שאלה:
שלום כבוד הרב, בשעה טובה עוד כמה חודשים אני מתחתנת עם תלמיד ישיבה. בחור מקסים מאוד. אך לצערי אמא שלי נגד היחסים בנינו, אני חזרתי בתשובה ואף התגיירתי וארוסי גם חזר בתשובה בגיל צעיר. לדעתי שנינו מאוד מתאימים , איך אימי לא מוכנה לקבל אותו, היא טוענת שאני לא אוהבת אותו בכלל והיא אמרה שהיא לא תבוא לחתונה. אני לא רוצה לעשות קרע במשפחה אבל גם לא לבטל את החתונה, מה לעשות?

תשובה:

אחותי היקרה, אשריך שזכית להתגייר ולהיות חלק מעם ישראל, אם תהיה לך מסירות נפש גדולה ולא תתרגשי מכל דבר אולי תזכי שבזכות אותה מסירות נפש צאצאיך יהיו כצאצאי רות המואביה , שכן עובד היה בנם של רות (המואביה) ובועז ועובד היה סבו של דוד המלך ע"ה. (דוד בן ישי בן עובד) "ובועז הוליד את עובד ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד (רות ד' כא',כב') אל תשכחי שגם רבי עקיבא היה בן גרים , בקיצור מזל טוב.

אחותי היקרה, להלן מספר נקודות שכדאי שתעייני בהם:
א) אני מאוד מקווה שאת יודעת מה ההבדל בין תאווה לאהבה
ב) בד"כ להורים יש אינטואיציה טובה , אבל אם הם סתם נגד חתן ירא ה' לא לשמוע.
ג) אמא לעולם תאהב את הבת שלה , גם אותך אמא שלך תמיד תאהב אל חשש
ד) אני לא מאמין שאמא שלך לא תבוא לחתונה שלך , זה מעשה קיצוני ובלתי הפיך
ה) כל זמן שתהיי יציבה ולא תראי להורים שלך חוסר בטחון, בסוף הם יקבלו אותו.

חשוב שתדעי: יצר הרע תמיד מתערב , במיוחד בכל מה שקשור לזוגיות ובמיוחד כשמתכננים לסגור, זה ידוע, כבר אמרה הגמרא במסכת שבת דף קל' עמוד א', שאין כתובה בלא תיגרה , "ליכא כתובה דלא רמו בה תגרה" , אין כתובה ללא מחלוקת, יצר הרע כל כך חזק , בלי תפילות ועמידה יציבה ואיתנה קשה מאוד להתמודד איתו , אני תמיד מסביר לתלמידים שלי ולחתנים שאני מדריך, שלא יתרגשו יתר על המידה מוויכוחים , לפני החתונה יהיו חילוקי דעות , אחרי החתונה תמיד יהיה מי שיתלונן על האוכל , היה חסר מלח , האורות סינוורו , המוזיקה הייתה קצת רועשת , השירים לא היו קשורים , החופה יכלה להיות יפה יותר , היה חסר קצת מקום לאורחים , היה קר באולם,  לקחו לכם הרבה כסף על המנה , לא צריך להתרגש זו דרך העולם , צריך פשוט להיות חזקים ויציבים להאמין באמיתות הדרך וזה הכל !

כשיודעים את האמת , אף אחד לא ישכנע אותנו אחרת , זו החתונה שלי ומי שרוצה לכבד אותי יבוא מי שלא רוצה לכבד אותי , שלא יכבד , אל חשש , אמא שלך לא תעשה מעצמה צחוק , היא לא תשים את עצמה ללעג וקלס בעיני כל כך הרבה אורחים , ואם כן זכותה , אל תתפשרי על פחות מבן תורה.

