כַּמָּה מִסְכֵּנִים הַיְּהוּדִים הָרְחוֹקִים מֵחַיֵּי תּוֹרָה וּמִצְווֹת. כַּמָּה מְגֻחָכִים הֵם. פְּעָמִים רַבּוֹת בָּא אֵלַי יְהוּדִי אֶחָד מֵאֵלֶּה וְאוֹמֵר לִי: "אַתָּה יוֹדֵעַ מִי הָיָה הַסַּבָּא שֶׁלִּי?" אוֹ "שָׁמַעְתָּ אֵיזֶה רַב גָּדוֹל הָיָה אַבָּא שֶׁלִּי?"

 לָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ אֲנִי מֵשִׁיב: בָּעוֹלָם הַבָּא לֹא יִשְׁאֲלוּ אוֹתְךָ מִי הָיָה אָבִיךְ, אוֹ מֶה הָיָה שִׁעוּר קוֹמָתוֹ שֶׁל סָבְךָ. כָּל אֵלֶה שֶׁמַּרְגִּיעִים אֶת עַצְמָם בַּמַּחְשָׁבוֹת הַלָּלוּ, כְּשֶׁיָּבֹא יוֹם פְּקֻדָּתָם, יִתְאַכְזְבוּ לְגַלּוֹת שֶׁאָמְנָם הַסַּבָּא שֶׁלּוֹ בְּגַן עֵדֶן אֲבָל הוּא בְּגֵיהִנֹּם...

 אָדָם נִכְנָס לַחֲדַר הַנִּתּוּחַ שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים, בְּכַוָּנָה לְבַצֵּעַ נִתּוּחַ לֵב פָּתוּחַ בְּאַחַד הַחוֹלִים. לִשְׁאֵלַת הָרוֹפְאִים עַל דַּרְגָּתוֹ הָרְפוּאִית מֵשִׁיב הָאִישׁ: סַבָּא שֶׁלִּי הָיָה רוֹפֵא גָּדוֹל...

 אָמְנָם כֵּן, יָשִׁיבוּ לוֹ הָרוֹפְאִים, אַךְ סָבְךָ מֵת כְּבָר, וְאֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁאַתָּה רוֹפֵא. כָּךְ גַּם נִרְאִים אוֹתָם חִלּוֹנִיִּים שֶׁתּוֹלִים אֶת זְכֻיּוֹתֵיהֶם בְּסַבָּא צַדִּיק. לָהֶם אֵין כְּלוּם מֵהַסַּבָּא, אֲבָל הַסַּבָּא שֶׁלָּהֶם מִסְכֵּן, מִסְכֵּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ נֶכֶד כָּזֶה...