שלח לחבר

בס"ד
רבנים.נט

ברוכים אתם בבואכם

חדשות האתר:


פינת הנשים

שלח שאלה לרבנים

הוסף שאלה


הלכות בשמירת העיניים:
בָּשָׂר לָבָן

הלכות בשמירת הלשון:
המורה הדייקן

פרשת יתרו - וישמע יתרו

'קשיים והתנגדויות – סימן שהדרך אמת' (מתוך 'ישא ברכה' גיליון 158)
פרשתינו נקראת על שמו של יתרו- חותן משה, לא בכדי זכה יתרו שפרשה בתורה הקדושה נקראת על שמו. בתחילת דרכו היה יתרו כומר לעבודה זרה, אך משהו גרם לו לשנות כיוון, ככתוב בפרשה: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ", ופירש רש"י הקדוש ז"ל: "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". והדברים לכאורה אינם מובנים, שהרי מובן שקריעת ים סוף עם כל ניסיה יש בהם כדי לעורר את האדם ולהשריש בקרבו אמונה בבורא יתברך, אולם כיצד גרמה מלחמת עמלק ליתרו התעוררות, והרי אדרבא עמלק היה זה שקפץ לתוך יורה רותחת וקירר את האווירה והאמונה החמה בקרב העם בבורא יתברך? כדי להבין זאת היטב, נקדים לשם כך סיפור המובא בחומש מגידים "להגיד". מסופר על הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שהיה מתווכח עם הכומר לפני המלך ומוכיח פעם אחר פעם שהדת היהודית היא דת האמת. יום אחד לאחר שהכומר ספג שוב תבוסה מוחצת, טען הכומר שרבי יהונתן מנצח אודות ללשונו החדה כתער, אולם אם יביאו לפניו יהודי מן השורה, מיד יווכח המלך לראות שיד הנצרות על העליונה. בקשת הכומר נענתה ואל הארמון הובא עגלון יהודי. הכומר פנה אל העגלון ובפיו הצעה מפתה: אם העגלון יסכים להתנצר, יזכה לעושר מופלג ומנעמי העולם הזה וגן עדן בעולם הבא. רבי יהונתן שניצב באולם המלך באותה שעה, נשא תפילה לבורא עולם שהעגלון הפשוט לא יכשל בלשונו ויענה כסיל כאיוולתו. העגלון פנה אל הכומר ואמר לו: אבא שלי היה עגלון ולפני פטירתו לימד אותי כלל ברזל שמנחה אותי עשרות שנים, וכך אמר לי אבא: "כשיבוא לפניך עגלון ויציע לך להחליף בין הסוסים שלכם ובנוסף לסוסו אף יוסיף כסף, אל תענה לבקשה שהרי אם מוכן הוא להוסיף כסף, זהו סימן מובהק שהסוס שלו חולה. ואף אם ירצה להחליף את הסוסים מבלי להוסיף מאומה, גם אז אל תסכים, שכן אם סוסו בריא וטוב הוא לא היה מציע להחליף בין הסוסים, אך אם מציע הוא לך להחליף את הסוסים ובנוסף מבקש ממך שתוסיף לו סכום נכבד, כדאי לבדוק את ההצעה שכן ניכר מתוכה שהסוס המוצע הוא בריא וחזק ולכן דורשים עבורו סכום רב!". סיים העגלון ואמר לכומר: "זאת התשובה בנוגע להצעתך "המפתה", שהרי אתה מציע לי להחליף את הדת ובנוסף לזכות לכל טוב בעולם הזה ובעולם הבא, סימן מובהק הוא ש"הסוס" שלך עומד למות ולכן מסרב אני להצעה בכל תוקף!". אחים יקרים, זוהי גם התשובה לשאלתינו כיצד מלחמת עמלק גרמה ליתרו לחזור בתשובה. יתרו התבונן וראה שאף פעם הוא לא נתקל בקשיים ובהתנגדות לדרכיו הנלוזות כאשר היה עובד עבודה זרה, אלא הכל הלך "חלק". והנה כשראה יתרו שעם ישראל יוצא ממצרים וזוכה לניסים גלויים כשכולם רואים את יד ה' בדבר ואף על פי כן מגיע עמלק ומעז להתנגד, להערים קשיים ולצנן את האווירה, משכיל יתרו להבין שזוהי ראיה ברורה וחותכת שדת ישראל היא דת האמת, ולכן מלווה היא בקשיים ובהתנגדויות ממש נגד הטבע! והדברים יפים לשעה, לדורות ובפרט לדורינו שרבים מאיתנו מנסים לחזור למקורות, לדרך ישראל סבא ונתקלים אנו בקשיים ומלחמות מבית ומחוץ, אולם כאמור הדברים מוכיחים ש"הסוס" שלנו בריא וחזק ותורתינו הקדושה תורת אמת תיכון לעד!        