אני רוצה לספר לך שהדרכתי חתנים ואשתי הדריכה כלות שהיו רחוקים מתורה ומצוות וכולם תכננו לעשות חתונה מעורבת , אחרי כמה שיחות וחיזוקים חיוביים , ברוך ה' החתנים והכלות שעברו תחת ידינו , זכו להיות בעלי חכמה ושכל והם הבינו שזו האמת ובעזרת המון תפילות ומסירות נפש , לא רק שהחתונה הייתה בהפרדה , אפילו השמלה הלא צנועה הפכה להיות שמלה צנועה ויפה , הכל תלוי בגישה,באמונה ובאמת הפנימית של כל אחד ואחד , גם ההורים שלהם השתוללו ועשו שרירים , אבל בסוף כולם נרגעו חייכו ואיחלו מזל טוב , גם ככה יום יומיים אחרי כולם שוכחים הכל ורק הזוג נשאר עם החובות וכאבי הראש , אז...

עיון קל בתגובה הבאה יתן לך כוחות להתמודד עם קשיים: "להתחתן בהפרדה או לא?"

לסיכום: אני מציע שתעשי הדרכת כלות טובה ובעלך יעבור הדרכת חתנים טובה , תבקשי מרבנית טובה (שיודעת איך לגשת לבני אדם) לשוחח עם אמא אולי וויהי רצון שתזכי ללכת בצניעות ולשמור על קדושתך וצניעותך ב"ה, את מוזמנת ליצור קשר עם אשתי היא תעזור לך אם תרצי. ברוכה תהיי לה'.

שאלות ותשובות דומות בנושא:
א) המשפחה שלו לא רוצה אותי כי אני גיורת.
ב) למה נותנים לי תחושה שאני סוג ב'? בגלל שאני גיורת?
ג) שמעתי שגם אם גוי יתגייר הוא לעולם לא יהיה כמו יהודי אמיתי
ד) ניסיון של גיור והכשלה - יש לי חברה רוסיה שרוצה להתגייר
ה) איך לגלות לבן הזוג שלי שאמא שלי גויה? מה עלי לעשות?

















שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
הרב רביד, בזכות השיעורים שלך החלטתי שאני רוצה להיפרד מהחבר שלי, אבל אני לא ממש יודעת איך להגיד לו את זה? אני יודעת שהוא ישקע בדיכאון כבד ממש ו..... אולי אפילו יעזוב לגמרי את הדת....מה אתה מציע? איך אפשר להגיד לו? ובכלל מותר לי להיפרד ממנו שאני יודעת שאולי הוא יחזור בשאלה?

תשובה:
אחותי היקרה, אם את יוצאת עם בחור שמוכן להיות דתי בתנאי שתהיי חברה שלו , ברור לך שהוא לא באמת ירא שמים והאהבה שלו תלויה בדבר , תגידי לו בצורה עדינה שאת רוצה להתחזק וקשה לך להתחזק בזמן שאת בקשר איתו , תסבירי לו בעדינות שזה לא בגלל שאת לא מכבדת אותו או משהו , אל תחששי מותר לך להיפרד ממנו גם אם הוא יחזור בשאלה. צפי בקטעים הבאים ותביני איזה צעד גדול את עושה:

א) משימה בלתי אפשרית2
ב) חבר בגיל הנעורים

אל תחששי מאיומים או מהפחדות , תחשבי עם השכל ואל תתני לרגש שלך להתערב בהחלטה החשובה הזאת , פעם פנתה אלי נערה שאמרה שחבר שלה אמר לה שאם היא תיפרד ממנו הוא יצא עם גויה וכל הילדים שלו יהיו גויים בגללה , היא בכתה ולא ידעה מה לעשות , אמרתי לה להתרחק ממנו כמה שיותר , כי בחור שמאיים בצורה כזו הוא לא בחור יציב שכדאי לבנות איתו קשר , גם לא בחור שמאיים לעזוב את הדת , בקיצור תחפשי לך גבר יציב ואיכותי במקום לחפש גבר שנשאר דתי כדי שתהיה לו חברה.

