המעשה נעשה בכוונה טובה: [הכוונה טובה אבל התוצאה לא] - קורה שכוונתו של חבירו היתה לטובה, אך שיקול דעתו לא היה נכון שלא ראה את הנולד ויצא ממנו דבר רע במקום טוב. וכן קורה שעושה המעשה התכוון לטוב אך לא שקל היטב את הצדדים במעשה אחד כנגד השני, כגון שעשה חסד מחוץ לביתו ובזה נמנע מעשיית חסד עם אשתו וציער אותה, גם כאן המעשה לא נבע מרוע לב, אלא מטעות בשיקול דעתו וחוסר לימוד מספיק של סדר העדיפויות. [לפעמים המעשה טוב ונכון לפי ההלכה אבל הרואה או השומע מפרש את המעשה לרעה בגלל נגיעתו האישית], לדוגמא כשחבירו מוכיחו על מעשיו - אבל הוא נעלב ומפרש את תוכחתו כאילו שחבירו מתגאה עליו שהוא יותר טוב ממנו, וכן אדם שאינו יודע את ההלכה ובגלל זה נעלב מחבירו שאינו רוצה להלוותו ללא שטר או עדים (כפי שחובה לעשות לפי ההלכה). [בהרבה מקרים לא רואים את הדבר הטוב שעתיד לצאת מהמעשה], ואף על פי שהמעשה נראה כמעשה רע מכל מקום באמת הוא מעשה טוב כמו לדוגמא: רופא המכאיב למטופל אצלו לטובתו, וכן תלמיד שרבו גער בו או אפילו נידה אותו לטובתו, וכן המאבד ממונו של חבירו כדי להפרישו מאיסור, וכן הורים המונעים מילדיהם דברים שאינם טובים עבורם, וכן בית דין המלקים מישהו כדי שישפר את דרכו ויחזור מדרכו הרעה, וכן מקרים כדוגמאת המעשה עם הבבא סאלי הקדוש זצוק''ל שבייש יהודי כדי להצילו ממות (המעשה מובא בהמשך תחת הכותרת ''המלבין פני חבירו ברבים'').