִינָא, גְּבוּרָה דְרוֹעָא שְׂמָאלָא, תִּפְאֶרֶת גּוּפָא, נֶצַח וְהוֹד תְּרֵין שׁוֹקִין, יְסוֹד סִיּוּמָא דְּגוּפָא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, מַלְכוּת פֶּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרֵינָן לָהּ: חָכְמָה מוֹחָא אִיהִי מַחְשָׁבָה מִלְּגָאו, בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין, וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב הַנִּסְתָּרות לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, כֶּתֶר עֶלְיוֹן אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת, וְעָלֵיהּ אִתְמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְפִלֵּי, מִלְּגָאו אִיהוּ יו"ד ק"א וָא"ו ק"א, דְּאִיהוּ אֹרַח אֲצִילוּת, אִיהוּ שַׁקְיוּ דְּאִילָנָא בִּדְרוֹעוֹי וְעַנְפּוֹי, כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא, וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ:
...

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּוֹת, וְסִבַּת הַסִּבּוֹת, דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ, וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמְתָא לְגוּפָא, דְּאִיהִי חַיִּים לְגוּפָא, וּבְךָ לֵית דִּמְיוֹן וְלֵית דְּיּוּקְנָא מִכָּל מַה דִלְגָאו וּלְבַר, וּבָרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאַפַּקְתְּ מִנְּהוֹן שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי, וּבְאַרְעָא אִילָנִין וּדְשָׁאִין וְגִנְּתָא דְעֵדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָן וְעוֹפִין וְנוּנִין וּבְנֵי נְשָׁא, לְאִשְׁתְּמודְעָא בְּהוֹן עִלָּאִין, וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהוֹן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְאֵיךְ אִשְׁתְּמוֹדְעָן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל וּבַר מִנָּךְ לֵית יִחוּדָא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמוֹדָע אֲדוֹן עַל כְּלֹּא, וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שָׁם יְדִיעַ, וּבְהוֹן אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא, וְאַנְתְּ לֵית לְךָ שָׁם יְדִיעַ, דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָּל שְׁמָהָן, וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְהוּ, וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלֵּק מִנְהוֹן, אִשְׁתְּאָרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְּלֹא נִשְׁמְתָא: אַנְתְּ חַכִּים וְלָאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא, אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלֹא מִבִּינָה יְדִיעָא, לֵית לְךָ אָתָר יְדִיעָא אֶלָּא לְאִשְׁתְּמודְעָא תוֹקפָּךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׂא, וּלְאַחְזָאָה לוֹן אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא בְּדִינָא וּבְרַחֲמֵי, דְּאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, כְּפוּם עוֹבָדֵיהון דִּבְנֵי נָשָׁא, דִּין אִיהוּ גְּבוּרָה, מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, מֹאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט, הִין צֶדֶק אוֹת בְּרִית, כֹּלָּא לְאַחְזָאָה אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא, אֲבָל לָאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְּאִיהוּ דִּין, וְלָאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְּאִיהוּ רַחֲמֵי, וְלָאו מִכָּל אִלֵּין מִדּוֹת כְּלָל: קוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן וְיִתְחַדְּשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ, דְּהָא רְשׁוּתָא אִית לָךְ (נ"א אתיהב לְךָ) לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ, מַה דְּלָא אִתְיְהִב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לָשׂוּם בַּר נָשׁ עַד כְּעַן:
...

קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, לְךָ יְהֹוָה הַגְּדוֹלָה וְהַגְּבוּרָה וְכוּ', עִלָּאִין שִׁמְעוּ אִינוּן דְמִיכִין דְּחֶבְרון, וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר, אִלֵּין אִינוּן צַדִּיקַיָּא דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דְּהַהִיא דְּאִתְמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, וְלָאו אִינוּן מֵתִים, וּבְגִין דָּא אִתְמַר בְּהוֹן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ וְגו', רַעְיָא מְהֵימְנָא, אַנְתְּ וַאֲבָהָן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ לְאִתְּעָרוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא, דְּאִיהִי יְשְׁנָהּ בְּגָלוּתָא, דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְמִיכִין ושִינְתָּא בְּחוֹרֵיהוֹן: מִיַּד יְהִיבַת שְׁכִינְתָּא תְּלָת קָלִין לְגַבֵּי רַעְיָא מְהֵימְנָא, וְיֵימָא לֵיהּ קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא, דְּהָא עֲלָךְ אִתְמַר קוֹל דודִי דּוֹפֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבַּע אַתְוָן דִּילֵיהּ, וְיִימָא בְּהוֹן, פִּתְחֵי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, דְּהָא תָּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן, לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ: שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טַל, מַאי נִמְלָא טַל, אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַנְתְּ חָשַׁבְתְּ דְּמִיּומָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי, וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא, לָאו הֲכִי, דְּלָא אָעלְנָא כָּל זִמְנָא דְּאַנְתְּ בְּגָלוּתָא, הֲרֵי לְךָ סִימָנָא, שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טַל, ה"א שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, שְׁלִימוּ דִילָהּ וְחַיִּים דִילָהּ אִיהוּ ט"ל, וְדָא אִיהוּ יו"ד ה"א וָא"ו, וַה"א אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְּלָא מחֻשְבַּן ט"ל, אֶלָּא יו"ד ק"א וָא"ו, דִּסְלִיקוּ אַתְוָן לְחֻשְׁבָּן ט"ל, דְּאִיהִי מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְכָל מְקוֹרִין עִלָּאִין, מִיַּד קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא, וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עַמֵּיהּ, עַד כָּאן רָזָא דְיִחוּדָא. בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. (עד כאן)
...
טוב לומר תפילה זו פעם אחת ביום להצלחה ישועה וטהרה.
...
מי שרוצה לקרוא את הפירוש של התפילה שיעיין ויקרא כאן: פתח אליהו הנביא ואמר: ריבון עלמין (ריבון העולמים), אנת הוא חד ולא בחשבן (אתה הוא אחד ולא בחשבון), אנת הוא עלאה על כל עלאין (אתה הוא עליון על כל עליונים), סתימא על כל סתימין (סתום על כל סתומים), לית מחשבה תפיסא בך כלל (אין מחשבה תופסת בך כלל). אליהו הנביא בבואו ללמד אותנו על העולמות העליונים התחיל את מאמרו בשבח לאלו-הים ולנסות להסביר לנו את הכללים הראשונים להבנת הקבלה. אליהו הנביא פותח ואומר: ריבון עלמין (ריבון העולמים) כל העולמות כולם מהגבוה ביותר עד הנמוך ביותר, כולם כפופים לך מתחתיך ואתה המושל עליהם. ואליהו הנביא ממשיך: אנת הוא חד ולא בחשבן (אתה הוא אחד ולא בחשבון), הרי ידוע כי בחשבון