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (יח,א)
תלמידיו של רבי שמואל יצחק שור שאלו אותו: חכמינו זצ"ל אומרים (אבות ו', ב') :"בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם, לבריות, מעלבונה של תורה". ומפני מה אין אנו שומעים את אותה בת קול? אמר להם רבי שמואל יצחק שור: כתוב בתורה "וישמע יתרו". וכי הוא בלבד שמע ואחרים לא שמעו? והלא כתוב גם "שמעו עמים ירגזון" – כולם שמעו "את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו". מכאן אנו למדים ששמיעת הקול תלויה בעיקר בשומע. כולם שומעים את אותה בת קול, אלא שלא כל האוזניים קשובות, ולא כל הלבבות שווים (פתוחים). יש מי שהקול חודר לאוזניו ומתנגן על נימי ליבו ככינור, ומעורר את נשמתו לחזור בתשובה לאביו שבשמים, ויש מי שאותה בת קול רק תופפת לו על אוזנו בלבד, ואל ליבו אינה מגיעה ואינה חודרת. על יתרו התורה מעידה "וישמע יתרו", כיוון שהוא רצה לשמוע, וידע והבין את משמעות מה ששמע – אודות הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה עם ישראל, והסיק את המסקנות המתבקשות מכך – שיש מנהיג לעולם. ובנוסף, עשה יתרו מעשה, בכך שבא בפועל לקבל את התורה. לכן זכה להיכנס ולחסות תחת כנפי השכינה. ולא עוד, אלא שזכה שפרשה גדולה בתורה נקראת על שמו. 
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (יח,א)
פרט זה, המלמד כי יתרו היה כהן מדין, כומר לעבודת אלילים, נשמע לכאורה כמיותר וכללא משמעות. רבי שלמה גאנצפריד, בעל קיצור שולחן ערוך, מפרש, כי פרט זה בא ללמדנו הלכה בהלכות גיור. אמרו חז"ל כי אין מקבלים גרים לימות המשיח, וכי כיוצא בו לא קיבלו גרים אף בימי דוד ושלמה (יבמות כד:). טעמה של הלכה זו, כי כאשר בא גר להתגייר לימות המשיח, שעה שיהיו ישראל במרום פיסגת הצלחתם, יש לחוש כי לא בא אלא מפני טובתו ותועלתו. גם בתקופתם של דוד המלך ושלמה המלך, כשהיו ישראל במצב הצלחה וה' היה בעזרם, לא קיבלו גרים מטעם זה. כיצד זה, איפוא, קיבלו את יתרו לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, שעה שכל העולם רגש וחרד מפניהם. ברם, שאלה דומה כבר נשאלה בגמרא על גיוריה של בת פרעה, אשר נישאה לשלמה. שם תורצה שאלה זו בעובדת היותה בת של פרעה, בת מלכים, שכן כל האיסור אינו אלא מחמת החשש, כי המתגייר מחפש כבוד וגדולה, חשש אשר לא היה במעשה גיוריה של בת פרעה, אשר לא חסרו לה הכבוד ותענוגות העולם בהיותה בת מלך (יבמות עו.). אף יתרו, כמו בת פרעה, לא היה נזקק לגיור כדי לזכות בכבוד ויקר. אלו לא חסרו לו בהיותו כהן מדין. פרט זה רוצה התורה ללמד במילים "כהן 
מדין" כדי לפרש את הסכמת ישראל לקבלתו של יתרו כגר צדק. כשתמצי לומר, הרי הדברים מפורשים בפירושו של רש"י. להלן (פס' ה): "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל משֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר" שואל על כך רש"י: "אף אנו יודעים שבמדבר היה". ומשיב: "אלא בשבחו של יתרו דיבר שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו ליבו לצאת אל המדבר, מקום תהו לשמוע דברי תורה".

