אחי היקר! בכית, צמת, עשיתה פדיון נפש, הלכתה לרופאים, הוצאת כסף רב, ועדין לא נושעתה?

 

הגיע הזמן שתשמח, תודה, תשיר ותפאר את השם, תשמח בחלקך שבזה תלוי הכול. תמחק את הגאווה שלך, האנוכיות שלך, תחיה את האפסיות שלך.

 

 

אמירת תודה להקב"ה מקפלת בתוכה את הכרת הטובה מאת הבורא יתברך שמו.

 

הרמב"ם מסביר את חשיבות ההודיה וז"ל: "שאין לעליון (בורא עולם) חפץ בתחתונים (בני אדם) מלבד ההודיה." כלומר, בורא עולם חפץ מאתנו רק הודיה.

 

כותב הרמב"ן (סוף פרשת בא): "כוונת כל המצוות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפילות, וכוונת בתי כנסיות, וזכות תפילת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום בו יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם, ויפרסמו זה ויאמרו לפניו: בריותיך אנחנו!"

 

דוד המלך אומר בתהילים "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקיך" "שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו".

 

3 פעמים ביום אנו אומרים בתפילת 18 "מודים אנחנו לך...נודה לך ונספר תהלתך..ועל נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובתיך שבכל עת".

 

צריכים לדעת ולהבין שתכלית התפילה היא התחברות לבורא עולם (כפי שכתוב בליקוטי מוהר"ן).

 

תדע, שההתחברות העיקרית עם בורא עולם זה בשבחים ובהודאות, לא רוצה כלום, לא מבקש כלום, רק רוצה להתחבר אליך ה' יתברך.

 

כשאדם רוצה לפעול בתפילות ולראות ישועות אזי רק ע"י שבחים והודאות לה' יראה ישועות גדולות.

 

השבחים וההודאות לה' פותחים לך את הדרך ונכנסים פנימה, וכשאתה כבר בפנים כל מה שתבקש תקבל.

 

כתוב בזוהר הקדוש שערי תודה והודאה לא ננעלו. ומי שמהלל ומשבח בשמחה, נותנים לו משמיים כי רוצים לתת לו, רוצים להשפיע עליו רק מחכים שיודה וישבח ורעיפו עליו חסדים וישועות.

 

נאמר במדרש רבה (ויקרא כ"ז י"ב): לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין, וקרבן תודה אינו בטל לעולם. כל ההודיות בטלין, והודיות תודה אינן בטלין לעולם, וזהו שכתוב : "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות".

 

לעתיד לבוא קורבן תודה לא יתבטל, כי התודה היא מעל הכל. כשאדם משבח את ה' הוא בדרגה של קורבן ומתחבר לבורא עולם.

 

 ההודאה היא העבודה הכי קשה, מכוין שהודאה זו הכנעה לה', כשיהודי מודה לה' על כל הטובות והרעות שיש לו, בזה הוא מודה שהוא לא שווה כלום ושהוא סמרטוט ואפס אפסים מבלעדי ה' יתברך.

 

בורא עולם בודק את הנאמנות של האדם,  האם אתה חי את שפלותך ומודה גם על הדברים הקטנים.

 

ולכן יש לשיר שירים, ולהודות לה', וע"י כך מצליחים ביהדות, כי רק על ידי השמחה וההודאה לה' על כל פרט ופרט יזכה להתחבר אל ה' ותתחזק אצלו האמונה והבטחון שהכל ממנו יתברך, וע"י כך יפעל עליו ישועות גדולות. ומי שלא שמח ומודה יש סכנה שיעזוב את היהדות או יחיה חיי יהדות ברמה שטחית ובחיצוניות בלבד.

 

 

כתוב בפסוק: "איבד אדם צלם דרכו ועל השם יזעף ליבו" מה פירוש המשפט?

 

אדם מגיע לתפילה וכולו בכיות ה' תן לי פרנסה תן לי זיוג תן לי ילדים, על זה לא אמרו חז"ל "שערי דמעה" לא ננעלו, כי אלו בכיות של חינם, כי ה' לא חייב לך כלום, וברגע שאתה מבקש "תן לי" אז המלאכים מקטרגים עליך ואומרים לפי מעשיו לא מגיע לו כלום, וההפך מגיע לו יסורים קשים ומתעוררים עליו הדינים.

 

העבודה הראשונה של האדם היא לעקור ממנו את המידות הנוראות של הבכיינות, העצבות, הייאוש ושותפיו, שהן בעצמן בכיינות אחת גדולה. זאת, משום שהבכיינות היא המידה הרעה ביותר בעולם והיא המכעיסה את ה' יותר מכל דבר אחר. מדוע? מכיוון שהיא באה מתוך כפיות טובה.

 

אדם לא רואה את גודל הטובות שהשם עשה ועושה עימו מיום היוולדו ובכל עת ורגע, וממילא ברגע שמשהו בחייו קצת לא הולך לו או שיש לו ניסיון, הוא מיד מתעצבן ומתלונן, נופל לעצבות ובוכה, כאילו שכל מה שחווה בחייו הן רק צרות ואין לו שום דבר טוב להודות עליו. הייתכן ???

וכל מה שדברו חז"ל ששערי דמעה לא ננעלו, זה רק על בכי שבא מתוך געגועים וכסופים להתקרב לה' יתברך ושיעזור לו לתקן את מעשיו הרעים, אולם בכי מתוך עצבות של "תן לי - ותן לי" רק מעורר על האדם קטרוגים ודינים קשים, ולכן יש הבדל מהותי בין בכייה של חינם לבכיה של התעוררות והשתוקקות לה' יתברך.

