הָעֵצָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לַהַצְלָחָה בְּדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הִיא, לְהַקְדִּישׁ כָּעֶשֶׂר דַּקּוֹת בְּכָל יוֹם, אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת פַּעַם בְּשָׁבוּעַ, לַעֲרִיכַת חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ. וְכָךְ יִתְבּוֹנֵן אָדָם בְּמַעֲשָׂיו: "אֵיךְ הִתְנַהַגְתִּי הַיּוֹם, כַּמָּה פְּעָמִים דִּבַּרְתִּי לָשׁוֹן הָרַע, כַּמָּה דְּבָרִים בְּטֵלִים דִּבַּרְתִּי הַיּוֹם, כַּמָּה בְּרָכוֹת בֵּרַכְתִּי שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה וְעוֹד כַּיוֹצֵא בָּזֶה". יֵשׁ צֹרֶךְ לָתֵת לְעַצְמוֹ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשָׂיו כָּל יוֹם. יַרְגִּיל אָדָם אֶת עַצְמוֹ לְהִתְבּוֹנֵן עַל כָּל רֶגַע וְרֶגַע מֵחַיָּיו.
אִשָּׁה הָאוֹפָה עוּגָה, מַקְדִּישָׁה לָאֲפִיָּה זְמַן רַב, אוּלַי שָׁעָה שְׁלֵמָה. הִיא מוּדַעַת לְכָךְ, שֶׁאִם תִּשְׁכַּח אֵיזֶשֶׁהוּ פְּרִיט, כָּל שְׁעַת הָעֲבוֹדָה וְכָל הֶחֳמָרִים וְהַמַּאֲמָץ שֶׁהֻשְׁקְעוּ בָּעוּגָה, יֵרְדוּ לְטִמְיוֹן. וְאִם בְּעוּגָה אַחַת כְּדַאי לְהַשְׁקִיעַ שָׁעָה שְׁלֵמָה, הַאִם לֹא שָׁוֶה לָנוּ לְהַשְׁקִיעַ עֶשֶׂר דַּקּוֹת בַּיּוֹם בְּעַד אֲפִיַּת 'עוּגַת הַגַּן עֵדֶן' שֶׁלָּנוּ, שֶׁהִיא 'עוּגָה' נִצְחִית?! הֲרֵי אִם נִשְׁכַּח פְּרִיטִים, הָעוּגָה הַזֹּאת תֵּצֵא, רַחְמָנָא לִיצְלָן...
כְּדַאי מְאֹד, אִם כֵּן, לְהַקְדִּישׁ כַּמָּה דַּקּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה לְמַחְשָׁבָה קְצָרָה עַל מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם, בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אֵיךְ הָיִיתִי הַיּוֹם? אוּלַי יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת יוֹתֵר טוֹב? כָּעַסְתִּי לְחִנָּם, בֵּרַכְתִּי שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה. זוֹהִי סְגֻלָּה בְּדוּקָה וּמְנֻסֶּה. אִם אָדָם יֵשֵׁב עֶשֶׂר דַּקּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, וְיִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁעָבַר עָלָיו הַיּוֹם, אֵיזֶה אֹשֶׁר, אֵיזוֹ שַׁלְוָה הוּא יָבִיא עַל עַצְמוֹ.