שאלה:
שלום כבוד הרב, אני נשוי עם שני ילדים, כרגע חוזר בתשובה, לפני עשר שנים, כשלושה חודשים לפני החתונה גיליתי שהיא ביקרה חבר שהייה לה מהעבר שלה. כשגיליתי זאת היא נשבעה שזה היה ביקור סתמי ולא קרה דבר, אני חשדתי שהיא בגדה בי והלכתי למגדת עתידות שאמרה שיכול להיות שהיה שם משהו, היא נשבעה שלא היה כלום ואפילו הלכה איתי לפוליגרף להוכיח לי. האמנתי לה והתחתנו ובזמן האחרון העניין מטריד אותי ומחשבות עולות שכן היה, מה עושים? לדבר עם אישתי?

תשובה:
אחי היקר, למרות שכל הסיפור הזה נראה די מוזר, אמרו חז"ל "החושד בכשרים לוקה בגופו" (מסכת שבת דף צז:) בכל מקרה אתה מכיר את אשתך טוב יותר ממני , אינני מוסמך להעיד עדות אופי על אשתך, אתה יודע עם מי יש לך עסק, אתה יודע אם מדובר באשה אמינה או לא, בכל מקרה לא הייתי ממליץ לחשוד באשתך סתם, רק אם ח"ו יש לך ראיות ברורות לבגידה או לחוסר אמון, תיגש להתייעץ עם אחד מפוסקי הדור.

בנוסף, כל זמן שלא הוכח אחרת, אמרו חז"ל: "המוציא מחבירו עליו הראיה" , כל זמן שאין ראיה לדבר והכל בגדר חשד בעלמא במיוחד כשעדיין לא התחתנת איתה ומדובר בנערה מתחזקת , יכול מאוד להיות שהיא הלכה אליו לסגור דברים מהעבר , בכל זאת לא פשוט להיפרד מידידי נפש (בעולם החילוני) נסה לדון אותה לכף זכות, נכון שזה נשמע גרוע ולא נראה טוב, אבל אנחנו כגברים נוטים לנפח כל דבר בגלל הלחץ שבו אנו שרויים, הקנאה ההרסנית שטבועה בנו והירידה המיותרת לפרטים.

אם אתה שואל אותי, עצם העובדה שהיא הסכימה ללכת לבדיקת פוליגרף ועצם העובדה שהיא נשבעה, לדעתי זה כבר מסיר חשד של בעילה אסורה וכיוצב'.
לעומת זאת, אתה עשית מעשה חמור לא פחות ! הלכת למגדת עתידות , אם לטענתך היא עברה על איסור חמור של "ולא יראה בך ערוות דבר" הרי שאתה עברת על דברי התורה: (ויקרא יט,לא) "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".

אח יקר, נסה לחשוב מדוע דווקא עכשיו צפים לך זיכרונות רעים?
א. יתכן שהזוגיות לוקה בחסר ואתה מחפש הצדקה למעשיך.
ב. יתכן מאוד שאתה סובל מחוסר בטחון עצמי ואתה מחפש מגרעות בזולת
ג. יתכן מאוד ששעמום מביא לידי בטלה ואתה צריך להעסיק את עצמך יותר.
ד. במקום ליטול קיסם מבין שיני אשתך, טול קורה מבין עיניך.

