כתיב (משלי יט) ''ואץ ברגלים חוטא'', והנה זה דרשו רבותינו ז''ל (ערובין ק) בקדושת ישראל בשעת תשמיש, אבל קאי על כל ענין שמירת יסוד ברגלים, וכמאמר דוד המלך ע''ה (תהלים א) ''אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד''. ואמר שלמה מלכנו (משלי ה) ''הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה'', שהוא אזהרה שלא לעמוד ושלא להלך במקום רשעים והפקרים, ולהתרחק ממעמד רשעים וחצופות שמטמאים, חס ושלום, בלבושיהם ובמשחותיהם המזוהמות ובכל תנועותיהם.

ואמרו רבותינו ז''ל (בבא בתרא נז), אם יש לו דרך אחרת להלך בה, והוא הולך בדרך שיש בה פריצות - רשע הוא. ופרש רש''י, אף על פי שעוצם עיניו כו', דקיימא לן הרחק מן הכיעור.

ואמרו רבותינו ז''ל (ברכות סא), לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך, ואפילו אשתו נזדמנה לו על הגשר, יסלקנה לצדדין. ואמרו (שם), המהלך אחרי אשתו איקרי עם הארץ. ועוד אמרו (שם), ההולך אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. ועונש זה לא נאמר - רק על עברות מיוחדות בתורה. ואמר לה רב לרבי יהודה: דל כרעיך מקמי גיהנם (קדושין פא.). והלא זה התנא הקדוש שהיה מופרש בכל מיני קדושה, והיה מתפחד, ואמר שיברח מלילך אחרי אשה כמו מפני גיהנם. ויש הרבה מאמרים בזה בש''ס ובמדרשים ובפוסקים.

לכן אחי, חביבי, בכל פסיעה ופסיעה שתוכל למנוע עצמך מלילך במקום שתוכל להכשל בראיות ובהסתכלויות או לבוא להרהורים, זו המניעה לכבוד הבורא איקרי שמירת הברית גדול, ומנוי וספור ושקול בשמים הכל לפי ערך הנסיון, ואשרי לך.

מובא בספר חסידים (סימן שצג), שאסור לילך גם לחתונה אם יודע שיבוא, חס ושלום, להרהורים, ומכל שכן במקום שנפרץ מנהג רע וזר בשירת נשים וריקודים במקומות שסמוך למקום האנשים. ובעוונותינו הרבים, אין בכח בדורנו זה למחות על שום דבר, כי ירא שמים לשחוק וללעג נחשב, כמו שאמרו רבותינו ז''ל (סנהדרין צז.) וסר מרע משתולל, ואין למי לדבר ואין אזנים לשמוע, בפרט בדבר התלוי בהנשים המושלות כעת בכיפה, וגזרתן אין להעביר, בעוונותינו הרבים, כמו שאמר הנביא (ישעיה ג) ''עמי נוגשיו מעולל נשים משלו בו''. וכל ירא שמים על כל פנים יזהר בנפשו ויעשה כל מה שבכוחו.

והנה במה שאמרו רבותינו ז''ל שאסור להלוך אחרי אשה, יש בזה פלוגתת הפוסקים אם דוקא בתוך ד' אמות או גם חוץ לד' אמות אסור, ולא באתי בזה להכריע, כי כל ירא שמים יעשה לפי המקום והזמן וערך מחשבותיו, וצריך ליזהר שלא לעשות מעשה בהלה ושגעון, כי דרכיה דרכי נועם כתיב (משלי ג).

ומובא בספרי יראים, שכשהולך ברחוב צריך לילך בצידי דרכים, למען לא יצטרך לילך בין שתי נשים, שזה גורם טומאה וזוהמא לאדם, כמבוא ב''ראשית חכמה'', וכן ההולך בין שני דברים טמאים בעלמא, ממשיך זוהמא לאדם. וכן אם ילך בצידי דרכים, לא יפגוש כל כך בנשים. וה' ישמרנו מכל רע.

מתוך הספר אור לנתיבתי - הרב ישראל לוגסי.