ברוכים אתם בבואכם
חדשות האתר:
אוכל שנסע בשבת מותר או אסור?
שאלה:(28/09/2010)
שלום כבוד הרב השאלה שלי היא כזו: ההורים שלי התארחו אצל סבתא שלי שבת והיא שלחה איתם עוגה שהיא הכינה בשבת האם מותר לי לאכול מהעוגה במוצאי שבת ? או אסור כי זה כביכול נסע בשבת ועם אפשר קישור להלכה הזו
תשובה:(הרב רביד נגר)
להלכה: דעת המשנה ברורה שבמקום הצורך ניתן לסמוך על דעת בעלי התוס' והגר"א להתיר הנאה ממעשה שבת שנעשה בשוגג אפילו ביום שבת עצמו, (אבל במקרה שלך זה נעשה במזיד) הפוסקים מדגישים שכל איסור ההנאה ממעשה שבת הוא רק כאשר חילול השבת יצר את המוצר שממנו רוצים ליהנות, אבל כאשר חילול השבת לא נעשה בגוף המוצר עצמו, מותר ליהנות ממנו בשבת (אם נעשה הדבר בשוגג) ולכן אם הובא חפץ או מאכל מחוץ לתחום שבת, אף שאסור לעשות כן, מותר ליהנות ממנו כשחילול השבת לא נעשה בייצורו של המוצר,
אך במקרה שלך הייתי מציע לחוש לדברי האוסרים, ולכן כדי לצאת ידי חובת כל הדעות ראוי שהאוכל שנסע בשבת במקרה שלך יהיה אסור בהנאה ובמוצאי שבת אף שמותר לכל הדעות לאכול ממנו הייתי מציע לחוש לדעת האוסרים ולאכול אותו רק לאחר פרק זמן מסויים. פרק הזמן הוא פרק הזמן שלקח לאוכל להגיע אליך, למשל לקח להורים שלך לנסוע מסבתא עד הבית חצי שעה, אז חצי שעה ממוצ"ש יהיה מותר לך ליהנות מהאוכל. (למרות שעניין הקנס של הזמן הוא במקרה שבו הגוי הביא את האוכל אבל יש מי שחושש ופוסק שדינו של מחלל שבת בפרהסיא חמור לא פחות) להרחבה וקריאת חומר נוסף בנושא לחצו על הקישור הבא: מעשה שבת חלק א'.
התלמוד הבבלי במסכת בבא קמא ובמקומות נוספים, מבאר את סיבת מחלוקתם של התנאים הללו: באופן עקרוני מסכימים רבי מאיר ורבי יהודה שאיסור ההנאה ממעשה שבת אינו מן התורה אלא מדברי חכמים, וכל שנחלקו הוא באיזו מידה החמירו חכמים באיסור זה; לשיטת רבי מאיר לא אסרו אלא הנאה ממעשה שבת שנעשה במזיד, ולשיטת רבי יהודה אסרו גם אם נעשה המעשה בשוגג, אך רק עד מוצאי שבת בלבד..
לעומתם סבור רבי יוחנן הסנדלר, שמקור איסור ההנאה ממעשה שבת הוא מן התורה, ונלמד מהפסוק בספר שמות: "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם". דרש הפסוק, לשיטתו, שכשם שקודש אסור באכילה, כך מעשה שבת אסור באכילה. את ההיתר ליהנות ממעשה שבת שנעשה בשוגג, לומד רבי יוחנן מהמשך הפסוק: "מחלליה מות יומת", ומפרש, שכשם שעונש המיתה חל רק על מחלל שבת בזדון, כך איסור ההנאה ממלאכתו חל רק כשעשאה בזדון. התלמוד מוסיף ואומר, כי יש מי שמפרש גם את שיטתו של רבי יוחנן הסנדלר כחומרה שמקורה מדרבנן ולדבריו אין לאיסור זה כל מקור בתורה.
בתלמוד לא הוכרעה ההלכה במחלוקת זו בצורה מוחלטת. עם זאת מסופר שם, שכאשר היה האמורא רב דורש בפני המון העם, שהיו ביניהם עמי ארצות הוא פסק להם כשיטת רבי יהודה, המחמירה יחסית ואוסרת הנאה ביום השבת אף ממעשה שבת שנעשה בשוגג. כאשר נדרש להורות הוראה לתלמידיו, שהיו, מטבע הדברים,תלמידי חכמים ובקיאים בהלכה, פסק להם כשיטת רבי מאיר, האוסרת רק מעשה שבת שנעשה במזיד. נימוקו של רב לחוסר ההתאמה בין הפסיקות היה שמא יזלזלו הפחות בקיאים באיסורי שבת.
שלח לחבר