מה יועיל לך אחי היקר, לחפש מגרעות אצל אשתך? ברגע שיהיה לך את הכח לסלוח, גם לשכינה הקדושה יהיה את הכח לסלוח לך על טעויות שעשית, מי שמחפש טעויות בזולתו עאכ"ו אצל אשתו, סופו שימצא ליקויים בעצמו. אל תכניס את עצמך למצב שבו אתה מחפש מגרעות, כי כבר לימד אותנו החכם מכל אדם "כמים הפנים לפנים לב האדם לאדם" ברגע שאתה חושב רע על אשתך, אתה מראה לה פנים זעומות וחשדניות מה שגורם לה באופן ישיר להרגיש לא נח במחיצתך עד שחלילה תוביל את עצמך לבעיות בזוגיות, חבל. תחשוב טוב יהיה טוב ואם אשתך עשתה תשובה, תסלח לה אחי, זכית באשה טובה, עשר שנים זה מספיק זמן כדי לסלוח לה ולשמור על תא משפחתי יציב, שמירה על שלום בית הרי היא בניין עדי עד ומשולה היא לבניין בית המקדש, אם תדאג לחשוב טוב על אשתך, תזכה לשמירת הברית, הלא היא ברית הנישואין אחי היקר. אתה מוזמן לקרוא כל יום פרק תהילים להצלחתך ולשלום בית, לקריאת פרק תהילים יומי באורלנוער לחץ כאן (תשאיר לנו את שמך ושם אשתך שגם אנחנו נזכיר את שמותיכם בשיעורים בע"ה) "קריאת פרק תהילים יומי להצלחת ע"י" שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
הרב שלום. אני ממש מגיע לשלב של ייאוש. אנחנו נשואים 9 שנים, עם שלושה ילדים. קשה להגיד את זה, אבל מאז שיש ילדים, הבית הפך ליותר לחוץ וקשה. האישה יותר לחוצה, וגם עובדת בחוץ וחוזרת עייפה, וכל הזמן אנחנו בויכוחים על כל דבר קטן. מה לעשות הרב? אני לא רוצה חס ושלום לחפש אטרקציות בחוץ או לפרק את החבילה, היא אישה מאוד טובה ומסורה לבית.

תשובה:
שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
שלום כבוד הרב,הרב אני ניכנסתי לעטרת לפני שבועיים בערך ואני מרגישה שאני בונה את עצמי בדת' אני בת 21 ועד עכשיו היו לי 2 חברים ,לפני ההתחזקות ובתחילת ההתחזקות אבל עכשיו לא יוצאת עם אף אחד ואני מרגישה שזה חסר, שאני צריכה כבר להתחתן. אחותי הקטנה... לא במדרשה יוצאת עם הרבה גברים ואני מרגישה שזה טוב שהיא יוצאת כי היא רוכשת ניסיון מה טוב לה מי, ניסיון בגברים מה שלי אין, זה מוריד לי מאוד את הביטחון הרב רביד..

תשובה:
אחותי היקרה , מה שהיה לך בעבר היה רחוק מלהיות אהבה אמיתית , צר לי לשמוע שאת מעודדת את אחותך לצאת עם גברים , היא לא צריכה ניסיון ! הגברים שהיא יוצאת איתם כרגע לא באמת אוהבים אותה הם מנצלים אותה , בניגוד לאחותך שתיאלץ ללמוד בדרך הקשה (לצערי) את זוכה לעצב את דמותך הרוחנית , את זוכה למסגרת , את תזכי להקים בית נאמן בישראל , זה נכון שחבר זה דבר נחמד , יש עם מי לדבר , יש עם מי לבזבז את הזמן , להתרגש , לעשות שטויות , אבל זו ממש לא אהבה , זו תאווה , אם חסרה לך התאווה הזאת כנראה שאת צריכה לעבוד על עצמך יותר , במדרשה (במיוחד בעטרת) יש בנות איכותיות , אין לך מה להרגיש חסרת בטחון , אם תחזיקי מעמד בעטרת זה רק יבסס את מעמדך הרוחני ויהיו לך הרבה שידוכים מצויינים , מדרשת עטרת נתפסת כמדרשה מעולה , לא כל אחת מתקבלת לשם , אם התקבלת סימן שאת מיוחדת , תמשיכי לעבוד על האיפוק שלך , תבני את הרוחניות שלך ואולי בעתיד תביני עד כמה אחותך טועה ואולי תצילי גם אותה , כרגע את משמשת לה דוגמא אישית טובה אל תראי לה חולשה , זה רק יגרום לה להירתע ממסגרת של מדרשה והיא אפילו לא תחשוב על זה בעתיד , איזה ניסיון את חושבת שהיא רוכשת? את באמת חושבת שהגברים שהיא יוצאת איתם רוצים להתחתן איתה? ברור שלא ! הם בסך הכל מחפשים נערה מזדמנת  להעביר את הזמן , אחותך עושה טעות חמורה , ברגע שתהיי מוכנה והרבנית תאשר לך לצאת לשידוכים את תפגשי גברים איכותיים שלא דומים בכלל לגברים הקודמים שיצאת איתם , גברים עם מטרה בחיים , גברים רציניים , גברים יראי שמים , גברים אמיתיים , לא סטוצניקים שמחפשים ריגושים מזדמנים ! אני מאחל לך המון הצלחה בהמשך , תהיי חזקה , תקבעי עיתים , תפיקי מהשיעורים את המיטב ותברכי את ה' יתברך שזיכה אותך לעלות למדרשה ולא לאבד את הרגש בעולם של תאוות , קשרים בגיל צעיר רק גורמים לנערות להיפגע , להיחשף לשטויות , לטמא את המחשבות ולהתרחק מהדת , אל תקנאי בקשר ללא משמעות ! לך יהיה קשר משמעותי , ערכי , רוחני , אחר לחלוטין מכל מה שהכרת , כל מה שנותר זה לברך אותך שתחזיקי מעמד ובמקום להיות עסוקה בלחשוב על גברים או על קשרים מהעבר , תתחילי לחשוב על העתיד שלך , על משפחה , על זוגיות טובה ועל גבר שלא יבגוד בך ! שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
שלום רביד היתה לי שיחה בערב עם חבר שממש קשה לו עם העוון הידוע, בחלק מהשיחה הארוכה הרגשתי צורך לשתף את דבריי ברבים. אשמח אם תאפשר לי להעלות את הקטע לטובת זיכוי הרבים.

