שְׁעָתַיִם לִפְנֵי כָּל טִיסָה, הַטַּיָּסִים כְּבָר יוֹשְׁבִים בַּמָּטוֹס. לְשֵׁם מָה? ...:הֵם בּוֹדְקִים הַאִם כָּל הַשְּׁעוֹנִים עוֹבְדִים, הֵם בּוֹדְקִים אֶת מַצַּב הַדֶּלֶק, אֶת הַשֶּׁמֶן, אֶת הַגַּלְגַּלִּים, הֵם בּוֹדְקִים וּמְנַסִּים כָּל דָּבָר, כִּי אַחַר כָּךְ בָּאֲוִיר – בִּזְמַן הַטִּיסָה אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן דָּבָר. כָּךְ אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַעֲצֹר וְלַחְשֹׁב לִפְנֵי כָּל מַעֲשֶׂה אִם הוּא טוֹב אוֹ רַע, אִם יֵשׁ בּוֹ בְּרָכָה אוֹ קְלָלָה – אֵלֶּה הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ! "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה". לְאַחַר שֶׁהוּא נַעֲשָׂה, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי.
כְּדַאי מְאֹד לַעֲשׂוֹת בְּדִיקָה כְּלָלִית כָּל יוֹם. פַּעַם בַּיּוֹם לְהַקְדִּישׁ כַּמָּה דַּקּוֹת לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. קוּם חָמֵשׁ דַּקּוֹת קֹדֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לְךָ כַּמָּה דַּקּוֹת פְּנוּיוֹת כָּל יוֹם לִפְנֵי שֶׁאַתָּה יוֹצֵא מִן הַבַּיִת. בְּחָמֵשׁ דַּקּוֹת אֵלּוּ תַּחְשֹׁב, 'אֵיךְ הָיִיתִי אֶתְמוֹל? לֹא הָיִיתִי בְּסֵדֶר. כָּעַסְתִּי, לֹא דִּבַּרְתִּי יָפֶה עִם בְּנֵי הַבַּיִת, לֹא עָנִיתִי יָפֶה לַחֲבֵרִים, פָּעַלְתִּי בְּלִי מַחְשָׁבָה...'. צָרִיךְ לַחְשֹׁב קְצָת עַל עַצְמֵנוּ.
הַמְסִלַּת יְשָׁרִים אוֹמֵר (פֶּרֶק ב), שֶׁכָּל אָדָם חַיָּב "לְהִתְבּוֹנֵן וּלְפַקֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו, הֲטוֹבִים הֵם אִם לֹא. וְהִנֵּה זֶה דָּבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל יְחַיְבֵהוּ וַדַּאי. כִּי אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְלִבְרֹחַ מֵאֲבַדּוֹן, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּרְצֶה לְהַעֲלִים אֶת עֵינָיו מֵהַצָּלָתוֹ? אֵין לְךָ פְּחִיתוּת וְהוֹלְלוּת רַע מִזֶּה. וְהָעוֹשֶׂה כֵּן הִנֵּה הוּא פָּחוּת מֵהַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת" – אֲפִלּוּ הַחַיּוֹת יוֹדְעוֹת לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהָאָדָם, שֶׁנֵּחַן בְּמַחְשָׁבָה וּבְדֵעָה כְּדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו וְיִשְׁמֹר עַל עַצְמוֹ, צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. אָדָם שֶׁלֹּא מִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו, הוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל עַצְמוֹ, וַהֲרֵי הוּא כִּמְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת. "וְהַהוֹלֵךְ בְּעוֹלָמוֹ בְּלִי הִתְבּוֹנְנוּת אִם טוֹבָה דַּרְכּוֹ אוֹ רָעָה, הִנֵּה הוּא כְּסוּמָא הַהוֹלֵךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר אֲשֶׁר סַכָּנָתוֹ וַדַּאי עֲצוּמָה, וְרָעָתוֹ קְרוֹבָה מֵהַצָּלָתוֹ", לְשׁוֹן הַמְּסִלַּת יְשָׁרִים.
כְּבָר הִזְכַּרְנוּ קֹדֶם לָכֵן, כִּי הַדָּבָר שֶׁהֲכִי כּוֹאֵב לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא – "אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי" – לְאַף אֶחָד לֹא אִכְפַּת מִמַּעֲשָׂיו. הַנָּבִיא צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: "שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם" (חַגַּי א, ז), כִּי כֵּן הִיא עֲצַת הַיֵּצֶר, שֶׁלֹּא יִתֵּן לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן, כִּי אִישׁ מִלְחָמָה הוּא הַיֵּצֶר וּמְלֻמָּד בְּעַרְמוּמִיּוּת, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִיֵּצֶר הָרַע אֶלָּא בְּחָכְמָה רַבָּה וּבְהַשְׁקָפָה גְּדוֹלָה.
