וכאן נבוא לתירוץ נפלא על קיום עם ישראל ושרידתו. הרי בחטא בנות מואב נגזרה גזירת כליה לולי פינחס שעמד בפרץ נתבונן, וכי הכי עתה אין בינינו חטא בנות מואב? הלא ההתבוללות נוראה הן בארץ וביותר בחו''ל, חטא בנות מואב שהיה בזמן עם ישראל במדבר הינו קטן ביחס לחטא בת אל נכר המצוי ביננו היום, והיאך על אף זאת אנו נשרדים, וכי מי הוא ה''פינחס'' היום שמשיב את חרון אף ה', וכי התורה נשתנתה, וכי מידת הדין החליטה על פשרנות חלילה, והלא ''כל האומר הקב''ה וותרן וכו''', ובפרט שאנו עתה בתקופת חבלי משיח. ואיתא במדרש בשוחר טוב (מזמור טז):

אמר רבי לוי בשם רבי אידי, שלושה חלקים נחלקו היסורים: אחד, נטלו אבות העולם וכל הדורות, ואחד דורו של שמד [פירוש: כל הדורות של גזירות ושמדות קרוי במדרש - דור של שמד, כידוע לבקיאים במדרש], ואחד נטל דורו של משיח.

אם כן, דורו של משיח בלבד - דור אחד - יצטרך לעבור ולספוג כמות ואיכות יסורים שבעבר התפרשׂו על פני דורות רבים, ואילו דור זה בלבד יעבור את אותם גלים, אם כן מהו הכח היום שמזכה אותנו להישרד בתקופה קשה עם עוונות שכאלו, ה''י.

אלא על כרחך לומר, שישנם קנאים המונעים ועוצרים את חמת מידת הדין ומשככים אותה, ומי הם קנאים אלו?

קנאות היא לאו דוקא בהריגה בחרב את החוטאים, כח וזכות הקנאה היא בכך שקם אדם לכבוד ה', ואינו מתחשבן עם שום חשבון לא של יחיד ולא של ציבור, קם בתמימות לכבוד ה' ומפגין את נאמנותו למלכו ואף שיעבור עליו מה שיעבור, וזהו מעשה פינחס. וכיוצא בו, אדם שקם בעוז רוח לשוב בתשובה שלימה לעשות רצון ה', על אף שבכך נתקל בלגלוגים ובלעג השאננים, מריבות, בעיות שלום בית, פיטורים מהעבודה, יחס עויין במשפחה בחברה ועוד ועוד, ומחליט, מדלג אני על פני כל הרים אלו לעשות רצון אבי שבשמים, זוהי קנאות לשם השם המזעזעת את המרוחקים כשם שזיעזע פינחס בקנאותו את החוטאים, זוהי קנאות המשככת את מידת הדין וסותמת את פיה בטענה ''יש עם'', יש סיבה למלך לקבוע את מלכותו ולא לפרקה, אחר שעדיין יש לו עם נאמן ומסור, וכאמור יש כאן הפגנת קדושה המסלקת את מידת הדין מהפגנת החילול.

מתוך הספר "בים דרך" של הרב ישראל לוגסי