תשובה:

קראתי את הדו-שיח הוא נפלא, החלטתי לשתף אחרים בדו שיח שלך עם חברך, כל הכבוד.

דוח שיח בין שני נערים על פגם הברית. קריאה נעימה.

דוד says:
אחי אני פוגם בברית בלי סוף
גם באינטרנט גם בחוץ
אור says:
אני מכיר אנשים שפגמו 10-12 פעמים ביום אחד, או אנשים שהיו שקועים בהרגל הזה במשך 11 שנה. והם יצאו מזה!, המכנה המשותף להצלחתם שהם לקחו אחריות על חייהם, הם הפסיקו לרחם על עצמם, הם גילו אחריות,הקרבה,וויתור על מעשים שליליים, מילאו את חייהם בדברים אחרים,מזינים,עשירים,תכליתיים. פגם הברית זה שיא הנוקשות בתחפושת של רכות ורחמים, זה הרצון להנות בלי לגלות שום נאמנות. זה באמת רצח. אתה רוצח את האהבה שיש בך, את המעוף, את היצרתיות, אתה נאטם, הלב נערל, כל הוורידים של הנפש מתמלאים  בזוהמה של תאוות בשרים במקום בתקוות, חלומות, ברצון השם. פשוט תחליט, החלטה אמיצה - אתה מפסיק.  היום זה נגמר. פשוט.
דוד says:
שתהיה בריא אני אוהב אותך
אור says:
כל הדברים שקשורים בעמידה בניסיון, בבגרות, בנשמה מתוקנת שלמדה את השיעור שלה בעולם זה ממש לידך  רק תצא ממשבצת האפסות הזאת, אל תהיה מריר, ואני לא תוקף אותך, אני תוקף את הנחש שבך! אתה לא קורבן של אף אחד, ולא לנחש הזה בתוכך, אל תגיד אין לך כוח - יש לך כוח, אל תגיד אין לך יכולת - יש לך יכולת , יש פרופורציות גם לאנשים כמוך.
דוד says:
עושים מאמצים
אור says:
נשמות גבוהות תמיד יורדות עמוק, ודווקא מהמקומות האלה אתה מתנקה מהטינוף של כל המין האנושי, הגאווה, כי תשמע מה שווה להתחיל התחלה חדשה, הרי כבר מה יצא ממני אחרי ירידות כאלה מילא היה הכל חלק, זה ''הכל או כלום '' דווקא ממקום שאתה יודע שלא תקבל מחיאות כפיים, אתה מתנקה במקומות האלה ובשביל להיות עובד השם אמיתי צריך לעבור דרך הקליפות......... אתה יודע מה זה רחמים, רחמים זה מהמילה רחם, מה זה רחם, רחם זה המקום בוא גדל התינוק בבטן אמו,  שם הוא מקבל את האוכל, את ההגנה, את הכל, כל מה שהוא צריך. העולם הזה זה כביכול ''הרחם'' של בורא עולם.  פה הנשמות גדלות, השם מגדל אותנו ברחם, ברחמים, לומדים, מתפתחים, עוברים הסקת מסקנות כלפינו וכלפי העולם  והכל ברחמים, לגלות רחמנותו "כל העולם מלא רחמים'' אמר רבי נחמן מברסלב, אבל אתה צריך להאמין ברחמים האלו,  שהוא יכול לסלוח ולמחול גם לחוטא כמוך. אם לא תאמין ברחמים האלה, אתה לא תגדל, אתה לא תצא מזה.
דוד says:
אתה מרגיש שינוי לפני ואחרי ?
אור says:
כן עברתי את ה-40 יום. זה כבר לא עושה עליי רושם. אבל אתה חייב להבין,  כל התעניינות קלה בפגם הברית זה שואב את כוחה מהמידה הזאת של רחמים עצמיים, אדם שמרחם על עצמו  תגיד לעצמך את המילים, אין לי כוח, אין לי יכולת, זה גדול עליי, כל כך קשה לי, אני חלש, אני מסכן וכו') על זה הדרך אם אתה מזדהה אם המילים או כל שכן חש אותם אז סימן שאתה נגוע במידה הזאת.
אור says:
אם אדם חלה במחלה של הרחמים עצמיים , ידרש ממנו הרבה אנרגיה נפשית ורוחנית כדי להתמודד עם פגם הברית,  אבל בן אדם שעשה עבודה, והוא לא מרחם על עצמו, גם אם הוא נמצא בשיא הפריצות האנרגיה שנדרשת ממנו כדי להישמר שואפת לאפס.
