ברוכים אתם בבואכם
חדשות האתר:
פרשת וישלח
כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה (לב,ה)
רש"י: גַּרְתִּי בגימטריה תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים. ויש להקשות על רש"י, כי יעקב לא היה דר בא"י ואיך קיים את כל המצות?
בספר מעיל צדקה (סימן אלף שסד) כתב שיעקב היה עושה מעשה של צדקה ולכן כאילו קיים תרי"ג מצות. כנאמר בחז"ל (בבא בתרא ט,א): "שקולה צדקה כנגד כל המצוות". הגאון חיד"א בספרו פני דוד (דף קל) הביא רמז זה של הצדקה, והוסיף שאפשר לומר בכך שיעקב היה עוסק בתורה ובדיני כל מצוה ומצוה, הלימוד נחשב לו למעשה בהיות שהוא מוכן לקיים ומחמת אונס לא קיים את כולם, לכן נחשב לו שקיים את כל התרי"ג מצות.
ויש שדרשו להיפך שלמד יַעֲקֹב אפילו מלָבָן איך לעבוד את ה'. שכן אמרו רבותינו: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" (אבות פ"ד, מ"א) ואפילו מהיצר הרע אפשר ללמוד דרכים לעבודת ה'. אדם יתבונן באיזה חשק והתלהבות הוא עושה עבירות, ומזה יקח מוסר לעצמו, שכאשר יעשה מצווה יעשה זאת בלא פחות חשק והתלהבות. ועוד אפשר לרמוז, שראה יעקב איך לָבָן "מוסר נפש" על מידת השקר, ומנסה לעבוד עליו בכל מני דרכים ערמומיות ומתחכמות, ולקח מזה מוסר לעצמו, ויעקב מסר נפשו על מידת האמת, ולמד לעשות זאת מלָבָן בצורה חכמה ומתחכמת, כדי שלָבָן לא ירמה אותו.
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ (לב,ח)
מפני מה כפל הלשון בתורה, לתיאור פחד יעקב מפני עֵשָׂו אחיו: "וַיִּירָא - וַיֵּצֶר לוֹ"? הרב "כלי יקר" משיב על כך ואומר: שכאשר שמע יעקב אבינו שהנה עֵשָׂו אחיו בא לקראתו ועמו ארבע מאות איש למלחמה, הרי שמלבד זה שיעקב היה ירא מפגישתו הקריבה עם עשו ואנשיו, היה יעקב מצטער על כך שמן הסתם יש בכך משום בשורה רעה על מות אביו יצחק. שכן אמר עֵשָׂו קודם בריחתו לחרן (בראשית כז,מא): "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי". ואם עתה זומם עשו להלחם עימו ולהורגו, הרי שמן הסתם אביו הצדיק איננו בין החיים. ומשום בשורה רעה זו "וַיֵּצֶר לוֹ". נצטער יעקב, על פטירתו של צדיק.
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ (לב,ח)
מפרש רש"י: "וַיִּירָא" –שמא יהרג בעצמו, "וַיֵּצֶר לוֹ"– שמא יהרוג הוא אחרים. מקשים העולם מדוע היה יעקב אבינו ירא שמא יהרוג אחרים והרי הלכה מפורשת היא "הבא להרגך השכם להורגו" (עיין סנהדרין עב,א)? נביא לכך 5 תירוצים: א. אמר המגיד מדובנא זיע"א יש להסביר את הדבר על פי משל: למלך אחד היה יועץ סתרים שהיה חוזה בכוכבים. בקי גדול היה האיש בחכמה זו והמלך העריך אותו מאד, קרבו והעשירו עושר גדול. נתקנאו שרי המלך בא שי ובעשרו והוציאו דיבתו רעה אל המלך כאילו הוא מורד במלכות. קרא המלך את היועץ שיבוא אליו בבהילות, אולם לא גילה לו דבר בשל מה נקרא לבוא אל המלך. כאשר בא לפני המלך, בקשו המלך: ראה נא בכוכבים והגד לי מתי הוא יום מותך...? נבהל האיש והבין כי אין המלך עמו כתמול שלשום, וכפי הנראה כועס עליו המלך ומבקש להענישו קשות, על כן עשה עצמו כאילו הוא מביט בכוכבים ומפעם לפעם אף רשם דברים שונים בפנקסו ... לבסוף כשפניו קודרות אמר היועץ למלך: רואה אני בכוכבים כי יום מותי הוא יום אחד לפני מות המלך ... נבהל המלך מאד מדברי היועץ על כן מיהר לחרוץ את גזר דינו לחיים, ואף מינה משמר מיוחד מבחירי משמר המלך שישמרו את היועץ וילוו אותו לכל מקום לבל יאונה לו כל רע חלילה ... כן הוא גם הנמשל: בגמרא (סוטה יג,א): מובא כי רבקה התנבאה שיעקב ועשו ימותו באותו היום שנאמר (בראשית כז,מה): "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד". על כן חשש יעקב שמא יהרוג את עשו ותתקיים נבואתה של אמו.
