לשון הרע על מדותיו ומעשיו הרעים של חבירו: אסור לספר על מדותיו הרעות של חבירו כגון שהוא קמצן ואינו מוציא מספיק מממונו לכבד את השבת שלכאורה אינה ממש עבירה ואינה נחשבת בעיני בני אדם גנות גמורה גם כן אסור, ואפילו דבר שרבנן אמרו שאין ראוי לעשות כן לכתחילה (שזה ודאי לא קרוי עבירה) גם כן אסור בין בפניו ובין שלא בפניו ואפילו שראהו בעצמו, שאולי אינו יודע את חומרת המידות הרעות. {ד-ב} {ד-ג} וכן אסור לספר על המידות המגונות של חבירו כגון גאוה כעס, ואפילו אם הוא רגיל באותם מידות בקביעות אין כל היתר להחזיקו כרשע בשל כך ולילך לספר עליו. {ד-ט} אסור לספר על חבירו שאינו מיטיב עם הבריות ללא סיבה מפני רוע טבעו או מתוך נקימה ונטירה, בין בדבר שמחוייב להיטיב מן התורה כגון להלוות את חבירו (לפי ההלכה) ובין בשאר טובות, בין שסרב להיטיב עימו ובין שסרב להיטיב לאחרים, ואפילו מתוך קנאת האמת אסור לספר, וכל זה אסור כשהדברים אמת וקל וחומר כשהדברים אינם נכונים.{ה-א} אם ראה שחבירו מורגל במידות רעות ומגונות ומעשים רעים, צריך להוכיחו על כך בלשון רכה. {ד-ט}