אִם נְנַסֶּה לְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ אֶת אֲשֶׁר אֵרַע בֵּין יַעֲקֹב לְלָבָן, נִמְצָא כִּי הַדְּבָרִים מַמָּשׁ מְקוֹמְמִים...:
הִנֵּה יַעֲקֹב, חֲתָנוֹ שֶׁל לָבָן, מִתְגוֹרֵר בְּבֵית חָמִיו בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים שָׁנָה. כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים – נִשְׁלַחַת הַבְּרָכָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן, אֲשֶׁר עַד עַתָּה לֹא הָיָה עָשִׁיר כֹּה מֻפְלָג, וְעַתָּה פָּרְצוּ נְכָסָיו בְּלֹא גְּבוּל. בִּמְסִירוּת טִפֵּל יַעֲקֹב בְּצֹאנוֹ שֶׁל חָמִיו, עַד אֲשֶׁר רַבּוּ מְאֹד.
וְהִנֵּה, בְּשָׁלָב מְסֻיָּם, נִצְטַוָּה יַעֲקֹב ע"י הַקב"ה לָצֵאת מִבֵּית חָמִיו וְלַחֲזֹר אֶל אָבִיו. הוּא אֵינוֹ לוֹקֵחַ מִבֵּית חָמִיו מְאוּמָה: אֲפִלּוּ לֹא מַחַט אַחַת, אוֹ סַכִּין אַחַת. לְבֵין כֵּלָיו לֹא מִשְׁתַּרְבֵּב אֲפִלּוּ חֵפֶץ כָּלְשֶׁהוּ שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ כַּדָּת וְכַדִּין. וּלְאַחַר כָּל זֹאת – פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ לָבָן וּמַאֲשִׁים אוֹתוֹ בִּגְנֵבָה וּבְשַׁקְרָנוּת... הֲרֵי זֶה מַמָּשׁ בִּלְתִּי נִסְבָּל!! זֶה לֹא מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת!!
כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, הָיָה מִתְפָּרֵץ וְאוֹמֵר לְלָבָן: "אַתָּה לֹא מִתְבַּיֵּשׁ? כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ – בִּזְכוּתִי הוּא, מִבֵּיתְךָ – לֹא לָקַחְתִּי מְאוּמָה, וְאִלּוּ אַתָּה עוֹד מֵעֵז לְהַאֲשִׁים אוֹתִי וְלָבוֹא בִּטְעָנוֹת?"... אוּלָם יַעֲקֹב נוֹהֵג אַחֶרֶת...
שֶׁכֵּן בַּפְּסוּקִים נֶאֱמַר (בְּרֵאשִׁית ל"א, ל"ו–ל"ז): " וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרַי, כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכָּל כְּלֵי בֵיתֶךָ, שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ"...
הִנֵּה לָנוּ הַפְלֵא וָפֶלֶא: לְפָנֵינוּ הַ'מְּרִיבָה' אֲשֶׁר 'רָב' יַעֲקֹב עִם חָמִיו... לְאַחַר שֶׁחָרָה אַפּוֹ בְּלָבָן מַה הוּא אוֹמֵר לוֹ? "חָמִי הַיָּקָר, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ? מַה לֹּא בְּסֵדֶר? רַק תֹּאמַר לִי – וַאֲנִי אֲתַקֵּן!! אֲנִי מוּכָן לְקַבֵּל בִּקֹּרֶת, שִׂים נָא נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ"... וְכָךְ הוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה ע"ד): "רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חַגַי: קַפְּדָנוּתָן שֶׁל אָבוֹת... שֶׁמָּא אַתָּה סָבוּר מַכּוֹת וּפְצָעִים יִהְיוּ שָׁם, אֶלָּא דִּבְרֵי פִּיּוּסִים יַעֲקֹב מְפַיֵּס אֶת חָמִיו".
הַאִם יְכוֹלִים אָנוּ לְהָבִין הִתְנַהֲגוּת שֶׁכָּזוֹ? אֵין סָפֵק... רַק בְּכֹחַ הַתּוֹרָה, בָּהּ עָסַק יַעֲקֹב מֵעוֹדוֹ בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם וְשֶׁל עֵבֶר – הִיא אֲשֶׁר יְכוֹלָה לְזַקֵּק אֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, וּלְהָבִיאוֹ לִידֵי מַעֲלָה שֶׁכָּזוֹ, עַד שֶׁשְּׁלִיטָתוֹ הָעַצְמִית תִּהְיֶה מֻחְלֶטֶת – וְהוּא לֹא יִכְעַס וְלֹא יֵצֵא מֵהַכֵּלִים אֲפִלּוּ לְנֹכַח הִתְנַהֲגוּת שְׁפֵלָה כְּהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל לָבָן הָאֲרַמִּי!!

מתוך ספרו של הרה"צ רבי נסים יגן זצוק"ל – עצות בעבודת ה'
את הספר ניתן להשיג במשרדי הישיבה 02-5382233