איסור קבלת לשון הרע: אסור לקבל לשון הרע, היינו להאמין שהוא אמת, אפילו מבלי להראות כלפי חוץ שהוא מאמין, וגדול עונש המקבל לשון הרע יותר מן האומרו. ואם השומע גם מראה למספר שהוא מאמין לדבריו עובר גם על איסור סיפור לשון הרע. {ו-א} כל דבר שיש על המספר אותו איסור לשון הרע עבור דיבורו, יש על המקבל (המאמין שהדבר נכון) איסור משום קבלתו {ו-ט}. אסור לקבל לשון הרע אפילו אם המספר מספר את הדברים לפני כמה אנשים, על כל פנים מותר לחוש לדבר במידה ויש לו תועלת לעתיד, כגון להשמר מנזקו וכן כדי לברר את אמיתות העניין, ובמידה והדבר יוכח כנכון להוכיחו (את זה שסיפרו עליו). {ז-א} אסור לקבל לשון הרע אפילו שהמספר, מספר בפניו של זה שמספר עליו, כל עוד הוא לא הודה בנכונות הסיפור, שאפילו אם הוא שותק אין לפרש את שתיקתו כאילו הוא מודה ומסכים לדברים, ואפילו אם דרכו להגיב כשמדברים דברים נגד רצונו והפעם הוא שתק - יתכן ששינה ממנהגו והפעם לא רצה להכנס למחלוקת או שחשב שממילא לא יאמינו לו. וכל שכן שאסור לקבל לשון הרע שהמספר רק אומר שהיה אומר את הדברים גם בפניו. {ז-ב} אסור לקבל לשון הרע אפילו אם שמע אותו משני אנשים או יותר, שאין עדות של שנים מתקבלת אלא בבית דין בלבד, ועל כל פנים לחוש לדברים כדי להישמר מנזק בעתיד מותר כפי שכתבנו. {ז-ג} אסור לקבל לשון הרע אפילו אם דבר הגנות מפורסם ברבים כל עוד לא התברר הדבר, ועל כל פנים מותר לחוש לדברים כדי להישמר מנזק בעתיד אם יש לו תועלת בכך. {ז-ד} אסור לקבל לשון הרע מאדם המספר בגנות עצמו ועל חבירו ביחד, אבל מותר להאמין לו על גנות עצמו בלבד (הואיל ומותר לאדם לספר לשון הרע על עצמו). {ז-ו} << השומע לשון הרע אפילו שבדעתו לא לקבלו - נותן יד לפושעים להמשיך לספר עוד ועוד, שאם היה מסרב לשמוע או מראה למספר פנים זועפות, היה נמנע מלספר כשהוא רואה שסיפורו לקלון יהיה לו שיחזיקו אותו לבעל לשון הרע >>