להלן תגובות דומות נוספות שעליהם עניתי בעבר שקשורות לנושא:
א) נפרדתי מהחבר החפיפניק שלי החיים שלי השתנו ואני נשואה לבן תורה אמיתי
ב) זוגיות - אני חוששת להיפרד מחבר שלי כי הוא עשוי לפגוע בעצמו.
ג) מה עושים עם החבר? הרב אמר לנו להיפרד ואנחנו לא מסוגלים !
ד) לי ולחבר שלי קשה לשמור נגיעה ניסינו ניסינו ולא הצלחנו שום דבר...
ה) איך אפשר להתחזק בלי להיפרד מהחברה החילונית שלי?
ו) מעולם לא נגעו בי ,התאהבתי בבחור חילוני , מה עושים????????? שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
שלום כבוד הרב , אני בת 21 ואני מאוהבת ממש בגבר בן 40 , אנחנו ממש אוהבים זה את זה , יש לציין שבשביל להיות איתי הוא עלה ארצה ואבא שלי לא מסכים לזה בכלל אני לא יודעת מה לעשות ,הוא הציע שנברח יחד, אני צריכה עצה...מה אתה חושב לעשות,אנחנו כבר שנתיים יחד

תשובה:
אחותי היקרה, אל תיפגעי ממה שאומר לך, אבל אם תברחי עם הבחור הזה, תעשי את טעות חייך, הפרש של 19 שנה הוא הפרש ממש מהותי, גם 10 שנים זה לא מומלץ ומוגזם אז 19 שנה???

עכשיו הכל נחמד, אבל מה יהיה בעוד 30 שנה כשבעלך יהיה בן 70 ואת תהיי 51? האם את חושבת שיהיה לך מספיק כח לסעוד אותו? את חושבת שזה משחק? את עושה טעות חמורה, עצם העובדה שאת בקשר איתו כבר שנתיים זו כבר בעיה רצינית מאוד.
בשום פנים ואופן אל תעשי את הטעות המרה הזאת ! אף גבר בעולם לא שווה שאבדי בגללו את המשפחה שלך...

אבא שלך הוא אדם חכם, הוא יודע מה הוא אומר תשמעי לו הדק היטב.
חוץ מזה מעבר לעובדה שזה לא בריא ולא שייך, מי מבטיח לך שהוא יהודי?
בנוסף, אף פעם לא חשבת מדוע הוא לא התחתן עד גיל כל כך מאוחר?
האם את היית מסכימה שכשהבת שלך תהיה בת 10 היא תצא עם בחור בן 30?
הרי ברור לך שלא מדובר בדבר נורמלי, אני מאוד מקווה שאת יציבה בנפשך...
אם גבר מציע לך לברוח זה רק בגלל שאכפת לו רק מעצמו, הוא לא ממש חושב על המשפחה שלך, על הצער שייגרם להם, הוא רוצה רק לספק את היצרים שלו זה הכל
את לא באמת מעניינת אותו, אם היית חשובה לו הוא לא היה מנצל אותך ככה. שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
אם אני שומרת נגיעה ומתלבשת צנוע ואבי עשה לנו הפתעה והזמין את כל המשפחה לפארק מים מעורב, (בנים ובנות בחוסר צניעות) מה אני יעשה אני אלך לפארק מים או שאני אסרב לאבי (כיבוד הורים) אבא שלי כבר שילם על הבילוי מה עושים? זה חשוב

