רציתי לשאול את הרב איפה נגמר הגבול בין לשתוק אחרי מעשה לא בסדר שמישהו עשה ומתי יש צורך להגיב ולענות? אשמח לקבל תשובה, תודה רבה (:
אחי היקר , נועצתי עם מורה הוראה וזו העצה שאמר לי לומר לך בנושא השתיקה: "השתיקה טובה לעולם וכבר אמרו רבותינו", "לא מצאתי לגוף אלא שתיקה" ועוד אמרו : "מילה בסלע שתיקה בשתיים". סייג לחכמה שתיקה
(אבות יג',יג').
אך יש מקרים שיש להשיב ולא לשתוק .וכמו שאמר שלמה המלך (משלי כז',יא') חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר: ועוד מצינו בספר משלי (פרק כו ) "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו"
ואלו המקומות שאסור לשתוק.
א. כשהדברים נוגעים לכבוד שמים. כגון אם רואה שהכסילים מלגלגים על דברי תורה יש להוכיחם על פניהם, (אורחות צדיקים).
ב. כשאדם פוגע ופוסל את חבירו בפגם משפחה, אסור לשתוק,
כדי שלא יאמינו שהדברים נכונים (עפ"י שו"ע אבה"ז סימן ב).
ג.ויש דעות הסוברות שאדם שמבייש ומצער אותך בדברים, מותר להכלימו ולביישו, אך כמובן שלא יעשה זאת בפרהסיה אלא בצנעה ולא יהיה חלילה מאותם שנאמר בהם המבייש פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.(עי' סמ"ע חו"מ רכח סק"ד).