לשון הרע על רשע בעבירות שבין אדם למקום: אדם הפורק מעצמו עול מלכות שמים שכבר נתפרסם עליו כמה פעמים שעובר במזיד ובקביעות עבירה הידועה לכל ולא מחמת שגבר עליו יצרו אלא בשרירות ליבו, מותר לספר עליו לשון הרע ולהכלימו ולפרסמו ברבים ולגלות את חטאיו , אך יש להקפיד על התנאים הבאים:{{ [א]. שיראה את הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים, אלא אם כן נוכח בעצמו לאחר ששמע שהדבר אמת. [ב]. שיהיה ברור לו היטב שהמעשה שנעשה אכן אסור, וגם אין שום צד להתיר אותו. [ג]. יזהר שלא להגזים בדבריו ולהגדיל את העוולה יותר ממה שהיא, וכן לא להחסיר פרטים שהם לזכותו של עושה המעשה אף על פי שבסך הכל הוא לא נהג כשורה, ואם לא יקבלו את דבריו כמו שהם – מותר לגדל את העוולה יותר ממה שהיא. [ד]. שהמספר יכוון לתועלת שבסיפור ולא כדי להתכבד בקלונו של עושה המעשה ולא מתוך שנאה או תחרות, ואם המספר נגוע גם הוא באותה עבירה אסור לו לספר, שהואיל והוא לא מונע עצמו מאותה עבירה ניכר הדבר שאין כוונתו לשם שמים אלא להתכבד בקלונו של חבירו.}} וראוי להוכיחו תחילה, ואין צורך לדונו לכף זכות אלא לכף חובה, וכל זה דווקא כשמכוון לתועלת העניין שלא ילמדו אחרים ממעשיו הרעים וכן להשפיע עליו על ידי זה שיחזור למוטב, וכן בכדי שלא יתחלל שם שמים כאשר יקבל רשע זה את ענשו {ד-ז}, ואם פרק מעליו עול מלכות שמים לגמרי כגון אפיקורוס או מומר להכעיס מותר לגנותו גם ללא תנאים. {ד-במ"ח-יב} כשמספרים בגנות הרשע צריך לעשות זאת בפני בפני שלושה אנשים או יותר, שלא יחשדו שכעת הוא מספר בגנותו אבל בפניו הוא מחניף לו (ודבריו שקר). ואם מספר בפניו מותר אפילו בפני פחות משלושה אנשים, ואם הוא איש אלים וחושש מפניו שיוודע לו, או חושש ממחלוקת, מותר לו לספר את הדבר בסוד אפילו לאדם בודד (או להרבה אנשים בסוד לכל אחד ואחד). ואם הוכיחו תחילה, אינו חייב לספר בפני שלושה. << [הערה]: בימינו מצוי מאוד שיהודים רבים אינם שומרים תורה ומצוות בגלל שנתחנכו בחינוך מקולקל שאין ריח של תורה עולה ממנו, ויתכן שאין הם אשמים במצבם זה, ובמקרה זה יתכן שלא חל עליהם הדין האמור בגלל שיש להם דין תינוק שנשבה, ולכן ראוי להמנע מלפרסם ברבים את מעשיהם הרעים ללא שאלה ממורה הוראה לגבי כל מקרה ומקרה לגופו.>>