ב. פחד יעקב שמא יהרוג את האנשים של עֵשָׂו, והם לא באו להרוג(שפתי חכמים).
ג. אמר הגאון מוילנא זיע"א: כי צפה יעקב אבינו ברוח הקודש, כי רבי מאיר(בעל הנס) עתיד לצאת מזרעו (שהוא בן גרים), והיה מיצר שעל ידי הריגת עֵשָׂו יהרוג את רבי מאיר שהוא נקרא אחרים כמבואר במסכת הוריות (יג,ב), והוא מזרעו של עשו( פנינים משלחן הגר"א דף פב, מובא בשינוי בספר פרדס יוסף, וספר ויאמר אברהם). ד. יש אומרים וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד- שבתחלה פחד, ואז וַיֵּצֶר לוֹ - שהיה לו צער שלא היה לו מספיק בטחון בשם יתברך. ה. מהרא"ל צינץ זיע"א הסביר: כל הסיבה שרכש יעקב את הבכורה מעשו, לא היתה אלא בשביל העבודה בבית המקדש שהיתה שמורה לבכורים. והלכה פסוקה היא "כהן שהרג את הנפש - לא ישא כפיו". נמצא, כל שנאתו של עשו ליקב לא היתה אלא בגין הבכורה, ומעתה אילו יהרוג יעקב את עשו, אין זה כדאי לו שהרי מעתה ואילך הוא ייפסל לעבודה במקדש ונמצא שלא הרוויח כלום מקניית הבכורה.
משום כך חשש יעקב מאוד שמא יהרוג אחרים.
שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ (לב,י)
בספר "שלחן מלכים" מביא בשם ה"דמשק אליעזר" שיש כאן רמז למה שאמרו חז"ל במשנה באבות (ג,א): "הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן": דַּע מֵאַיִן בָּאתָ- כשנולדת. וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ- לקבר. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן- לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זהו שאומר הפסוק: "שׁוּב" - עשה תשובה! ומדוע עליך לעשות תשובה? א. "לְאַרְצְךָ" - לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ. ב. "לְמוֹלַדְתְּךָ" - מֵאַיִן בָּאתָ. ג. "וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ" - הנך עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן- לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים,שבכוחו להיטיב עמך. כדאי לך, אפוא, להתכונן לכך ולשוב בתשובה שלמה, על מנת שתוכל לזכות לאותו טוב הצפוי לך.
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים (לב,יא)
כאשר מרבה אדם במצוות צדקה וחסד, על ידי כך הוא זוכה לענווה ונעשה שפל בדעתו בפני כל אדם.
זהו שאמר יעקב אבינו: "קָטֹנְתִּי", נעשיתי קטן ושפל בעיני, כיצד? "מִכֹּל הַחֲסָדִים", על ידי שהרביתי לעשות
חסד. (מאמר מרדכי).
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת (לב,יא)
הגאון חיד"א זיע"א כתב בדרך רמז: שהנה אמרו במדרש שתשובה, צדקה ותורה מעבירין את רוע הגזירה. וזה רמוז בכתוב "וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" עֲצַת- נוטריקון עינוי צדקה תורה. ורמזם יעקב בתפילתו "קָטֹנְתִּי"- כחש בשרי מצום ותשובה. מִכֹּל הַחֲסָדִים- היא הצדקה, וּמִכָּל הָאֱמֶת- אֱמֶת זו תורה, שהתורה מגינה ומצילה. (מעיין השבוע).
הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו (לב,יב)
יעקב היה מתיירא מפני שני דברים, לא רק מפני יד עשו, אלא גם מפני ידי אחיו, מפני האחווה והידידות וההתחברות עם עשו, באופן הראשון גופו בסכנה, ובאופן השני הנשמה בסכנה (רבי יוסף מבריסק).
ועוד מפרשים מִיַּד אָחִי - זה יצר הרע.. שלפעמים בא אליך כמו אח.. אומר לך בכבוד.. קבל על עצמך.. עוד ועוד קבלות ומצות.. ואז זה נהיה כבד עליך.. ואתה נופל.. מקבל ייאוש... מִיַּד עֵשָׂו.. זה שיצר הרע בא אליך כמו שהוא.. בעבירות, פיתויים ותאוות.
וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו (לב,יד)
מכיון שרצה יעקב למצוא חן בעיני אחיו בשילוח המנחה הנכבדה הזו, היה מן הראוי שיבחר את הצאן והבקר והגמלים ממבחר קינינו, ומדוע איפוא לקח יעקב "מִן הַבָּא בְיָדוֹ"? תירוץ למדני נפלא מובא בספר "קהלת יצחק" בשמו של רבי משה שמעון הכהן מוילנא, על פי מה שכתב הרב "דרכי משה" (יו"ד סימן ל"ה) "מצאתי כתוב בשם הר"ר יהודה חסיד, שאמר שיש להעביר ולמשמש היד על גבי בהמה בעודה חיה - אם תשפיל לארץ תחת ידו, ודאי כשרה, ואם לאו, טריפה. ונתתי בו סימן: "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה". וזהו שאמר כאן הכתוב "מִן הַבָּא בְיָדוֹ" - היינו מאלה שנשארו בידו ולא השפילו לארץ כשהעביר יעקב את ידו עליהן, ואותם שנשמטו מידו והשפילו לארץ עיכבם יעקב לעצמו, כי זהו סימן שהן כשרות. אולם אלו שנשארו עומדות תחת ידו ולא נשמטו לארץ, שלחן לְעֵשָׂו מִנְחָה.
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (לב,כה)
"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" – זהו שרו של עֵשָׂו (רש"י). ואילו על הפסוק הנאמר אצל יוסף (בראשית לז,טו): "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ" אומר רש"י – זה גבריאל. וצריכים להבין, מה נשתנה איש זה שאצל יַעֲקֹב, שמפרש כי הוא שרו של עֵשָׂו מאיש הנאמר ביוסף, שמפרש כי הוא גבריאל? אלא מובא בשם הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זיע"א: אצל יעקב מסופר, כי לאחר שנאבק האיש עמו כל הלילה פנה אליו יעקב בבקשה קטנה, שיברך אותו והוא השיב: (לב,כז) "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר". וצריך אני לומר שירה – איש כזה בוודאי שרו של עֵשָׂו... ואולם אצל יוסף מסופר "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ". הוא ראה אדם תועה בשדה והציע לו את עזרתו. איש זה הוא גבריאל, שאף על פי שגם הוא בוודאי היה צריך לומר שירה, בכל זאת הרגיש חובה לעצמו לדחות לשעה קלה את שירתו ותפילתו כדי לסייע למי שתועה בדרכו וזקוק לעזרה...
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (לב,כה)
רש"י: וַיֵּאָבֵק אִישׁ פירשו רבותינו ז"ל- זהו שרו של עֵשָׂו. החפץ חיים זצ"ל שואל? למה לא מצאנו שהשר של עשו בא ללחום עם אברהם או יצחק כמו אצל יעקב אבינו, אלא מפני שאברהם הוא בחינת חסד , היצר אומר לך בכבוד לך תעשה מצות, גמילות חסדים על זה אינו לוחם כל כך היצר הרע, וכן יצחק שהוא עבודה דהיינו גבורה, לך לתפילות.. לך לקברי צדיקים, לך לסעודות מצוה.. בכיף.. גם על זה יכול לוותר בדיעבד, אבל יעקב שנאמר בו תתן אמת ליעקב, ואמת זה תורה-הקול קול יעקב, על זה לוחם היצר בכל כוחו, שעל לימוד התורה מוסר היצר הרע את כל כוחו ולא מוכן לוותר על זה כלום.