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (יח,א) 
נחלקו חז"ל (זבחים קטז,א) לגבי מה הדבר ששמע יִתְרוֹ שגרם לו לחזור בתשובה : "ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא, רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא, רבי אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא. ועוד נחלקו חז"ל האם יתרו בא למחנה ישראל לפני מתן תורה או אחרי". נראה לי לרמוז בס"ד שמחלוקת חז"ל מרמזת על איזה דרך בא אדם צריך לחזור בתשובה: לפעמים לאדם יש קריעת ים סוף: מה אמרו חז"ל על קריעת ים סוף? קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף (סנהדרין {כב,א}. סוטה {ב,א}) וכן קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (פסחים קיח,א)-  כלומר אדם יש לו צרות, בדברים העיקריים והחשובים בחייו אינו מוצא את עצמו, מצד אחד יש לו אמונה בקב"ה, אבל הרי כתוב (דברים ד,לה): "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים"- כלומר האדם מבין בדַעַת שה' הוא האלוקים- כלומר לָדַעַת- במוח והמחשבה האדם יודע שהקב"ה הוא הויה והוא אלוקים- כלומר שהקב"ה הוא מידת הרחמים ולפעמים מידת הדין כלפיו, אבל להכניס בלב! זה מה שקשה לו- על זה יש לו מלחמת עמלק בתוכו, ומה הכלים לחזור בתשובה? על זה נחלקו חז"ל יש שדרשו-   שיהיה לפני מתן תורה, כלומר לפני קבלת התורה, היה לנו דרך ארץ, שיבדוק את עצמו בדרך ארץ שלו-   בבין אדם לחבירו שלו, אולי פגע במישהו ולכן פגעה בו מידת הדין, ויש שדרשו אחרי מתן תורה-  כלומר שיבדוק איך הוא מקיים את התורה ומצוותיה, אולי עושה עבירות שבגללן אין לו ברכה במעשיו. 

כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה (יח,ד)
הרה"ג הרב ינון חורי זצ"ל שפירש בהקדים דברי המדרש (שמות רבה פרשה א,כו), שמסופר על משה
רבנו כשהיה קטן בבית פרעה ולקח את הכתר שלו, אמרו לו יועציו שמשה עתיד לקחת לו את מלכותו, ואז ניסו אותו כשהביאו לו שניקערות אחת עם זהב והשניה גחלים, ואמרו אם יקח מהזהב סימן שיש לו דעה ויהרגוהו, ואם יקח מן הגחלים סימן שאין בו דעה ולא יהרגוהו, ומשה בא לקחת מן הזהב ובא מלאך ודחף את ידו, ולקח מן הגחלים וצרב לו את שפתיו, והיה ערל שפתים, והנה ידוע הדבר שכל הכ"ב אותיות נחלקות לה' מוצאות הפה, והאותיות היוצאות מן השפתים הם בומ"ף, והנה: "בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" ר"ת בומ"ף שעל ידי חרב הבומף ניצלתי מחרב פרעה. (אמרי תורה דף קמז-קמח). 