דוד says:
ה' יעזור
אור says:
זה תלוי בנקודה הזאת. אני תמיד מחפש את השורש לכל דבר, אני תמיד מחפש את הלב שבכל עניין, העניין של פגם הברית זה רחמיים עצמיים זה לא כזה עמוק, אבל זאת המציאות. זה מתחיל בהרגשה של ריקנות בלתי מבוטלת או מתמשכת או שזה פועל יוצא של הרגשה של חוסר יכולת  ,  אגו פצוע, רכות, מסכנות, עדינות בתחפושת של נוקשות ומפונקות. במצב כזה הנשמה נמצאת במצב צימאון שווה ערך  להליכה של 30 יום במדבר. היא משתוקקת לאור אלוקי, אבל היצר הרע מפתה אותנו בתחליף מזויף,  במקום באהבת השם, נותן לנו אהבת נשים שזה הכי קרוב לשיכרון חושים, להיכללות הבורא, לקשר אינטימי וחם.
דוד says:
כל זה נגרם מזרע לבטלה ?
אור says:
כן ובמיוחד אם זה חוזר על עצמו, ובשביל שזה לא יתחיל, צריך להאכיל ולהזין את הנשמה, התבודדות, לחזק את התודעה,  מעשים טובים ותפילה,תורה גם הבן אדם מקבל סיפוק אדיר מהדבר הזה, שאדם עסוק בעשייה, הוא מתמלא,  וכשאתה מתמלא אין מקום ליצר הרע להדליק בליבך אש זרה לתאוות, הוא דואג לקרר את הלב החם שלך זה העבודה של עמלך..דבר אחד נכון וחזק על הדור הצעיר הזה, אנחנו דור מפונק, אנחנו מפונקים, יודע מה זה פינוק. פינוק זה שאחרים יעשו בשבילך את מה שאתה צריך ויכול לעשות לבד, זה נכות מדומה, קביים לאדם עם רגליים בריאות לגמרי. והילד הזה לא נאמן לאף אחד רק לעצמו וכך מתחיל לשלוט עליו פגם הברית. למה כולנו שקועים בזה כי אנחנו דור מפונק.
אור says:
אתה יודע למה אני יכול לדבר אליך במקום שלך וברמה שתבין אותי, כי גם אני ביקרתי שמה,  ובגלל שביקרתי שמה ולפעמים אני מוסיף לבקר במקומות האלה, אני יכול להוות מורה-דרך לאנשים שעוברים שם אתה צריך שמישהו יתפוס לך את הלב חזק ויספר לו כמה השם אוהב אותך, צריך אותך,  רוצה שתחזור אליו, הוא יסלח על הכל (עם התשובה), בפיך ובלבבך ל ע ש ו ת ו ."רבי נחמן אומר:  הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות, הן בגשמי, וכל אחד מבקש רחמים ואינו יודע היכן הוא. והרחמים הוא לעיני כל". כל אחד מבקש רחמים, אהבה, רכות. זה מה שכולם רוצים, בעצם.
דוד says:
תודה אחי אני צריך את זה
אור says:
מי לא צריך את זה, אני גם צריך, וזה האוויר שאני נושם! פשוט אל תישאר בתוך המשבצת הזאת..           תבוא לקב''ה בתפילה, תשפיל עיניים, תתחרט, תבכה, תבקש מחילה, תתוודה ותקבל על עצמך. תשובה זה כמו מקלחת, זה ניקיון, שיפלות זה ניקיון זה לא הרס עצמי,  שאתה עושה תשובה אתה נכנס למשבצת של שיפלות, ושיפלות זה ניקיון, זה להתנקות מכל מה שחשבתי שאני ומה שאני.  התשובה אם עושים אותה נכון, כי לפעמים אתה עושה תשובה, אבל בעצם אתה סתם מתבכיין, אם עושים אותה נכון ובאמת,  אתה מרגיש ניקיון ואז אתה מתמלא באור אין סוף, כל החלומות, כל התקוות, כל הרצונות לעשות טוב, לעשות את רצון השם,
הכל חוזר בהבזק אחד, בהארה אחת!
דוד says:
תשמע אני ייתן את כל כולי בשביל להילחם בזה

שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
שלום כבוד הרב, בתקופה האחרונה אני ממש שונאת את האף שלי. אני תמיד אומרת לעצמי שאני צריכה לקבל את עצמי ושככה ה' ברא אותי, ואני בשום פנים ואופן לא רוצה לעשות ניתוח. כשלא הולך לי בזוגיות אני ישר מאשימה את האף שהבחור ברח בגללו. אני לא יודעת איך להרים לעצמי את הביטחון. עד לפני 3 שנים לא שמתי לב לפרט השולי הזה והייתה לי הערכה עצמית גבוהה. מה אני יכולה לעשות כדי לעבוד על הביטחון וההערכה העצמית שלי?

תשובה:

אחותי היקרה, לדעתי בזכות האף שלך תוכלי לזהות נוכלים , מי שבאמת אוהב אותך וחפץ להקים איתך בית נאמן בגלל המידות הטובות שלך ובגלל מי שאת , לא יברח בגלל האף ואם הוא בורח , אז אולי כדאי באמת שיברח עכשיו ולא אחרי החתונה כשתהיי מבוגרת ויהיו לך קצת קמטים , כי כל זמן שמה שמעניין את הגבר זה רק חיצוניות , מה הוא אמור לעשות כשאשתו תתבגר? לברוח לה? הרי ברור לנו מעבר לכל ספק שבזוגיות יש הרבה יותר מאף יפה. אז... אני בטוח שאת נבונה וחכמה להבין שמי שפוסל אותך בגלל חיצוניות לא ראוי שתקימי איתו בית נאמן וכשר בישראל , המון הצלחה צדיקה.
 
סיפור יפה שיעזור לך..
פעם הייתה מישהי שהיה לה אף ממש מכוער, היא דיברה בפלאפון עם בחור ושניהם נקשרו האחד לשני , הוא אהב את השנינות שלה , את החכמה שלה , את המידות הטובות שלה ואת הצניעות שלה , הוא כל כך רצה כבר לפגוש אותה , אבל לא היה לה בטחון עצמי וכל הזמן היא דחתה את הפגישות על הסף , אבל מהר מאוד היא הבינה שאם היא לא תיפגש איתו היא עלולה לאבד אותו לנצח , אז היא התנתה תנאי , היא אמרה לו: "אני מוכנה לבוא בתנאי ששנינו נשב ונדבר גב אל גב" הוא גיחך והסכים והעיקר לראות אותה לפחות קצת..

