ברוכים אתם בבואכם
חדשות האתר:
גדולי המחזירים בתשובה
אחד מגדולי המחזירים בתשובה הוא ללא ספק הרב ניסים יגן זצ"ל שנפטר ממחלה לפני כ4- שנים...: בימים אלה יצא-לאור ספר משיחותיו הנלהבות בעריכה חכמה: השיחות "נותחו" לערכים לפי א"ב (כדוגמת ה"פלא יועץ"), וכך התקבלו קטעים קצרים, מתובלים במיטב סיפוריו ומשליו של הרב. רק כדי לקבל מושג על סדרי הגודל של תנועת התשובה: בספר שהודפס מיד ב40,000- עותקים, יש 650 עמודים מנוקדים, ומחירו: 20 ₪. הדבר הכי בטוח אצל הרב יגן (אחרי מציאות אלוקים) היה שכל חילוני רוצה רק דבר אחד, לחזור בתשובה. תאהבו או לא, אבל כך הוא עבד וכך מופיע באות ק', בערך "קירוב רחוקים":
"יום אחד ישבתי במשרד כשבחוץ תור ארוך של ממתינים. ביניהם היה ילד בן 12, עדין נפש. לא הבנתי מה מחפש אצלי ילד כזה. הוא נכנס מבוהל: "הרב, אולי אתה יכול לעזור להורים שלי? אבי מחלל שבת, וכעת החליט לעזוב אותנו ולנסוע לגרמניה. אולי תחזיר אותו בתשובה?".
"תגיד לאביך שיבוא לכאן". אמר: "אין סיכוי. אם יֵדע שהלכתי לרב – יהרוג אותי"...
סיפר שהלך בעצמו ונרשם לישיבת פורת יוסף בקטמון - לבד! התמלאתי חמלה עליו, נתתי לו ספרים וסידור במתנה, ועודדתי אותו: "לך לכותל ותתפלל בכל כוחך שאצליח עם אביך, ואני אנסה".
לקחתי את הטלפון של אביו, וצלצלתי: "הלו, מדבר הרב יגן". "מי אתה? מה אתה רוצה?". לא ידעתי מה בדיוק להגיד, אבל משמים נפל בראשי רעיון: "תשמע, אני צריך עוזר כאן בישיבה; אתה מוכן לעבוד אצלי?". "כן, אני מחפש עבודה! יש לי תעודות, אני נגר, מזכיר – יודע הכול". אמרתי: "יופי, תיקח מונית ותבוא מהר".
אחרי כמה דקות נכנס למשרד אדם עם שיער ארוך, חולצה שרוב כפתוריה פתוחים, והוציא לי חבילת תעודות: נגר, אינסטלטור, חשמלאי... אמרתי לו: "התקבלתָּ לעבודה. בסוף כל שבוע אתן לך משכורת. אבל בתנאי אחד: כשאין עבודה, תשב בבית המדרש ותלמד עם אחד האברכים". הסכים. שאל אותי: "באיזו שעה מתחילה העבודה?". חשבתי בליבי: ה'כולל' מתחיל בתשע, אבל שיבוא ויראה איך מתפללים. אמרתי לו: "בשש וחצי בבוקר". "אין בעיה, אני קם כל בוקר בחמש". למחרת הגיע לישיבה עם ארגז כלי-עבודה, התיישב בבית המדרש כשחולצתו פתוחה ומכנסיו מקופלות, ושאל: "כבוד הרב, מה צריך לעשות?". אמרתי לו: "נראה, אחרי התפילה". בינתיים ביקשתי ממישהו שיניח לו תפילין.
לאחר התפילה אמרתי לו: "כרגע אין עבודה, תשב ותלמד".
ביום החמישי הוא כבר לא יכול בלי לעשות כלום, וירד לשאול אם יש איזה ברז לתקן... אמרתי לו: "מה אכפת לך? אתה תקבל משכורת ביום שישי. אבל תראה: אתה אדם מבוגר, ועל ראשך כיפה של ילדים קטנים; זה לא מתאים". אמר: "מה שתביא – אקח בשמחה". נתתי לו כיפה שחורה גדולה והוא הניח על ראשו.
אמרתי לו: "הרי קראת היום קריאת שמע, ושם כתוב "ועשו לכם ציצית". למי הקב"ה מתכוון: לערבים או לנוצרים?". אמר: "לנו, היהודים". "אם כן למה לא תלבש ציצית?". אמר: "תביא ואני אלבש". הוצאתי מהארון טלית קטן עבודת-יד; הוא בירך בהתרגשות "על מצוות ציצית", "שהחיינו", ולבש. סגרתי לו את הכפתורים; כעת הוא נראה כמו בן-תורה של ממש.
אמר לי: "כבוד הרב, אני בא כל בוקר לתפילה ואין לי תפילין". נתתי לו במתנה תפילין בשווי 400 דולר שהיו על השולחן, וביקשתי שיניח כל יום. סוף דבר: כיום הוא ב"ה אברך מן המניין, יושב ולומד תורה".