כָּתוּב בַּתּוֹרָה (בַּמִּדְבָּר כא, כז): "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוֹ חֶשְׁבּוֹן, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן", מְבָאֶרֶת הַגְּמָרָא בְּבָּבָא בַּתְרָא (עח, ב): "הַמּוֹשְׁלִים", אֵלֶּה הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. הָאֲנָשִׁים שֶׁמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם אוֹמְרִים "בֹּאוֹ חֶשְבּוֹן" – "בֹּאוֹ וְנַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם - הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ". לִפְעָמִים, נִרְאֶה שֶׁקָּשֶׁה לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, וְאִלּוּ הָעֲבֵרוֹת מְפַתּוֹת. אֲבָל מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה בַּסּוֹף – הוּא מֵבִין מַה שְׂכָרָהּ שֶׁל מִצְוָה וּמַה הֶפְסֵדָהּ שֶׁל עֲבֵרָה. מַמְשִׁיכָה הַגְּמָרָא וּמַסְבִּירָה עַל פִּי דְּבָרִים אֵלּוּ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק: "תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן" – "אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא".
מָה הַפֵּרוּשׁ "עִיר סִיחוֹן"? הַכָּתוּב מִתְיַחֵס כָּאן לְאֵלּוּ שֶׁאֵינָם חַיִּים עַל פִּי חֶשְׁבּוֹן, אֶלָּא הוֹלְכִים אַחֲרֵי רְצוֹנוֹתֵיהֶם, מִבְּלִי לָתֵת לְעַצְמָם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. עִיר סִיחוֹן פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר, "אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּעַיִר זֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר סְיָחָה נָאָה" (בָּבָא בַּתְרָא שָׁם) – אִם הוּא כְּמוֹ חֲמוֹר קָטָן הַהוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹתָיו, בְּלִי לְהָבִין שֶׁבַּסּוֹף יָשִׂימוּ עָלָיו אֶת הָאֻכָּף - מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ? אוֹמֵר הַכָּתוּב (שָׁם, כח): "כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן" - תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֵלּוּ שֶׁמְּחַשְּׁבִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, שֶׁנּוֹתְנִים לְעַצְמָם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן כָּל יוֹם עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, וְתֹאכַל אֶת אֵלּוּ שֶׁאֵינָם מְחַשְּׁבִים.
אָדָם לֹא יָכֹל לִשְׂרֹד בִּמְרוּצַת הַחַיִּים, לִחְיוֹת כִּיהוּדִי וּכְבֶן אָדָם וְלִזְכּוֹת לְחַיֵּי נֶצַח, בְּלִי שֶׁיְּפַנֶּה כַּמָּה דַּקּוֹת בַּיּוֹם לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמֵנוּ כַּמָּה דַּקּוֹת לִפְנֵי שֶׁיּוֹצְאִים בַּבֹּקֶר אוֹ לִפְנֵי שֶׁהוֹלְכִים לִישֹׁן, 'אֵיךְ הָיוּ הַמִּצְווֹת שֶׁעָשִׂיתִי אֶתְמוֹל, אֵיךְ הָיוּ הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁלִּי, אֵיךְ הָיוּ הַמִּדּוֹת שֶׁלִּי, אֵיךְ הִתְנַהַגְתִּי עִם הַסּוֹבְבִים אוֹתִי', רַק מִי שֶׁנּוֹהֵג כָּךְ יֵשׁ לוֹ סִכּוּי שֶׁהַיּוֹם הַבָּא יִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר.
מַה הַצָּרָה שֶׁלָּנוּ? אָדָם יָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן עַל עַצְמוֹ בַּמַּרְאָה חֲצִי שָׁעָה מִבְּלִי לְהִתְעַיֵּף. לִרְאוֹת אֵיךְ הַכּוֹבַע מֻנָּח וְאֵיךְ הַשִּׂמְלָה נִרְאֵית, אֵיךְ הָעֲנִיבָה קְשׁוּרָה וְאֵיךְ הַבְּלוֹרִית עוֹמֶדֶת. מִזֶּה לֹא מִתְעַיְּפִים. לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר הוּא מַתְחִיל לַחְשֹׁב עַל עַצְמוֹ, הוּא מִיָּד נַעֲשֶׂה עָיֵף. צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ וְלִרְאוֹת אֵיךְ אֲנַחְנוּ נִרְאִים מִבִּפְנִים - לִרְאוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּנוּ! וּלְצֹרֶךְ זֶה יֵשׁ לִלְמֹד מוּסָר. לְהִתְבּוֹנֵן, לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ לְיַסֵּר אֶת עַצְמֵנוּ וְלוֹמַר 'בַּדָּבָר זֶה לֹא הִתְנַהַגְתִּי טוֹב, לֹא עָשִׂיתִי מָה שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת'. הַמּוּסָר הוּא הַמַּרְאָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה. אִי אֶפְשָׁר לְהַחְזִיק מַעֲמָד, לִשְׂרֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלִזְכּוֹת לְחַיֵּי נֶצַח, מִבְּלִי לִלְמֹד כָּל יוֹם מוּסָר עִם רֶגֶשׁ, עִם דְּמָעוֹת.