אם תביאי ילדים את עלולה לשלם על כך בחייך! אמר הרופא לזוג הצעיר שישב לפניו. הגזרה הקשה נחתה עליהם כרעם ביום בהיר ראשה לאה פרצה בבכי מר...: בעלה, שמריהו יוסף, היה המום למשמע אוזניו. ביתו של הרב שאול קצנלבויגן, רבה של העיירה הליטאית קוסובה, היה פתוח לכל עובר ושב ותמיד המה תלמידי חכמים ועוברי אורח שאהבו לשוחח בדברי תורה עם הרב הגדול. משסח פעם אחת הרב לאחד מאורחיו כי הוא מחפש שדוך לבתו הצדקנית ראשה לאה, אמר לו אורחו: "מדוע אתה פונה אלי, הזר? הלא בעיירתך מצוי עִלוי אשר כל ליטא מדברת על גדולתו בתורה ובמידות!" "למי כבודו רומז?" שאל הרב בקוצר רוח. "שמריהו יוסף בנו של רבי שמעון קרליץ קרוב משפחתך! כבוד הרב לא יוכל לאחל לעצמו חתן נאה וטוב ממנו!" ואכן, בערב שבת קודש אחרי חג השבועות של שנת תרל"ד, באו שמריהו יוסף וראשה לאה בברית הנישואין והעירה קוסובה צהלה ושמחה. שמריהו התחבב לא רק על חותנו הגדול. גדולתו בתורה, אהבתו העזה לכל יהודי קטן כגדול, מאור פניו לכל עני ומר נפש, כל אלה חבבוהו על כל אנשי העירה, אולם ילדים לא היו להם. כאשר שמע ר' שאול את דברי הרופאים, התגבר על רגשי אהבתו והציע לחתנו בכאב לב שיתן לבתו גת פיטורין. אך ראשה לאה מאנה בתוקף לציית לדברי הרופאים: "אני נוצרתי כדי להיות אם בישראל. לכן עלי לעשות את המוטל עלי ומן השמים ירחמו!". ואכן, מן השמים רחמו, הרבנית ראשה לאה האריכה ימים קרוב לתשעים שנה וזכתה להקים בית לתפארת. לה ולבעלה שמריהו נולדו חמישה עשר ילדים. ששה מהם נפטרו עוד בקטנותם ואלו תשעת הנותרים היו למנהיגים גדולים בישראל. כאשר הרבנית נזכרה במעשה זה, הייתה מחייכת ואומרת: "כמה מאושרת אני שהמריתי את פי הרופאים וכמה מסכן ואומלל היה העולם אלו לא ילדתי את
"החזון איש"! יום חמישי, י"א מרחשוון תרל"ט. יום זה הוא אחד מתעניות הצדיקים שיחידי סגולה צמים בו בכל שנה ושנה. ר' שמריהו שרוי גם הוא בתענית. מן הבוקר הוא סגור בחדרו, עסוק בתורה ותפילה.
לפתע נשמעות דפיקות בדלת. "ר' שמריהו מזל-טוב! אשתך ילדה זה עתה בן!" הרב זינק ממקומו ואץ לפתוח את הדלת. "מה שלום ראשה לאה והתינוק?" שאל נרגש. "הכל עבר ברוך ה' בשלום. הרבנית והתינוק חשים בטוב." פני הרב קרנו משמחה. זהו לו בנו השני – אח לבכורו מאיר. "אולי רוצה ר' שמריהו כוס חמין ומעט עוגות לשבור את הצום?" הרב חשב רגע וענה: "מדוע שלא אשלים את התענית? לא, תודה אחכה עד לצאת הכוכבים". הבשורה המשמחת עשתה לה כנפים. אחרי שמונה ימים נכנס הבן בבריתו של אברהם אבינו ע"ה. כולם אחלו להורים שיגדל בתורה וביראת שמים ואכן תפילתם התקבלה וזכינו לינוק תורה מגדול ישראל הלא הוא החזון איש.