באחד הימים, נסעתי לביה"ח "שערי צדק" לאיזה עניין, והנה ניגשת אלי אחת האחיות: "הרב ברצוני להודות לך מקרב-לב על שהצלתָּ את חיי ואת חיי בעלי" ."מי אַת?".
"זה שלומד אצלך ב'כולל', הוא בעלי... כשהוא רצה לברוח לגרמניה, עמדנו להתגרש. כעת, השלום-בית חזר למקומו, וגם השלום בינו לבין הקב"ה". תראו כמה ניתן לפעול במעשה אחד קטן!".
"יום אחד ישבתי במשרד כשבחוץ תור ארוך של ממתינים. ביניהם היה ילד בן 12, עדין נפש. לא הבנתי מה מחפש אצלי ילד כזה. הוא נכנס מבוהל: "הרב, אולי אתה יכול לעזור להורים שלי? אבי מחלל שבת, וכעת החליט לעזוב אותנו ולנסוע לגרמניה. אולי תחזיר אותו בתשובה?".
"תגיד לאביך שיבוא לכאן". אמר: "אין סיכוי. אם יֵדע שהלכתי לרב – יהרוג אותי"...
סיפר שהלך בעצמו ונרשם לישיבת פורת יוסף בקטמון - לבד! התמלאתי חמלה עליו, נתתי לו ספרים וסידור במתנה, ועודדתי אותו: "לך לכותל ותתפלל בכל כוחך שאצליח עם אביך, ואני אנסה".
לקחתי את הטלפון של אביו, וצלצלתי: "הלו, מדבר הרב יגן". "מי אתה? מה אתה רוצה?". לא ידעתי מה בדיוק להגיד, אבל משמים נפל בראשי רעיון: "תשמע, אני צריך עוזר כאן בישיבה; אתה מוכן לעבוד אצלי?". "כן, אני מחפש עבודה! יש לי תעודות, אני נגר, מזכיר – יודע הכול". אמרתי: "יופי, תיקח מונית ותבוא מהר".
אחרי כמה דקות נכנס למשרד אדם עם שיער ארוך, חולצה שרוב כפתוריה פתוחים, והוציא לי חבילת תעודות: נגר, אינסטלטור, חשמלאי... אמרתי לו: "התקבלתָּ לעבודה. בסוף כל שבוע אתן לך משכורת. אבל בתנאי אחד: כשאין עבודה, תשב בבית המדרש ותלמד עם אחד האברכים". הסכים. שאל אותי: "באיזו שעה מתחילה העבודה?". חשבתי בליבי: ה'כולל' מתחיל בתשע, אבל שיבוא ויראה איך מתפללים. אמרתי לו: "בשש וחצי בבוקר". "אין בעיה, אני קם כל בוקר בחמש". למחרת הגיע לישיבה עם ארגז כלי-עבודה, התיישב בבית המדרש כשחולצתו פתוחה ומכנסיו מקופלות, ושאל: "כבוד הרב, מה צריך לעשות?". אמרתי לו: "נראה, אחרי התפילה". בינתיים ביקשתי ממישהו שיניח לו תפילין.
לאחר התפילה אמרתי לו: "כרגע אין עבודה, תשב ותלמד".
ביום החמישי הוא כבר לא יכול בלי לעשות כלום, וירד לשאול אם יש איזה ברז לתקן... אמרתי לו: "מה אכפת לך? אתה תקבל משכורת ביום שישי. אבל תראה: אתה אדם מבוגר, ועל ראשך כיפה של ילדים קטנים; זה לא מתאים". אמר: "מה שתביא – אקח בשמחה". נתתי לו כיפה שחורה גדולה והוא הניח על ראשו.
אמרתי לו: "הרי קראת היום קריאת שמע, ושם כתוב "ועשו לכם ציצית". למי הקב"ה מתכוון: לערבים או לנוצרים?". אמר: "לנו, היהודים". "אם כן למה לא תלבש ציצית?". אמר: "תביא ואני אלבש". הוצאתי מהארון טלית קטן עבודת-יד; הוא בירך בהתרגשות "על מצוות ציצית", "שהחיינו", ולבש. סגרתי לו את הכפתורים; כעת הוא נראה כמו בן-תורה של ממש.
אמר לי: "כבוד הרב, אני בא כל בוקר לתפילה ואין לי תפילין". נתתי לו במתנה תפילין בשווי 400 דולר שהיו על השולחן, וביקשתי שיניח כל יום. סוף דבר: כיום הוא ב"ה אברך מן המניין, יושב ולומד תורה".
באחד הימים, נסעתי לביה"ח "שערי צדק" לאיזה עניין, והנה ניגשת אלי אחת האחיות: "הרב ברצוני להודות לך מקרב-לב על שהצלתָּ את חיי ואת חיי בעלי" ."מי אַת?".
"זה שלומד אצלך ב'כולל', הוא בעלי... כשהוא רצה לברוח לגרמניה, עמדנו להתגרש. כעת, השלום-בית חזר למקומו, וגם השלום בינו לבין הקב"ה". תראו כמה ניתן לפעול במעשה אחד קטן!".