סיפור לשון הרע לתועלת על מצוות בין אדם לחבירו: [לשם איזו תועלת מותר לספר לשון הרע במצוות בין אדם לחבירו] ישנם מקרים בהם מותר ומצוה לספר בגנותו של אדם, כגון שגזל את חבירו או עשקו או רימהו או ביישו או ציערו, ונודע לו בבירור שלא תקן את העוולה ולא החזיר את הגזילה ולא פייסו, ואפילו אם הניזק לא יודע מזה, ואפילו ראה דבר זה ביחידי, וכן הניזק בעצמו רשאי לספר בכדי להועיל לעצמו. {י-א}
[וצריך שסיפור הדברים ישיג אחת משתי מטרות]:{{ [א]. [לעזור לניזק] לקבל את הממון והפיוס וכל מה שמגיע לו מהמזיק, וכן כדי למנוע היזק בעתיד, ולתועלת זו מותר לספר את הדברים אפילו שלניזק עדיין לא ידוע על המעשה שעשו נגדו. {י-א}{י-ו} [ב]. [לגנות את המעשים] הרעים כדי להרחיק את הבריות מלעשות מעשים כאלה, במקרה זה אסור לספר את הדברים כל עוד הניזק לא שמע עליהם שבזה יעבור המספר על איסור רכילות. {י-א}{י-ה} }} [התנאים לסיפור לשון הרע לתועלת במצוות בין אדם לחבירו] גם אם יש תועלת בדבר, בכדי שיהיה מותר לספר לשון הרע לתועלת במצוות בין אדם לחבירו צריך שיתקיימו שבעת התנאים הבאים, ואם לא התקיים אחד התנאים כראוי הרי שזה לשון הרע גמור:{{ [א]. [שיראה את הדבר בעצמו] ולא על ידי שמיעה מאחרים, אלא אם כן התברר לו בוודאות לאחר ששמע שהדבר אמת. {י-ב} [ב]. [שיהיה ברור לו היטב שהמעשה שנעשה אכן אסור], וגם אין שום צד להתיר אותו, ובזה יש להיזהר מאוד בפרט כאשר הנפגע מן המעשה הוא קרובו של המספר או הוא בעצמו, שבמקרים כאלו מצוי מאוד שאדם ממהר לפסוק שלא כדין שהמעשה אכן אסור, ובמקרים אלו צריך להתאמץ מאוד לכוון לאמת. {י-ב} [ג]. [שתחילה ינסה בלשון רכה להוכיח את החוטא] שיתקן את העוול וייטיב את דרכיו ואם כן אין עוד צורך לספר, ואם יודע מתחילה שהוא לא יקבל את תוכחתו, צריך לספר את המעשה בפני שלושה שיהא ניכר שהוא מספר לתועלת ולא כדי להתכבד בקלונו בסתר בעוד שבפניו הוא מחניף לו, ואם יודע שלא יקבל את תוכחתו והמספר ידוע לרבים כאיש אמת שאינו מפחד מאיש הוא רשאי לספר את המעשה אפילו שלא בפני שלושה, ואם עושה העבירה הוא אדם אלים והמספר חושש מפניו רשאי הוא שלא להוכיחו ולספר את המעשה אפילו בפני איש יחידי. {י-ב}{י-ח} [ד]. [יזהר שלא להגזים בדבריו] ולהגדיל את העוולה יותר ממה שהיא, על ידי סיפור דברים שלא היו, או כל ידי החסרת פרטים שהם לזכותו של עושה המעשה אף על פי שבסך הכל הוא לא נהג כדין, ואם הנפגע מן המעשה הוא קרובו של המספר או הוא בעצמו צריך להזהר מאוד בזה, שהרבה פעמים במקרים כאלה האדם הנוגע בדבר נוטה להגזים בסיפור העוולה או להחסיר פרטים שהם לזכותו של השני. {י-ב} [ה]. [שהמספר יכוון לתועלת] שבסיפור ולא כדי להתכבד בקלונו של עושה המעשה ולא מתוך שנאה או תחרות, ואם המספר נגוע גם הוא באותה עבירה אסור לו לספר, שהואיל והוא לא מונע עצמו מאותה עבירה ניכר הדבר שאין כוונתו לשם שמים אלא להתכבד בקלונו של חבירו, וכן אסור לספר את המעשה בפני אנשים הנגועים באותה עבירה שבעניהם מעשה זה אינו מגונה ולא תצמח כל תועלת מסיפור הדברים, וצריך לשים לב שמסיפור הדברים אכן תצא תועלת באופן מעשי שהשומעים אכן יכולים להועיל במקרה כזה, שאם לא כן אסור לספר אף על פי שכוונת המספר לטובה. {י-ב}{י-ג}{י-ד} [ו]. [אם ניתן להשיג את אותה התועלת] שבסיפור הדברים גם ללא סיפור הדברים, אסור לספרם, וישיג את התועלת בדרך השניה, ואם אפשר להשיג את אותה התועלת שבסיפור על ידי סיפור מקצת העוולה אסור לספר את כולה. {י-ב} [ז].[ צריך להיזהר שבסיפור הגנות לא יגרום לעושה המעשה נזק יותר מהמגיע לו] על פי הדין שהיה יוצא אילו העידו עליו בפני בית דין (וראה באור הדבר בחפץ חיים הלכות רכילות כלל ט). {י-ב} }} << ולכל אלו התנאים צריך שיקול דעת גדול מאוד ואחריות כבדה מאוד, שאם חס ושלום לא נתקיים אחד מהתנאים הרי שבמקום התועלת והכוונה הטובה סיפורו הוא לשון הרע גמור ויתן את הדין על כך, ואדם שיש לו ספק באחד מדברים אלו ישאל חכם הבקי בהלכות שמירת הלשון, וצריך להזהר מאוד בפרט כשהוא כועס ונוטר ורוצה לנקום כאשר המקרה נוגע לו ולקרוביו. {י-יד} {י-טו} >>