תשובה:
אחותי היקרה, מה היית עושה אם אבא שלך היה עושה לך הפתעה ומזמין סטייק חזיר? האם משום כיבוד הורים היית אוכלת את הסטייק? ברור שלא ! כך גם במקרה הזה, אם אבא שלך יודע שאת שומרת נגיעה ומתלבשת בצניעות, הוא אמור להבין שאת לא מסתובבת במקומות מעורבים ולא להזמין לך הפתעות מיותרות, אבל אם אבא הזמין לך הפתעה כזאת, סימן שאת נותנת לו תחושה שאת כן יוצאת למקומות כאלה, אני בטוח שאבא שלך מכיר אותך היטב, כנראה שאת לא ממש מסתובבת בצניעות וההורים שלך לא ממש יודעים שיש להם בבית בת מלך, בכל מקרה ע"פ ההלכה אסור לך ללכת למקום כזה ולא שייך כאן כיבוד הורים, גם ההורים שלך חייבים לשמור על ההלכה

ראיה לדבר
אמרו חז"ל: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמורו" מדוע הוזכרה השבת בסמוך לכיבוד אב ואם? עונה על כך רש"י ואומר: "אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו". שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
שלום וברכה הרב רביד, לאחרונה יצא לי לבקר באתרכם ואני ממש מתפעל מהיכולת של הרב להתמודד עם בעיות וצרות הדור ועל כך ישר כח גדול! ראיתי שכבודו בקי בסגולות בדוקות ובקשתי מכבודו אם ישנה סגולה לתשובה שלמה של בני בכורי שנסחף בזרמי הזמן ומלבד תפילות איני מצליח אפילו לדבר איתו בנושא מילה אחת, אני עצמי עוסק בקירוב בני נוער אך אין נביא בעירו כפי הנראה... רוב תודות וה' ישלח עזרו מקודש ויפוצו מעיינותיך חוצה!

תשובה:

שלום וברכה, איש יקר וחביב.
אין לי ספק שאדם יקר כמוך שעוסק בחינוך וקירוב מבין שאין דבר שמשפיע על בני הנוער כמו דוגמא אישית טובה , הרבה פעמים הורים ומחנכים מנסים לדחוק את השעה הם מכריחים את הנערים להתפלל , מכריחים אותם להגיע לשיעורי תורה והכי עצוב , מכריחים אותם לשים כיפה וציצית , לדעתי מדובר בטעות איומה שגורמת לבני הנוער לפתח רגש שלילי למצוות.

נער שהכריחו אותו ללכת לתפילה , רואה בבית כנסת בית סוהר
נער שהכריחו אותו ללכת לשיעורי תורה , יתקשה לפתח רגש מעצמו
נער שהכריחו אותו לשים כיפה , ישליך את הכיפה בהזדמנות הראשונה שתהיה לו
שלא לדבר על ציצית מאן דכר שמיה...

אני לא אומר שצריך לתת לילד יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחו , אין ספק שילד בכיתה ו' שאומר לאבא או לאמא שהוא לא רוצה ללכת יותר לבית הספר , יתקל בסירוב מצד הוריו וההורים יכריחו אותו להמשיך ללמוד , מתוך ידיעה ברורה שהדבר יועיל לו מאוד בהמשך הדרך ואם ינטוש את מערכת החינוך בגיל כל כך צעיר החכמה היחידה שתהיה לו היא: "חכמת הרחוב" , כאן אין לי ספק שחייבים להכריח אותו ולדאוג לו.

אבל ברגע שהילד כבר בוגר , צריך לשחרר לו קצת את החבל ולגרום לו לרצות לחזור לבד, לשמש לו דוגמא אישית טובה , חוויה נעימה , שולחן שבת של שירים וניחוחות , דברים שהוא לעולם לא ישכח , דברים שתמיד יגרמו לו לחזור ולהתגעגע למשמעות שלהם , אם שולחן שבת ייראה כמו מלחמת אחים , אם התפילה תיארך נצח , אם בבית לא תהיה אווירה נעימה בין אבא לאמא , למה שהילד ירצה לחקות את הוריו?

החינוך מתחיל מגיל 0.