רואים מכאן שהיצר הרע "מוסר נפש" נגד לומדי התורה, עד עלות השחר, הוא מפריע לאדם, ומנסה להכשיל אותו העיקר- רק שלא ילמד תורה. אדם צריך לדעת שאין לנו יותר ממעלת התורה שעליה אמרו חכמים: אין לך מצוה בכל המצות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה, אלא תלמוד תורה כנגד כל המצות כולן. שהתלמוד מביא לידי מעשה, לפיכך התלמוד קודם למעשה בכל מקום. כאשר באה לפניך אפשרות לעשות מצוה וכנגדה ללמוד תורה, אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים לא יפסיק תלמודו, ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתורתו.
"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד" - סופי תיבות קדוש- כי איפה שיש קדושה בא היצר הרע להפריע.. לכן אדם צריך לדעת כי אם היצר הרע שלך תוקף אותך כל כך הרבה, זה כי יש בך קדושה, ואתה יכול להגיע לדרגות גדולות ולעלות מעלה בתורה, ולכן היצר רוצה "לינוק" ולקחת ממך את זה. ורמז רבי יעקב אבוחצירא זיע"א וַיֵּאָבֵק ר"ת ורצונו יפגום אות ברית קודש. כי כל קדושת האדם היא משמירת הברית.
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (לב כה)
רבינו החתם סופר מדייק עפ"י מה שאמרו חז"ל שיעקב נותר לבדו מפני שחזר על פך קטן. וצדיקים אינם פושטים ידיהם בגזל לכן חביב עליהם ממונם. אומר החתם סופר, יעקב הוא איש אמת. אמת בגימטריה 441 ואם נוסיף לאמת את ה"פך" שהוא בגימטריה 100, נקבל יִשְׂרָאֵל = 541. ודבר זה רצה יעקב לתקן בבדידותו באותו מקום. אבל בא שרו של עֵשָׂו ובלבלו "וַתֵּקַע כַּף" דהיינו אותיות פך. ומכל מקום ניצח יעקב ולא הסכים לשחרר את המלאך עד שברכו וקרא את שמו "יִשְׂרָאֵל".
וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ (לב,לב)
וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ- רש"י הביא מדרש אגדה שהכוונה ויזרח לו לצרכו, לרפאות את צלעתו. בספר דברי יאיר מובא הסבר נוסף על מה ולמה זרחה לו השמש – בדרך החידוד: חז"ל אמרו (סוכה כט,א): "בשביל ד' דברים החמה לוקה", ואחד מהם על שני אחים שנשפך דמם כאחד". והנה רבקה אמרה (בראשית כז,מה): "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד" ופירש רש"י נתנבאה שביום שימות יעקב ימות גם עשו. ולכן נאמר אחרי סיפור יעקב והמלאך "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ", כי לו היה יעקב נהרג על ידי המלאך, היה גם עשו מת בו ביום, והיה נשפך דמם של שני אחים ביום אחד, והיתה החמה לוקה, אבל עכשיו שניצל יעקב נאמר: "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ"...
וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים (לג,ב) הגר"א באבן שלמה (פרק יא, בהערה ה) כתב שיעקב רמז בזה על עקבתא דמשיחא, שהשפחות וילדיהן מרומזים על הערב רב, שהם ראשי העם, והם יהיו ראשונים. ולאה וילדיה יהיו אחרונים, הם עמי הארץ הטובים, שהם כפופים תחת הערב רב. ואת יוסף ואת רחל אחרונים, הם התלמידי חכמים שהם שפלים מכולם, והם נקראים על שם רחל, שהיא עקרת הבית. וכן נקראים ישראל על שם יוסף. ועוד כתב שם שהערב רב הם גרועים מעובדי כוכבים, שישראל נמשכים אחריהן שרואים שהשעה משחקת להם, וזהו סיבת אריכות הגלות.
בספר תורת יהודה (דף קעו) כתב: שמעתי מהמשגיח של ישיבת עטרת ישראל הרה"ג רבי חיים וולקין שליט"א שאמר בשם מרן ראש ישיבת פונוביז' הרב אליעזר מנחם שך זצ"ל שפירש: שמכיוון שהשפחות היו מבוזים לפיכך הקדימם בתחילה, שכל מי שזוכה לביזיונות, הרי הוא נחשב כבראש, ואח"כ בני לאה שהייתה שנואה, ואח"כ רחל שלא זכתה לביזיונות.
יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי (לג,יד)
כידוע, פרשת וישלח נדרשה בידי גדולי ישראל להלכה ולמעשה בכל עניין שבין בני ישראל לבני עשו. גם הרמב"ן בתחילת הפרשה אומר "ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו". ומהפסוקים הנ"ל למד הגאון מפוניבז' בשעת משעה, עצה טובה איך להתנהג עם גוי בשעת צרה. היה זה בעת שעשה פעם בניו-יורק למען הישיבה, וברכבת התחתית שם התנכלו לו מספר צעירים בני בלייעל. עוד הוא חוכך בדעתו איך להינצל מאימתם, עלה רעיון במוחו. הוא הוציא פתק מכיסו ופנה אליהם לעזרה במציאת כתובת שהייתה רשומה בו. הללו נענו מיד לרעיון וכבר חשבו בלבם הנה עכשיו כשנרד נוכל לעשות בו שפטים כרצוננו. מיד הציעו לו שירד עמם בתחנה הקרובה, והם כבר יובילוהו אל המקום. משנפתחו דלתות הרכבת כיבד אותם הרב לרדת ראשונים, ובינתיים הוא עצמו התעכב כביכול קמעה בהכנות לירידה, עד שבתוך כך נסגרו הדלתות האוטומטיות שוב על פניו, והוא ניצל... כשחזר לישראל סיפר את הסיפור למקורביו ואמר: אגלה לכם מניין לקחתי עצה זו, עצה זאת למדתי מיעקב אבינו, שעשו הציע ליעקב את חברתו ובקש ללותו בדרך –"נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ" – הוא אמר לו. ויעקב מה השיבו, אינו דוחהו על הסף, רק מכבד אותו ראשונה "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ", ואילו הוא עצמו – "וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה"!...
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם (לג,יח)
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם ר"ת שם לשון מלבוש. יעקב אבינו לא שינה את שמו, את לשונו ואת מלבושו, על אף היותו זמן כה רב אצל לבן וקשירת ידידותו עם עשיו, אחרי הכל הוא נשאר שלם. אכן שלמותו של יהודי היא בזה, שהוא עומד בתוקף על כך, לבלי לשנות משלושת הדברים הללו (בני יששכר).
שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ (לד,י)- דרכם של סוחרים אמר ה"חפץ חיים" - שאם יש בידם סחורה מרבים הם לשבחה בעיני הקונה, כדי שימהר לקנותה במחיר מפולפל, ואף אם אין הסחורה משובחת - ירבה הסוחר בשבחה, ויכביר עליה תשבחות, עד שגם הקונה ההססן ביותר ימהר להוציא את ארנקו ולרכוש אותה. היעלה על הדעת סוחר אשר יגנה את סחורתו? הרי מיד יהפוך ללעג ולקלס בעיני חבריו,שיחשבוהו לשוטה גמור כי איך יוכל למכור סחורה שהוא עצמו טוען כי היא גרועה... ואף אם ימצא לבסוף פתי שיקנה את הסחורה, איזה מחיר ישלם בעדה? כן הוא גם הנמשל - אמר ה"חפץ חיים" - המצוות שנתן לנו הבורא יתברך הם כסחורה טובה, שהרי עתידים לקבל עליהם שכר מרובה, על כן מן הראוי לנהוג בסחורה זו בכבוד הראוי. על כל אחד ואחד להשתדל לקיים את המצוות בהידור רב ככל האפשר, שהרי ככל שיהדר - יגדל שכרו. מעתה יהיו ללעג וקלס כל אלה אשר מזלזלים בקיום המצוות, ומקיימים כדי "לצאת ידי חובה" ללא כוונה והידור. כזה יהיה גם שכרם לעתיד לבוא, לרוב בושתם. ('משל למה הדבר דומה').
אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר (לד,טו)
צריך להבין מפני מה היו צריכים בני יעקב לנקום באנשי שכם בדרך מרמה ולהשיא להם עצה שימולו? וכי לא היה לאל ידם בני יעקב הגיבורים לגבור עליהם אף בלא שהיו נימולים? ומתרץ רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל: אילו הרגו את אנשי שכן שאינם נימולים, היה קם רעש בעולם על שהרגו גויים, ולכן עשו עצה למול אותם שיהיו נודעים כיהודים ובכך לא יתעורר תגובה מאומות העולם.