האם לפי ההלכה מותר לשתות יין ולהשתכר?

אחי היקר.
א) תודה על הפרגון , הלוואי שהייתי יכול לעזור יותר
ב) בעניין האלכוהול, שומר נפשו ירחק משתיית אלכוהול
ג) כששותים מעט אין עם זה שום בעיה , הבעיה היא השכרות
ד) כל דבר יכול להועיל ולהזיק תלוי מי שותה וכמה הוא שותה

על היין נאמר: "יין ישמח לבב אנוש" מצד אחד אומרת לנו 
התורה שהיין הוא דבר מבורך, מצד שני התורה מזהירה מאד
"קדושים תהיו" ויש אנשים שמוצאים להם מקום להתגדר בין
היתר לאיסור והם בגדר "נבל ברשות התורה" דהיינו, רוכשים
יין בכשרות הכי מהודרת אבל שותים לשכרה ומפסידים הכל.
כל זמן שמדובר בשתיה מבוקרת , במידה וע"פ ההלכה כמו
למשל קידוש של שבת , או כוס מזוגה כתוספת ברכה בשבת
ובחג, אין בזה שום בעיה, אבל ברגע שהשתיה הופכת לדבר
שגרתי ויום יומי, זה מסוכן לא פחות מכל התמכרות אחרת.

אז למה שותים בפורים? 
גם בפורים אין שום היתר להשתכר באופן מוחלט כי ע"י זה
מבטלים כמה מצוות. "חייב איניש לבשומי" הכוונה שמותר
לאדם לשתות יין במינון מסויים שיבסם אותו. יש הסבורים
שהכוונה קצת יותר ממה שרגיל בד"כ. בכל אופן אדם צריך
לשמור על צלילות הדעת גם בפורים. אמרו חז"ל נכנס יין
יצא סוד (סוד גימטריה יין) שע"י השתכרות מוציא האדם
את מה שיש לו בפנים. לכן תלמיד חכם ששותה יין בחג
כיון שהפנימיות שלו מלאה תורה, לא יוצאת ממנו אלימות
ולא נגרם חילול ה' אלא דברי תורה וחידושים ובכי על כל
הצער שעובר עם ישראל וחורבן בית המקדש. 

הרמב"ם מונה את האלכוהול לאחד מהגורמים הגדולים לפרצות
בענייני העריות וגדולי ישראל כתבו שהוא אחד הגורמים הגדולים
להוצאת שז"ל. וכבר אמרו חז"ל: הנותן בכוס עינו גורם למשוך
ברעה את בשרו. (גמרא יומא עד: , משלי כג , רמבם הלכות איסורי ביאה כב')

גנאי הוא לת"ח כשהוא שיכור יותר משאר העם (מדרש הנעלם)
"צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי יג',כה') תלמיד חכם ששותה
אלכוהול גורם לחילול שם שמים, שאין יצר הרע מתעורר אלא
מתוך היין. וכבר כתב הרמב"ם: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו
ובדעותיו,,, כך צריך שהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו וכו'.

רמב"ם הלכות דעות פרק ה': כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא
כדי לשרות אכילה שבמעיו וכל המשתכר הרי הוא חוטא ומגונה
ומפסיד חכמתו ואם נשתכר בפני עם הארץ הרי זה חילול השם
ובלאו הכי כל בר דעת ירחיק עצמו מן השכרות הרחק כמטחוי 
קשת, כדי שלא יבוא מתוך כך לידי ביזיון ובושת, כי לפעמים 
יעשה אדם דבר ובשעת שכרות או ידבר דבר, אם יתן איש מלא
ביתו כסף וזהב לא יעשה אותו דבר או לא ידבר דבר כזה 
כשאינו שכור, וכל העבירות הגדולות הם בעיניו למישור והוא
חוטא בבלי דעת, ותם לריק כוחו וכספו וזמנו ויפסיד השכל, 
גם תפילתו תועבה, אשרי מי שלא היה שיכור מימיו".