הרב יוסף רבי בספרו "חנוך לנער" כותב שהחינוך חל על פי הכללים הבאים:
מגיל 0 עד גיל 3 - לומר לילד כן , לא שחור לבן לא לפרט יותר מדי את הסיבות
מגיל 3 עד גיל 6 - אפשר לנמק את הפסיקה - אל תלך בלי נעליים כי אתה תתקרר..
מגיל 6 עד גיל 9 - צריך לשים לב היטב לגירויים שאליהם הילד נחשף
מגיל 9 עד גיל 12 - הילד לומד מההורים ומהמורים שלו המון, הדמויות הכי חשובות.
מגיל 12 עד גיל 15 - הילד לומד הכי הרבה מהחברים שאיתם הוא מסתובב
מגיל 15 עד גיל 18 - אם שמרנו עליו היטב הוא יזכה להיות אדם לתפארת.

כל 3 שנים הם כנגד יום בבריאה:
מגיל 0 עד גיל 3 - היום הראשון - בו נברא האור והחושך - כן ולא
מגיל 3 עד גיל 6 - היום השני - בו נבראו המים מעל ומתחת לרקיע - קוגנטיבי
מגיל 6 עד גיל 9 - היום השלישי - בו נבראן הדשאים - שפע דשא, שפע גירויים
מגיל 9 עד גיל 12 - היום הרביעי - בו נבראו המאורות - כנגד ההורים והמורים
מגיל 12 עד גיל 15 - היום החמישי - בו נבראו העופות - שחיים סביבנו - החברים
מגיל 15 עד גיל 18 - היום השישי - בו נברא האדם והבהמה - גיל קריטי בעיצוב הילד

אני לא יודע בדיוק באיזה גיל הבן שלך , אבל אני בטוח שהדברים הבאים יעזרו לו.

א) דוגמא אישית טובה - בזוגיות
ב) דוגמא אישית טובה - בתפילות במניין
ג) דוגמא אישית טובה - בשליטה על מידת הכעס
ד) שיחה מלב אל לב - קבלת הילד כפי שהוא מבלי להטיף לו
ה) לא לחבק אותו בצורה מניפולטיבית שתגרום לו להרגיש שיש כאן משחק !

לסיכום: רק תפילות וחיוכים , חום ואהבה וקבלה ! תראה לו שאין מחיר לאהבה שלך כלפיו וכשהוא יראה שמדובר באהבה אמיתית , האהבה הזאת לעולם תישאר , אם האהבה שלנו כהורים לילדים תהיה אהבה שתלויה בדבר , או לפחות זה מה שנשדר להם , ברגע שבטל הדבר הם ירגישו שבטלה האהבה , חבל , תקבלו אותם ותאהבו אותם כל דבר חוזר לשורשו , אל חשש הם יחזרו בתשובה ע"י דוגמא אישית טובה.

שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
שלום וברכה לרב רביד! רציתי לשאול איך אפשר לעשות תיקון לתכונת הביקורתיות הקיימת מינקות? האם יש סיכוי לשנות תכונה מושרשת זאת למרות שחונכתי על פיה ולמרות שכבר עשיתי דרך ארוכה בעבודת הנפש ובמאמצים רבים לשנות עניין זה ולראות טוב? נראה שלמרות הדרך הארוכה העין הביקורתית עדיין מאד פעילה ויש כאלה שיאמרו שזה שייך לחודש שלי חודש אלול. איך מתקנים עניין זה ואיך מצליחים לראות טוב למרות החינוך הביקורתי שנתבע? האם יש תקווה להיות או יותר נכון לא להיות בכלל בקורתי כלפי עצמי וכלפי הסובבים אותי? אשמח לקבל עצה. אני חוששת שזה יפגע לי בזוגיות אני חוששת שזה פוגע בי מבחינה חברתית אני רוצה להיות חברותית ונעימה ולא מרתיעה ומאיימת

