שאלה:(19/12/2010)
בני הבכור בן ה-17.5 מקנא מאוד בתשומת הלב שאני נותנת לבעלי השני שאני נשואה לו 5 שנים זה בא לידי ביטוי בהתגרויות איומים והרמת יד הוא פשוט מנצל את העובדה שהוא קטין,הוא מתוסכל שנים והקשר עם אביו תמיד היה התנגדותי מצדו כלפי אביו (בגיל 5 התגרשנו) מטבעו הוא מופנם כעסן ואף פעם אי אפשר לרצות אותו מאז שהוא קטן. כיום המצב יותר גרוע, כאשר אני מתלוננת על התנהגות שלילית לאחרונה הוא תפס בטחון ואף מרים עלי יד ,ההורים שלי נותנים לו תמיכה וגיבוי וזה מוסיף לו הרבה בטחון להתנהגות שלילית וחוסר כבוד בגלל שהוא קטין בעלי משתדל מאד לא להתערב בגלל שכל מילה או צעד שיגיד מאשימים אותו

תשובה:(הרב רביד נגר)

קראתי בעיון את המכתב שקראת , האמת לא שמעתי את כל הסיפור , אין לי מושג מדוע ההורים שלך לא מצדדים בך ולא תומכים בך אבל אני מניח שגם את לא טלית שכולה תכלת , אני מניח שרב הנסתר על הנגלה ויש דברים שלא סיפרת לי  (אין טעם לספר הכל,,, הבנתי את הנקודה)  , אשתדל לענות לך ואני מקווה שאצליח לכוון אותך בצורה נכונה ,  גבירתי היקרה, דעי לך שמשבר הגירושין הותיר בילד משקעים רגשיים שהוא לא מסוגל או לא מעוניין להתמודד איתם , מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לנסות להרגיע את המצב ולא ליצור תככים ומלחמות נוספות , אל תעצימי את בעלך הנוכחי בנוכחות הילד זה רק יערער יותר את מצבו הנפשי ויעצים את התסכול שיש לו מהקשר החדש, בראש שלו הוא חושב שהבעל החדש "גזל" אותך ממנו , לכן זה גורם לו תסכול ומתח שבאים לידי ביטוי באלימות מילולית ופיזית , עם כל הכבוד לתסכול של הילד הממורמר , יש לך זכות מליאה לעמוד על שלך ולחיות על הבעל החדש בצורה נורמטיבית ולא להיכנע לתיסכולים של הילד, את לא צריכה לסכן את עצמך ולא את בן זוגך החדש , לדעתי חשוב מאוד שתנסי ליזום שיחה רצינית עם הילד ובשיחה תבהירי לו בצורה חד משמעית שזה המצב , תבהירי לו שאת מבינה את המצב הרגיש שבו הוא נמצא בימים אלה אבל מצד שני תראי לו שאת עומדת על שלך ואת יודעת להתמודד ולא בורחת ונכנעת , תגידי לו במילים האלה: "אם אני אראה שאתה עובר את הגבול ומשתמש באלימות כלפי או כלפי בן זוגי , אני מודיעה לך באופן ברור וחד משמעי , אני אוהבת אותך אבל אם לא תהיה לי ברירה אני אפנה לגורמים מוסמכים שירגיעו אותך ויתמודדו איתך , עד עכשיו לא רציתי לעשות את זה כי אני אוהבת אותך אבל אני לא מוכנה לסבול יחס משפיל ומאיים מצידך , אני אמא שלך , גידלתי אותך והתמסרתי אליך שנים רבות זה לא מה שמגיע לי , אני מזהירה אותך ! אתה יכול לקבל אותי איך שאני ולנסות להבין את המצב או פשוט לבחור להרוס את הקשר שלך איתי , אמא נשארת אמא לכל החיים , אם תבחר לאבד אותי ולגדול בלי אמא זכותך , אני לא מעוניינת להמשיך לחיות בצורה כזאת , אני לא מתכוונת לחזור לחיות עם אבא שלך ואתה צריך להבין את זה , המציאות לא מאפשרת , בחרתי לחיות עם בן זוג חדש ועליך לכבד את זה , בעלי החדש מוכן לדבר איתך ולקבל אותך אבל אם תעבור את הגבול שנינו פשוט ננתק ממך קשר וחבל , זה לא משהו שאני רוצה לעשות , אני מבינה שקשה לך אבל אני לא "סמרטוט" , אני לא מוכנה לעבור את מה שעברתי עם אבא שלך שוב , אם אתה בוגר וחכם אני מקווה שתתחיל להתנהג בצורה בוגרת ומכבדת , אם לא , השיחה מבחינתי הסתיימה ואני מעבירה את האחריות לגורמים ממשלתיים (משטרה, עו"ד, עו'ס רווחה) תעמדי על שלך ותשדרי בטחון". ילד שרואה שלאמא שלו אין בטחון הוא פשוט מנצל את הרגישות האמהית שלה והעדינות שלה לרעה , אם תעמדי על שלך ותנסי לדבר אל ההיגיון הבריא שלו , זה עשוי לעבוד , אם לא את מוזמנת לערב גורמים נוספים (רצוי תחילה גורמים טיפוליים ורק אח"כ לאכוף על הילד חוק) אם את צריכה עזרה נוספת אני כאן. זיכרי ! נערים מתוסכלים זה פועל יוצא של זוגיות קשה , בעיות בשלום בית ותסכול אישי שהילד סוחב איתו זמן רב , הילד שלך לא אכזר מטבעו , המציאות הפכה אותו להיות בלתי אפשרי אבל אם נדבר אליו בצורה הגיונית זה עשוי לעזור , דברי אליו מהלב אבל תהיי ברורה וחדורת בטחון עצמי , אל תגמגמי ואל תתני לו לנתב את השיחה לאן שהוא רוצה , קודם כל שיקשיב אח"כ תאפשרי לו להגיב בצורה רגועה , שלא ירים את הקול שלו. (אני יודע שזה נשמע בלתי אפשרי , נסי ותראי שזה אפשרי)


שלח לחבר