בלאגן בראש. להיות לאומי או חרדי?
חרדים אוהבים את מדינת ישראל לא פחות מדתיים לאומיים, אבל אני לא אוהב להיכנס להגדרות אז בואו נוותר על זה ולא נוסיף ונגרום שנאת חינם, אדם לא מקוטלג לפי הכיפה שהוא לובש, אדם נמדד לפי העקביות שלו וההליכה שלו בהתבטלות אחר ההלכה. מי שמקיים מה שכתוב בשולחן ערוך הרי הוא יהודי ירא שמים, מי שמחפף הרי שאינו ירא שמים זה הכל. כולם צריכים לעבוד, כולם צריכים ללמוד תורה בקביעות וכולם צריכים לשרת את המדינה, אף אחד לא אמר שחייבים לשרת את המדינה בשירות לאומי, עצם העובדה שאני לומד תורה ומקרב אחרים מגבירה את אהבת האחים בעם ישראל ומגבירה את לימוד התורה בעם ישראל זה מה שיביא את המשיח. הצבא שלנו לא מסוגל להתמודד מול כל צבאות ערב ומול מעצמות אדירות כמו רוסיה, סין ו\או ארה"ב בלי ה' יתברך. אז מה תועיל התרומה של החייל אם אין חייל אחר שיושב מנגד ולומד תורה, תמיד היה יששכר והיה זבולון, תמיד יש כאלה שלומדים ויש כאלה שמשרתים. זה הכל. השירות של אדם שלומד תורה לא פחות חשוב מהשירות של החייל אבל מי שלא לומד תורה ורק בוחר לברוח מהצבא זו באמת השתמטות ראויה לגנאי, כבר עדיף שילך לצבא ולא ישקר על עצמו ויברח מתפקידו. אם כל הזמן נפסול אחד את השני לא נגיע לשום מקום ולא ייבנה שום בית מקדש, אנחנו יהודים לא מוגדרים ! ההגדרה היחידה שאני חושב שצריכה להיות היא: "יהודי" לא חרדי ולא לאומי. כולם צריכים לשרת את המדינה בצורה כזו או אחרת, אסור לזלזל בזה שלומד תורה ואסור לזלזל בזה שנלחם בשטח. החייל הרי הוא הגוף והלמדן הרי הוא בבחינת הנשמה. זה בלי זה לא יכול להתקיים בואו נסגור את זה כאן ! כולנו זקוקים אחד לשני