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע (יח,כא)
בעיר אחת פרצה מריבה גדולה בדבר מינוי דיינים לעיר. היו שצידדו בתלמיד חכם מופלג שאין ראוי ממנו להתמנות כדיין, ואילו אחרים צידדו באחר שלדעתם הוא זה אשר ראוי לשבת על כס הדיינות בעירם. לאחר שלא הצליחו להגיע אל עמק השווה, החליטו לבחור באדם מוסכם על שני הצדדים שישמע את טענותיהם ויפשר ביניהם. עד מהרה הסכימו לפנות אל רבי בנימין מלובלין והוא זה אשר יכריע. נסעו באי כוחם של שני הצדדים ללובלין ושם מיהרו אל ביתו של רבי בנימין. כאשר שמע את מטרת בואם פתח הרב ואמר: מדוע בחרתם דווקא אותי והרי אינני רב ולא גאון כלל... כבוד הרב - אמרו השליחים - בחרנו במעלתו מכיון שהוא איש אמת! כאשר שמע את הדברים פתח הרב ואמר: מצינו במדבר כאשר משה רבינו בחר דיינים יעץ לו יתרו ואמר: ״וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע״. ולכאורה יש להבין - שאל רבי בנימין - אם הם ״אַנְשֵׁי אֱמֶת״ על כרחך שהם גם ״שׂנְאֵי בָצַע״, שהרי לא יתכן איש אמת שהוא אוהב בצע. אלא - תירץ רבי בנימין - משה רבינו חיפש אנשי אמת השונאים בצע של שמיעת דברי שבח עליהם!..

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי (יט,ב)
יש לפרש בדרך רמז על פי דברי רבותינו בתלמוד (סנהדרין קו) מהו לשון "רְפִידִים"?- רבי יהושע אומר: שריפו עצמם מדברי תורה. וזהו שאמר כאן הכתוב: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים" – מי שנוסע מרפיון, דהיינו שמתרחק מרפיון וחולשה בתורה, אזי יקוים בו: "וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי" - זוכה לתורה שניתנה במדבר סיני... 
וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים (יט,ה)
פעם נסעתי לאמריקה, וחבר ביקש ממני להעביר לשם חבילה גדולה של שטרות כסף – אלפי דולרים.  הכנסתי את החבילה ותפרתי מכל הצדדים.. בעת הטיסה,  כל רבע שעה שלחתי יד ומיששתי את הכיס, לראות שהכל בסדר.. לא שכחתי זאת לרגע. כשנרדמתי לכמה דקות, חלמתי שמישהו בא ולקח ממני את החבילה.. אומר הקב"ה לכלל ישראל: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" לא כתוב יהלום, כסף, או זהב, אלא "סְגֻלָּה",  וכפי שפירש רש"י  אוצר חביב, עשירות שאי אפשרלתאר! ממילא, אם על כמה אלפי דולרים שמרתי בצורה כזו, ניתן להבין עד כמה שומר הוא יתברך עלינו כבבת עינו! (תפארת שמשון).