כך הזהיר בנו של השל"ה הקדוש בצוואתו: "בכלל דבר המזיק
הוא השכרות, דבר מר ורע ומחלל שם שמים וגורם לבא הרבה
רעות ועבירות ובשכרות עבירה החמורה קלה בעיניו, וויי, אני 
מצווה למי שאוחז בדרך השכרות כי הרבה בכיות בכיתי על 
עצמי כשהייתי שיכור, בראש ביטול תפילה וביטול תורה, אדם 
מדבר בשכרות מזיק את עצמו בדיבור היוצא מפיו, שאין אדם
יכול להיזהר בשעת שכרות וי ליה וי לנשמתיה וזולת כאב
הראש וכאב ברמ"ח איבריו עד שצועק ראשי ראשי הביטו נא
וראו לסלק זו החרפה מעמכם".

עוד כתב השל"ה: צריך להיזהר מריבוי שתייה כי השכרות 
מפסיק גופו של אדם ומאביד שכלו וגורם לו כל רעות שבעולם
כמו שמצינו בנח שגרם לו השכרות רעה וקלון והייתה לו סבה 
לקלל זרעו (עמק ברכה סעיף ג') עוד אמרו רז"ל (סנהדרין ע.)
י"ג ווין נאמרו ביין ו'יחל נח ו'יטע כרם ו'ישת מן היין ו'ישכר וכו'

וכתב רבי נחמן בספר המידות (ערך שכרות) 
על ידי שכרות נופל ממדרגתו, על ידי שתיין יין סופו שמקבל שחד
השכרות מביא לידי כפירה באמת ולהודות לשקר, הקב"ה אוהב
מי שאינו משתכר, השמן מבטל השכרות, הראיה משכרת ביותר
על ידי שכרות נופל להרהורי ניאוף, השכור אין יכולת בידו למתק
דינים. השכור אין מגלים לו רזין דאורייתא, יין עם לבונה מטריף
דעתו של אדם. ועוד צרות קשות רעות ורבות נאמרו בשיכרות.

כתב בעל אורחות צדיקים: יש עוד שמחה מעורבבת, המעלה
עשן לכל המצוות והמשכחת יראת ה' יתברך מלבות בני אדם
כגון אלו המשתכרים ושמחים בבית המשתה, ואחרי השמחה
הזאת תוגה. כי הרבה קלקולים באים מתוך המשתה. ומי 
בחכמה חכם כשלמה בן דוד אשר אמר: "למי אוי? למי אבוי?
למי מדנים? למי שיח? למי פצעים חינם? למי חכללות עינים?
למאחרים על היין, לבאים לחקור ממסך" (משלי כג' כט'-ל') 
גם הנביא אמר: "הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף
יין ידליקם" (ישעיה ה',יא') ואמר: "והיה כנור ונבל תף וחליל 
ויין משתיהם ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו"
ואומר: "לכן גלה עמי מבלי דעת, וכבודו מתי רעב והמונו
צחה צמא" (שם יג') ואומר: "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה
פיה לבלי חק, וירד הדרכה והמונה ושאונה ועלז בה" (שם יד') 

"הקבוץ על השתייה המשכרת ראוי שיהיה אצלך יותר חרפה
מהתקבץ אנשים ערומים מגולי ערוה והשכרות הוא ממעשה
הרעה, כי הוא מפסיד השכל אשר נפח ה' יתברך באפיו" כך
מביא בשם רבנו משה המיימוני. (שער תשיעי - שער השמחה) 
בשפה פשוטה, התקבצות של אנשים ריקים ופוחזים לשתייה
יחד , חמור הוא יותר מהתקבץ אנשים ריקים ערומים ופוחזים
רחמנא ליצלן.

לסיכום: כל דבר שאדם עושה במידה הוא דבר מבורך , ברגע
שאדם מפריז ומגזים הוא עלול להזיק לעצמו ולאחרים עמו ח"ו.
...
  
...