היא הגיעה לפגישה מבויישת וסמוקה , העדינות שלה כבשה אותו , היא לא הסכימה להביט בו מרוב בושה , הם דיברו והוא ממש ביקש להביט בה , היא אמרה לו שאם   הוא ימשיך להתעקש היא פשוט תברח הבייתה , הוא הבטיח לא להלחיץ אותה וכך הם דיברו ודיברו צחקו ונהנו , כעבור שבוע שוב נפגשו וכל פעם הוא היה מגניב מבט חטוף
הוא כל כך אהב אותה וכל כך רצה כבר לראות אותה מבלי שתחשוש , אז הוא שוב ביקש יפה , היא אמרה בתנאי שאני באה עם כובע ולא מסתכלת לך בעיניים , הוא הסכים וכך לאט לאט הם נפגשו עד שיום אחד היא הרגישה מספיק בטוחה והוא ביקש שהיא תסיר את הכובע כדי שהוא יוכל לראות את פניה , היא הסכימה לעשות את זה רק בפגישה הבאה , הפגישה המיוחלת הגיעה ולאחר חודשיים הם נפגשו , לאט לאט היא
הסירה את הכובע והיישירה מבט.

ברגע שהעיניים שלהם נפגשו , הם הבינו שהם נועדו לחיות לנצח , היא לא האמינה , הוא אוהב אותי? הוא מעוניין בי? אבל מה עם האף שלי? מה הוא לא רואה את האף?
מה הוא עיוור? איך אפשר להתעלם מזה?

כששניהם חזרו הבייתה היא אזרה אומץ , הרימה טלפון ושאלה: "תגיד עידו אתה באמת אוהב איך שאני נראית? והוא ענה: "בוודאי" לא קצת מפריע לך האף שלי?
והוא ענה: "קצת" אבל לא משנה. היא אהבה את הכנות שלו והיא הבטיחה לו שאם    הוא יסכים להתחתן איתה אז אחרי החתונה היא תעשה ניתוח , הם צחקו על זה וכעבור כמה חודשים הם התחתנו.

אחרי החתונה הם כל כך נהנו ושמחו , עד שיום אחד היא ניגשת אליו ואומרת לו ,
"עידו , אני .... אני.... בהיריון" , עידו לא האמין , הם קרנו מאושר והיו פשוט בעננים, כך חלפה שנה ועוד שנה עד שיום אחד היא ניגשת לעידו ואומרת לו: "עידו , זהו זה , חסכתי את כל הכסף שהייתי צריכה , אני מוכנה ! " , עידו לא הבין על מה היא מדברת? ואז היא אמרה לו: "נו... מה קרה לך? אתה לא זוכר שדיברנו על זה? הניתוח !

עידו הזיל דמעה ואמר לה: "אלישבע אני לא מוכן לשמוע על זה , אוי ואבוי לך אם תגעי באף שלך אני כל כך אוהב את האף שלך שאני לא מוכן שתגעי בו , התרגלתי אליו והוא הדבר הכי יפה שיש בפנים שלך , אני אוהב אותך איך שאת שלא תעיזי לגעת בו והלוואי שגם לילדים שלנו יהיה אף בדיוק כמו שלך חחח ככה אני אוהב אותם יותר".

מקווה שתאהבי.. יום נפלא.

שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
אם אני מתנהגת מגעיל להורים שלי.שאני נכנסת לעצבים אין לי איפוק אני מעיפה דברים עושה רע לאמא שלי..ובגלל שאני דואגת לאחותי שמתהגת כמו פרוצה מהרחוב ומתערבת לטובתה זה יוצר לי מריבות אם כל המשפחה, מה שווה כל השיעורי תורה שלי??התפילות שלי??הצניעות שלי שאני מוסרת נפש עלייה??אולי כדי שאפסיק אם הכל רע לי לחיות בבית תמיד בצעקות ובמריבות וזה לא שאני לא עושה טוב להורים אני מנסה תמיד לרצות את אמא שלי לעזור לה בבית,לתת לה כבוד,אפילו הבאתי לה את הכרית שלי וישנתי בלי.מנסה לעשות אותם מלכים אבל האווירה בבית מקשה