'משלושה יוצא אחד' (אריה תומר- עלון שלום לעם גיליון 564)
בלב רובע העסקים של בּוֹגוֹטָה, בירת קולומביה, יש בניין צנוע בן ארבע קומות, שיחידת צבא שלמה מופקדת על אבטחתו. הבניין הקטן מתגמד מול גורדי השחקים ומגדלי המשרדים. רק כמה עשרות אנשים עובדים בתוך הבניין, אבל סביבו יש מצלמות אבטחה, צלפים מיומנים, וסוכני חרש של שירותי הביטחון של המדינה, הפוקחים עין על הנעשה סביבו 24 שעות ביממה. למשרד הקטן הזה זורמים תקציבים עצומים מממשלת קולומביה וממדינות נוספות בדרום אמריקה. גם ממשלת ארצות הברית מממנת חלק ניכר מהפעילות הנעשית בבניין, וכך גם האו"ם. עובדי הבניין זוכים למשכורות נדיבות, משום שהם עובדים בסיכון גבוה. כמה וכמה עובדים כבר מצאו את מותם מידי מתנקשים אלמונים – אבל למען האמת מי שעובד בבניין לא עושה זאת מטעמים כלכליים, אלא משום שהוא מאמין בצדקת הדרך. בבניין הקטן פועלת המחלקה למניעת שימוש בלתי חוקי בסמים מסוכנים וחומרים ממכרים של ממשלת קולומביה, והיא נלחמת בארגוני הפשע ובקרטלים רבי העוצמה. אבל לא רק סכנה פיזית מאיימת על המחלקה, אלא בעיקר סכנת חדירה של גורמים עוינים. ארגוני הפשע בקולומביה עושים כל שביכולתם לסכל את פעילות המחלקה. מפעם לפעם מנסים הקרטלים להחדיר חפרפרות ומרגלים לתוך המחלקה, כדי לשבש את עבודתה ולחבל בפעולותיה. תפקידו של אגף האבטחה של המחלקה הוא למנוע הסתננויות שכאלו. פבלו היה חוקר צעיר שהתקבל לעבודה באגף האבטחה של המחלקה לאחר מיונים וסינונים רבים. לא לקח לו יותר מחודשיים כדי להתחיל לחשוד בדייגו סנצ'ז -  סגן מנהל המחלקה – שהוא עצמו שתול של אחד הקרטלים. דייגו סנצ'ז היה אדם מבוגר, שזקן צרפתי מעטר את סנטרו ומשקפיים כבדות נחות על אפו - אבל המראה המכובד שלו לא יכול היה להסתיר את העובדה שיש לו קשר עם ארגוני הפשע. היתה רק בעיה אחת קטנה. דייגו סנצ'ז היה חותנו של מנהל המחלקה! אי אפשר לבוא אל המנהל ולהטיח האשמות באבי רעייתו בלי  הוכחות חותכות. פבלו היה עסוק מאוד בעבודה השוטפת, והחליט לנצל את חופשת סוף השבוע כדי לברר את העניין. ואם הוא חשב שיהיה עליו לבזבז את כל יום המנוחה על התחקיר, הוא התבדה. לא נדרשה לו יותר מחצי שעה כדי לקבל את מלוא התמונה המרשיעה: דייגו סנצ'ז היה – לא פחות ולא יותר – ראש אחד הקרטלים המסוכנים ביותר בקולומביה. בעיתונים ישנים ובארכיונים של שירותי הביטחון שמו הופיע רבות. הוא נחשב לאחד משלושת ראשי הפשע, יחד עם חואן מרקוס וסימון קלוורון.  פבלו הסתובב כל סוף השבוע כסהרורי. הוא לא ידע מה לעשות. כיצד הצליח הפושע הזה להשתבץ גבוה כל כך בצמרת המחלקה? האם עליו לדבר עם חתנו, המנהל? זה מסוכן מדי. אולי המנהל יודע על פעילות חותנו? ואולי גם המנהל עצמו הוא שתול של ארגוני הפשע?! בסופו של דבר החליט פבלו לנסות להתקרב בחוכמה ובערמומיות אל דייגו סנצ'ז. אולי כך יוכל למצוא נגדו הוכחות ולהפלילו. 'בעצם', אמר פבלו לעצמו, 'מעולם לא הייתי במשרדו של דייגו סנצ'ז ולא שוחחתי אתו פנים אל פנים'. בבוקר יום שני צלצל פבלו לדייגו בטלפון הפנימי וביקש להיכנס למשרדו כדי לדון בדבר מה. 'בבקשה', אמר דייגו בחביבות, 'רק תביא אתך שתי כוסות קפה'. פבלו צעד במסדרון המוביל לחדרו של דייגו סנצ'ז, נושא בידיו שתי כוסות קפה. זמזם הדלת השמיע זמזום, ופבלו דחף ברגלו את הדלת. משרדו של דייגו היה בקומה העליונה, ומהחלונות המשוריינים נשקף נוף יפה של עיר הבירה. פבלו סקר את המשרד, אבל אז נתקל בתמונה גדולה ופיו נפער בתדהמה. כוס הקפה נפלה מידיו בצלצול עז. על הקיר המרכזי היתה תמונה גדולה שפבלו ראה גם בתיקי המשטרה, ובפרסומים הישנים של שירותי הביטחון: נראו שם שלושה אנשים מחויכים: דייגו סנצ'ז, חואן מרקוס וסימון קלוורון – שלושת ראשי הפשע הקולומביאני. סגן מנהל המחלקה חייך למראה תגובתו של פבלו. 'ציפיתי לך', אמר לו, והזמין כבר את עובד הניקיון שיסלק את שברי כוס הקפה. 'אינך הראשון שעוקב אחרי – וטוב שכך. תפקידכם באגף החקירות הוא לוודא ששום גורם זר לא חודר למחלקה שלנו'. 'אז מה הקטע?' מלמל פבלו, שהספיק לצנוח לאחד הכיסאות. סגן מנהל המחלקה ניגש אל התמונה, והחל לספר: 'לפני שנים רבות היו שלושה חברים צעירים ונלהבים: פבלו, חואן וסימון. השלושה חשבו שהם הולכים לכבוש את העולם, לסחור בסמים מסוכנים, ולהיות מולטי מיליונרים. 'אבל יום אחד נסעו השלושה במכונית אחת בדרך לעסקה גדולה. לפתע נתקעה המכונית על מסילת ברזל. הדלתות היו נעולות, הרכבת דוהרת לעברם, כולם צורחים מאימה, ואז – אף אחד לא יודע מהיכן, פתאום הרכב זינק קדימה והם ניצלו. זו היתה פשוט אצבע אלוקים שכאילו הזיזה את הרכב חלקיק שנייה לפני שהרכבת מחצה אותו. פבלו ישב על הכסא, ופלבל בעיניו בתדהמה. דייגו סנצ'ז המשיך: 'אני החלטתי שאם אלוקים נתן לי את חיי במתנה – אינני יכול יותר להפיץ חומרים שהורגים ילדים קטנים ומחריבים את העולם. פרשתי מעולם הפשע, והתגייסתי למחלקה הזו שבה אני מכפר מעט על מה שעשיתי בצעירותי. סימון נשאר באמצע. הוא לא חזר למוטב אבל גם לא המשיך בעולם הפשע. אינני יודע היכן הוא היום'. אבל חואן מרקוס צחק ואמר: 'אם אלוקים הציל אותי, סימן שהוא מרוצה ממה שאני עושה'. מאז הוא רק העמיק את עסקי הפשע שלו, אבל הוא הרבה יותר זהיר. הוא יודע שאני בעקבותיו ושאני יודע את כל הסודות שלו. ביום שאצליח להכניס אותו לכלא – אדע שביצעתי את תפקידי בעולם הזה'.