תשובה:
אחותי היקרה, ביקורתיות עשויה להיות תכונה טובה ונפלאה , ביקורת בונה עשויה לשפר ולייעל , אך ביקורת צינית פוגענית או מזלזלת עשויה לגרום לנזקים קשים ולפעמים אף בלתי הפיכים. לעיתים רחוקות אדם ביקורתי (יתר על המידה) הוא אדם הסובל מפחדים פנימיים או חוסר בטחון פנימי שבא לידי ביטוי בעודף בטחון חיצוני מדומה , הוא מרבה להעיר ולצחוק על אחרים כדי לטשטש את הפגמים המצויים בו , או שמא הוא מרבה להתבלט ולבקר אחרים כדי להתגבר על תחושת הבדידות וחוסר הבטחון האישי הפנימית שלו. (הדברים האמורים לעיל מתייחסים לאדם שמבקר אחרים מתוך נגיעות אישיות ולא נוגעים לאדם שמבקר אחרים מתוך אמת ורצון לשפר ולייעל)

לא נעים להיות בחברת אדם ביקורתי , לאף אדם לא נעים לקבל ביקורת לכן...
א) לא נעים לעבוד עם אדם ביקורתי או ציני
ב) לא נעים לחיות לצד אדם ביקורתי (יתר על המידה) או ציניקן
ג) לא נעים לגדול בבית שבו ההורים תמיד ביקורתיים (גם אם הכוונה שלהם טובה)
ד) לא נעים לעבור טיפול אצל גורם מטפל מקצועי שמרבה לבקר את הפציינט.

התכונות הנרכשות קשורות יותר לתחום הקוגנטיבי (קוגניציה) כגון: חשיבה ביקורתית
התכונות המולדות נתפסות כתכונות שקשורות לתחום הרגשי כגון: אינטלגנציה רגשית

כמעט כולנו ביקורתיים , הרבה יותר קל לנו להיות ביקורתיים כלפי הסובבים אותנו מאשר כלפי עצמנו. בחז"ל ביקורת שלילית או חיובית הנאמרת לפני רבים מוגדרת כלשון הרע , שכן גם ביקורת חיובית עשויה להיות בעייתית אם היא נאמרת בפני שונא.
כגון: אם רועי מספר לחיים דברים טובים על בנימין וחיים לא ממש מסמפט את בנימין, חיים עלול להכחיש את דבריו של רועי ולומר דברי גנאי על בנימין...
(בנימין שקרן.. בנימין גזלן,,, על מה אתה מדבר רק בשבוע שעבר הוא קילל אותי...)

יש אנשים שיודעים להעביר ביקורת בונה:
כאלה שרואים את התמונה השלימה ומסוגלים להבין את הצד השני ולהכיל אותו.

ויש אנשים שמעבירים ביקורת הרסנית:
כאלה שרואים רק חלק מהתמונה ולא מסוגלים לקבל או להבין את הצד השני.

טיפ אישי: מי שלא מסוגל לנסות להיכנס לנעלים של האדם שעמו הוא מדבר , מי שלא מסוגל להבין את ההיגיון של האדם העומד מולו , אם ינסה להעביר עליו ביקורת סביר מאוד להניח שהיא תהיה שלילית היות והוא שולל את התנהגותו של הצד השני , דבר שבד"כ יגרום לריחוק , במקרים כאלה הצד השני לא ישתף ואף יתבצר בעמדתו שלו.

אז מה עושים?
א) לומדים להחמיא יותר לזולת. ("וואי האוכל היה טעים". במקום: "חסר קצת מלח..")
ב) לומדים להחמיא לעצמנו יותר. (אני יכול , אני מסוגל , אין דבר העומד בפני הרצון)
ג) לומדים לפרגן יותר לצד השני. (בצורה צנועה ומכובדת ע"פ ההלכה כמובן)
ד) מרגילים את עצמנו בנתינה. (צדקה, הכנסת אורחים, עזרה לזולת, אכפתיות)
ה) משתדלים לחשוב חיובי ולהיות קצת יותר אופטימיים. (הכל לטובה, נתגבר על זה)
ו) מנסים לראות את חצי הכוס המלאה ולא רק את חצי הכוס הריקה. (לחפש יתרונות)