תשובה:

אמרו חז"ל: שכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה, ככל שתשתדלי יותר תזכי להתקדש יותר אבל אם תוותרי על הכל אזי עבירה גוררת עבירה ואין לדבר סוף עד שתפלי לאבדון ח"ו ויהיה לך קשה מאוד לחזור חזרה למקום שבו את נמצאת כרגע, אין דבר חשוב יותר מכיבוד הורים אבל תעבדי על זה, זה לא בא ברגע אחד, אני מכיר הרבה נערים ונערות שהצליחו להחזיק מעמד אבל היה קשה להם כל הקטע של הכיבוד הורים ורק אחרי שהם ממש למדו והתחזקו הם הצליחו לכבד בצורה נכונה וטובה את אבא ואמא, העיקר שאת מבינה שיש לך על מה לעבוד, אני יודע שזה קשה אבל שום דבר בעולם לא שווה שבגללו נוותר על ה' יתברך, מי שמתרחק מה' יתברך הצער שלו רק הולך וגדל. חבל ! בחורה חכמה לא זורקת הכל לפח ! אם לא הצלחת במתמטיקה את מוותרת גם על אנגלית והיסטוריה? לא תלמדי בכלל? וודאי שלא ! זה לא צעד שעושה נערה חכמה. תשתדלי לאט לאט לעבוד על עצמך באמת זה הכל. אין דבר כזה קשה לי, לכולנו קשה אבל כולנו מתמודדים ומשתדלים לשמח את ה' לכל אדם יש עליות ומורדות. אני מברך אותך שתזכי לכיבוד הורים ובע"ה תזכי לזיווג הגון ולחתונה במהרה כדי שלא תריבי עם אף אחד גם לא עם בעלך.

שלח לחבר קריאה בניפרד

שאלה:
שלום הרב רביד. מאוד קשה לי עם כל פינוי גוש קטיף זה היה מנוגד לחלוטין לכל התורה, הרבי מליובאוויטש התנגד לכל מסירת שטחים ובכלל מפוני גוש קטיף סבלו וסובלים מאוד בגלל המדינה. זה היה מעשה איום ונורא התעללות לא נורמלית במפונים כמו שידוע לנו... רציתי לשאול אותך: מה דינו של כל חייל שעשה דבר כזה? האם זה מביא גזרות קשות על עם ישראל מעשה שכזה? (אני לא מצליח להאמין שזה לטובה) בכלל חשוב לי לשמוע מה אתה אומר על כל הנושא הזה, תודה! מתן.

תשובה:
אני לא הפסקתי לבכות כשזה קרה , זה קרע לי את הלב , אבל אני בטוח שאם כך רצה ה' זה לטובה , מי שישלם על זה לדעתי זה לא החיילים שפינו , אלא מי שנתן את הפקודה , אנחנו צריכים להתפלל לשלומו של מי שנתן את הפקודה , אסור לנו לכעוס על אחים שלנו שבסך הכל ביצעו את הפקודה , מסכנים הם גם סובלים מזה, מצד אחד החובה לשרת את המדינה ביעילות ובנחישות , מצד שני לעקור יהודים מביתם , זה ממש מצב קשה אני מכיר כמה חיילים שנפגעו מזה נפשית , זה משאיר כתם לכל החיים. אני שוב אומר אני לא יכולתי לעמוד בזה , ממש בכיתי אבל התורה מחייבת אותנו להאמין שהכל מאת ה' , יתכן שהייתה גזירה קשה מאוד על כלל ישראל ומפוני גוש קטיף (הקדושים) לקחו אותה על הגב שלהם. הם פשוט אנשים כל כך מדהימים , הלוואי שכל עם ישראל היה מאוחד ואוהב כמותם , עשיתי שם מילואים חודשיים בתקופה שלפני הגירוש וממש התחברתי אליהם , הם פשוט אנשים מקסימים הלוואי שהייתה לנו את מסירות הנפש שלהם. שלח לחבר קריאה בניפרד