זֶה מְעַנְיֵן : {{אַחַת הַטֵכְנִיקוֹת הַמִּתְקַדְּמוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר לְהַכְנִיס בְּלֵב סַּקְרָנוּת כְּלוֹמַר אָדָם לֹא מִתְכַּוֵּן לַחְטוֹא וְלֹא לַעֲבוֹר עֲבֵרָה. אֲבָל הוּא מִסְתַקְרֵן לָדַעַת כֵּיצַד, אֵיךְ, כַּמָּה, וְלָמָּה הַיֵּצֶר יוֹדֵעַ כְּשֶׁרוֹצִים לָדָעַת הַכֹּל, אָז הַסִּכּוּי לַחְטוֹא הוּא גָּבוֹהַּ וְזוֹהִי אַחַת הַסִּבּוֹת הַגּוֹרְמוֹת לָנוּ לִרְצוֹת לְהִסְתַּכֵּל מִסָּבִיב לְלֹא כַּוָּנָה רָעָה, בִּתְמִימוּת מִבְּלִי שׁוּם רָצוֹן לַחֲטוֹא, רַק כְּדֵי לְהַחְכִּים וּלְסַפֵּק אֵת יֵצֶר הַסַּקְרָנוּת. מְעַנְיֵין אוֹתָנוּ מָה יֵשׁ שַׁם, אֵיךְ זֶה בָּנוּי, וְכֵיצַד זֶה נוֹסֵעַ... כָּל עוֹד הִיא מְנוּתֵּבֵת לִדְבָרִים הַנְּכוֹנִים בַּמִּינּוּן הַנָּכוֹן. הַסַּקְרָנוּת מִדָּה טוֹבָה, הַחָכְמָה הִיא לֹא לְהַנִּיחַ לְהֶרְגֵּל הַהִסְתַּכְּלוּת לְהַטְעוֹת אוֹתָנוּ, לִהְיוֹת מְרֻכָּזִים וְלַחְשׁוֹב רֶגַע לִפְנֵי, כְּדֵי שֶׁלֹּא נָבוֹא לִידֵי מַעֲשֶׂה שֶׁנִּתְחָרֵט עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁלֹּא כָּל דָּבָר צָרִיךְ לָדַעַת וְלֹא כָּל דָּבָר מֻתָּר לִרְאוֹת. אָדָם סַקְרָן מוּעָד לִפְגֹם בְעֵינָיו יּוֹתֵר מִכֹּל אָדָם אַחֵר כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ חוֹסֵך בְּמַבָּטִים לַצְּדָדִים וְגַם רוֹצֶה לָדַעַת הַכֹּל. מָה שֶׁגּוֹרֵם לִפְגִימַת עֵינַיִם לְּלֹא כָּל צֹרֶךְ. נִכְשָׁלִים בְּקַלּוּת, בַּחֲדָשׁוֹת, בְּעִתּוֹנִים, מַתְחִילִים בַּהֵיתֵר וְעוֹבְרִים לְאִסּוּר כְּכֹל שֶׁמִּסְתַּכְּלִים יּוֹתֵר כָּךְ נִכְשָׁלִים יּוֹתֵר כְּשֶׁעוֹבֶרֶת אִשָּׁה, אוֹ מַשָּׁאִית הָעוֹבֶרֶת עִם תְּמוּנַת פִּרְסֹמֶת, בְּרֶגַע קָטָן שֶׁל בְּלִימַת הַסַּקְרָנוּת אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִנֵּזֶק גָּדוֹל. פָּשׁוּט לֹא לְהִתְעַנְיֵן מָה מְצֻלָּם עַל הַמַּשָּׁאִית, מָה בְּלוּחַ מוֹדָעוֹת וְמִי אֵלּוּ שֶׁעוֹבְרִים בְּמִדְרָכָה מִמּוּל.}}