בפרשת השבוע אנו קוראים על יתרו, חותן משה, שהצטרף לעם ישראל לאחר ששמע על הניסים של קריאת ים סוף ומתן תורה. אבל לא תמיד יתרו היה צדיק כל כך גדול. במדרש מסופר שיתרו היה יועץ של פרעה מלך מצרים, יחד עם בלעם הרשע ואיוב. אבל לאחר הניסים הגדולים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף, בלעם נותר ברשעותו, ואילו יתרו, למד את הלקח, והצטרף לעם ישראל. וזה אולי הלימוד שיתרו מלמד אותנו: זה לא משנה כמה עמוק אתה בבוץ, לפעמים אלוקים שולח לך איתות וקורא לך אליו בחזרה. אם אתה תופס את ההזדמנות בזמן ולוקח אותה בשתי ידיים, אתה יכול להגיע להישגים ולדרגות גבוהות ביותר.

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (כ,ב)
עשרת הדברות נכתבו כולן בלשון יחיד ("אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", "לֹא יִהְיֶה לָך"), מפני שבהר סיני היו כולם באגודה אחת, כאיש אחד בלב אחד. לעומת זאת נאמרו המצוות שבפרשת קדושים בלשון רבים {ויקרא יט,יא}:"לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" –שכן שם לא היו במעלה זאת. (אדרת אליהו להגר"א)

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי (כ,ב)
אמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצאה נשמתם של ישראל (שבת דף פח) שואל ה"שפת אמת": לשם מה היה צורך בזה, הלא יכול היה הקדוש ברוך הוא לעשות שלא תצא נשמתם? והוא משיב: כדי לרמוז להם, שכל דבר הקשור עם יהדות צריך למסירות נפש, בחינת "יצאה נשמתם". (ממעיינות הנצח).