כבר אמרו חז"ל:
1) הלל אומר: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו (אבות ב',ה')
2) כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו (נגעים ב',ה') ר"מ אומר אף לא נגעי קרוביו.
3) מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך (שבת לא.)
4) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא י',יז')

לסיכום: התורה מלמדת אותנו שביקורת זה דבר חשוב, אבל לא כל אחד ראוי ומוסמך לבקר אחרים , בד"כ אדם שלא יודע לבקר אחרים עשוי לגרום נזק הרבה יותר גדול מתועלת וראוי להיזהר בזה מאוד , כי גם אדם שמעוניין לגרום לצד השני להשתנות או להתקרב אליו , סופו שיהיה דחוי , מי שרוצה שיאהבו אותו , שילמד לקבל את הצד השני כפי שהוא ולא ינסה לשנות אותו יותר מדי, בנימה מפרגנת , אני מאחל לך שתזכי להצליח בכל מעשי ידיך ולמצוא חן בעיני כל רואיך כי אין לי ספק שאם הצלחת להבין תכונת הביקורתיות שרכשת פוגעת בך מבחינה רגשית ו\או חברתית את כבר במצב מעולה , אמרו חכמים, אדם שהבין שעליו לעשות תשובה עשה כבר חצי מהעבודה ! שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
הרב קשה לי בקטע של השמירת נגיעה ושלא תבין לא נכון ,אני לא נוגעת בבנים פשוט יש איזה קרוב משפחה אחד מבוגר שהוא פעם היה מנשק אותי ואני בכלל לא הייתי מודעת שצריך לשמור נגיעה ושזה אסור, ההורים שלי אפילו היו אומרים לי תגידי שלום לדוד ולחבק אותו אני לא מאשימה אותם ח"ו אבל כשגיליתי את זה התחלתי להתרחק והסברתי לו בערך ושהוא בא לנשק אותי אז התרחקתי ועכשיו הוא לוחץ לי את היד וגם זה אסור מה לעשות?

תשובה:
להסביר לו שאת שומרת נגיעה , בפעם הראשונה יהיה קצת לא נעים , אבל שווה לסבול את האי נעימות הרגעית הזאת והחד פעמים הזאת מאשר לעבור על איסורי תורה חמורים מפורשים , בדור הזה כולם מבינים מה זה שמירת נגיעה , להיפך מכבדים יותר נערה שמכבדת את עצמה ואת גופה ואינה לוחצת ידיים לגברים , בהתחלה אולי יהיו צחקוקים אבל בהמשך הכל יסתדר , עשרות בנות עשו כך והצליחו , אין סיבה שגם את לא תצליחי , נכון שזה לא נעים , אבל נערה חזקה שקיבלה על עצמה להתחזק בקטע הזה , צריכה אומץ (עזות דקדושה) לפנות לדוד ולומר לו בדרכי נועם: "דוד אני ממש אוהבת אותך אבל הרב שלי לא מרשה לי ללחוץ ידיים לגברים , גם לא לדודים" (שוב, לא כל אחת מסוגלת לעמוד בזה , אם את קובעת עיתים לתורה , משתדלת ללכת בצניעות וניכר עליך שאת בת מלך, יכבדו אותך , אם לא סביר מאוד להניח שיעשו ממך צחוק וזו תהיה בדיחת השבוע , הכל תלוי ברצינות שלך ובמה שאת משדרת כלפי חוץ , אם תתחילי לשדר תדרים של "בת מלך" , יכול מאוד להיות ש-"הדוד" יבין לבד לא להתקרב, אם הוא לא יבין , אני בטוח שתזכי להסביר לו בצורה מכובדת וברורה , שאת שומרת נגיעה ואסור לך ללחוץ לו את היד" . שלח לחבר קריאה בניפרד