לאחר האחד בא שני ושלישי וכולי... אולם כאן, כאשר מדובר בבורא עולם אין חשבון. האל הנו אחד, יחיד ומיוחד ואין שני. אנת הוא עלאה על כל עלאין (אתה הוא עליון על כל עליונים), כל נברא קיימת בו מידת גאווה שמרגיש עליון על מישהו הנמוך ממנו. חכמים מציינים מספר דוגמאות כגון: גאה בבהמות הוא השור והגאה בחיות הוא האריה, גאה בעופות הוא הנשר וגאה באומות העולם הם עמלק ואדום. בכל אומה ואומה יש מנכ"לים, שרים, יועצים, שהם מתגאים מעל הפחותים מהם, ומעליהם יש ראש ממשלה, נשיא, מלך המושלים עליהם מלמעלה והם נקראים ראשי האומה. ובעולמות העליונים כך אותו דבר, רבבות אלפי כתות מלאכים, ועליהם שרים וממונים. לדוגמא  (סנדלפו"ן - אין לקרוא את שמו) הנו שר עולם העשיה (ומטטרו"ן- אין לקרוא את שמו) הוא שר עולם היצירה. ולמעלה מהם ישנם את המלאכים הנקראים "פינות צבאיו קדושים" וכן מלאכים האחראים לשאת את המרכבה הקדושה, ולכל אומה ועם יש את השר הממונה בשמיים האחראי להוציא ולהביא את השפע האלו-הי לאותו עם ואומה. ועוד שרים, מלאכים וממונים על היכלות הקודש בעולמות הרוחניים. אליהו הנביא מבהיר היטב שלא נתבלבל, כי בעצם האלו-הים הנו עליון על כל מי שעליון ואין למעלה ועליון ממנו. סתימא על כל סתימין (סתום על כל סתומים), מהתבוננות באדם אנו מבחינים בעצם בשני כוחות הפועלים יחדיו. 1. כוחות נגלים. 2. כוחות נסתרים. הכוחות הנגלים הם בעצם כלי הפעולה: ידיים, רגליים, אברי הבטן וכולי.. פעולתם נגלת ומובנת. ואילו הכוחות הנסתרים הם המוחות שבראש. שלוש מוחות יש בראשינו: מוח החכמה, מוח הבינה ומח הדעת. אדם חושב, מהרהר, מחליט החלטות, קובע דברים והמחשבות אצות רצות אנה ואנה ואין אף אחד בעולם שיכול לדעת מה חושב אדם אחר ברגע זה או מה יחליט בעוד זמן מה, אלא רק כאשר המחשבה תחדור אל הכוחות הנגלים (כלי הפעולה). המסקנה מכל זה היא שהמחשבה ניכרת רק מתוך מעשה. בעוד המחשבות של אדם אחד סתומים ובלתי מובנים לאחר עד שיעבירם לכלי הפעולה שלו, ישנם כוחות סתומים גם עבור האדם עצמו. לדוגמא: אהבה ושנאה. מדוע אנו אוהבים משהו אחד ומשהו אחר אנו שונאים? מדוע דבר אחד מענג אותנו לא דבר אחר? את הדברים הסתומים הללו אנו מקבלים כמובן מאליו וכ"ככה זה", אבל אין אנו יודעים מדוע והעניין סתום גם לנו. אליהו הנביא מנסה להעביר לנו במילים את גודלו או יכולתו של הבורא. סתום על כל הסתומים, גם הסתום לנו ביותר והלא ברור. עבור האל זה ברור ומובן. אנו את האל יכולים להבין רק מצד פעולותיו והוא ישאר סתום. אנו רואים את השמש זורחת ושוקעת אנו יודעים כי השמש מונעת ע"י רצונו של האל, כמו שאמרו חכמינו "משנה עיתים ומחליף את הזמנים". וכן חכמינו ציינו כי אין לך עשב שאין לו מלאך ממונה ע"י האלו-הים שאומר לו "גדל!" לית מחשבה תפיסא בך כלל (אין מחשבה תופסת בך כלל). כשם שלחיות יש שכל מסויים לדעת מה טוב לה ומה רע להם, אולם אינם יודעים ומבינים כמו בני האדם, כך גם מלאכים מעולם נמוך יותר אינם יכולים להבין את המתרחש בעולם גבוה מהם. כך גם אנו כבני אדם נבראים. אין אנו מסוגלים לחשוב ולהבין באמת מהו הבורא. אנו יכולים לתת דוגמאות שיסברו את אוזננו אולם עדיין אין זה ממש כך. הרמב"ם כתב על כך "אילו ידעתיו, הייתיו". שאילו היה עולה בידו להבין ולהשיג את מהות הבורא, לא היה נברא אלא בורא. יהי רצון שנזכה להכיר גדלות הבורא ומתוך כך נבוא לידי אהבה ויראה. (מומלץ ללמוד את התניא וע"י כך להבין גדלות הבורא ומידותיו)






שלח לחבר
מדורג 5 מתוך 5, דרגו 34