דנים את האדם במקום את המעשה : בדרך כלל הרואה את חבירו עושה מעשה לא הגון מיד פוסל את חבירו במקום לפסול את המעשה עצמו, וכדי לעשות כן היה צריך לדון את כל מעשיו על כל פרטיהם , וזה תפקידו של בורא עולם ואנו אפילו אם נרצה, אין הדבר ביכולתנו לעשותו כראוי, ולמרות חסרוננו זה, אם נביט גם על הצדדים הטובים של חברינו, נמצא בהרבה מקרים שהוא לא כל כך רע כפי שנראה ממעשה זה, ולכן חשוב להפריד בין המעשה הלא הגון לבין עושהו, ומי מאיתנו אין לו גם צדדים רעים ? ודע שדרכם של בני אדם לשים לב בעיקר לחסרונות חבריהם, ומעט מאוד למעלות, כך שאפילו אדם המרובה במעלות טובות יפסל לפעמים בגלל חסרון בודד, אף על פי שבאמת צריך להיות הדבר להיפך: ראוי להתלהב מהאדם אפילו בגלל מעלה בודדת ... והפליא לתאר את העניין בספר נפלאותיו לבני אדם (חלק א - עמוד 312) וזה לשונו: (("אורה של כל מעלה בנפש היהודית אדירה וכבירה, ראויה היא לכל כבוד ויקר, והחסרונות אין בהם ממש, את אלו ניתן לעבד ולאבד, לשנות ולהיטיב ... יש לדעת שהחסרונות משולות לעפר, אך המעלות הן יהלומים שווי ערך. אם שני פניני יהלומים ספונות בתוך שק עפר כלום נגרע ערכם ? אמת שיש עפר שמוטב ולא היה כלל, אך מי יוותר על השק המזוהם הזה, שבו "רק" שני יהלומים יקרים מפז ?!")).