 

אדם שרואה את הטובות של ה', ומודה לה' על כל הדברים היפים שבחייו, אז ברגע שלא הולך לו משהו, לא רק שהוא לא מתלונן אלא הוא מודה לו על הנסיון או הצרה שעובר כרגע.

ואדרבה, מרוב הכרת הטוב שיש לו לבורא הוא אפילו מתבייש לבקש ממנו על חסרונו, וכשהוא בכל זאת מבקש מכיוון שהוא באמת זקוק לרחמי שמים, הוא מבקש זאת בהכנעה ובלב מלא שמחה והודאה לה' על כל מה שעובר עליו, ורק מודה ומודה לה' על מה שנתן לו, ובטח ובטח שאינו מתלונן על צרותיו.

 וכבר אמרו חז"ל: "כל הנמשך אחר הצער, הצער נמשך אחריו, ואילו כל הנמשך אחר החסד – החסדים נמשכים אחריו", כלומר אם אתה חושב יום ולילה על הצרות שלך, אז אתה מביא עליך עוד צרות, בגלל שלמקום של הצרות אתה מביא את הצרות.

ולמדנו חז"ל שמידה טובה מרובה ממידת פורענות – ולכן כל הנמשך אחר החסד אז החסדים נמשכים אחריו. אחי היקר תתחיל לחשוב על החסדים שהשם עושה איתך בכל רגע ורגע ולהודות לו על כך.

ברגע שהאדם מתמקד רק בטוב שיש לו ומודה ואומר תודה לה', הקב"ה משפיע עליו חסדים גדולים ובשפע רב, ישר משמיים אומרים על אותו אדם, מה חסר לו שניתן לו, כי הוא מכיר את הטוב שבכל דבר ושמהקב"ה יוצא רק טוב ולא רע ח"ו.

 

אומר רבינו: שואלים יהודי "מה שלומך?" ואם היהודי הזה עונה "ברוך השם, ישתבח שמו, טוב לי מאוד, השם יתברך עושה אתי הרבה חסדים, אוהב אותי מאוד, טוב לי מאוד ברוך השם". אומר בורא עולם "זה נקרא אצלך טוב, אני אראה לך מה זה טוב" ! ומטיב עמו עוד יותר.

 

ולכן כשיש על האדם דינים משמיים ח"ו, ורוצה לפעול ישועות בזיווג, פרנסה, ילדים, ועוד, צריך לשבח את ה' על המצב הנתון– כי על שבחים לה' יתברך, אי אפשר לקטרג, ואז המלאכים שמחים בזה.

 (כי אוי ואבוי למלאך שעוצר את התודה וההודאה לקדוש ברוך הוא, ישרפו אותו מיד).

 

והעיצה להתחזק בהודאה היא ע"י שירגיל את פיו להודות לה' על כל פרט ופרט בחיים ואף על הדבר הקטן ביותר ורק על ידי זה אפשר לצאת מכפיות הטובה, ואם אפשר יקח פנקס ויכתב בו את כל הטובות והישועות שה' עושה עימו.

 

וכאשר יש לאדם צרה או חסרון כלשהו ורוצה ישועה, קודם כל יודה לה' יתברך על כל הטובות שעשה עימו במשך כל ימי חייו, ואח"כ יודה לה' חצי שעה או שעה על הנסיון והצרה שיש לו ויאמר בלב שלם: תודה לך ה' שיש לי בעייה (בזיווג, בפרנסה, ברפואה) "ה' אתה רב חסד ומרבה להטיב", "והכל חסדים גדולים","אין יסורין בלא עוון" "וצדיק אתה ה' על כל הבא עלי", ויודה ככה שעה שלימה כל יום, ויראה נסים וישועות גדולות.

 

וככל שיותר אנשים יעסקו בעניין זה אז כולם יתחילו לראות כל כך הרבה ניסים ויספרו זה לזה על מה שראו - זה יספר: הודיתי לה' במשך שעה על כך שאין לי ילדים, ונושעתי! וזה יספר: הודיתי למשך שעה על החובות שיש לי, ונושעתי! וכן על זו הדרך, ופרסום סיפורי הנסים ילך ויתפשט וכולם יתחזקו באמונה יותר ויותר, ובהודיה על חסדו וטובו של ה'.

 

וע"י אמירת "התודה" האדם יגיע למדרגה הרוחנית הראויה לו, ויפתחו לו את כל השערים שישנם: שערי שמחה, שערי פרנסה, שערי זיווגים, שערי רפואה שלימה, שערי תורה ותפילה וכו' – כל מיני שערים שאנו מבקשים שיפתחו לנו, התודה היא המפתח לפתוח את כל אלו השערים ועוד כהנה וכהנה שערים, ככל העולה על דעתו של כל אדם.

 

כל מי שילך בדרך של ההודיה בתמימות, ידע שודאי הוא יפעל ישועות וימתיק את כל הדינים. וזה עיקר העבודה שתביא לגאולה הפרטית והכללית, לעקור את מידת הבכינות וכפיות הטובה, ולעבוד על הכרת הטוב ועל הודאה והלל ושבח לה', ובזה יתוקן הכל ונזכה לגאולה השלמה. כי בהודיה תלויה כל הגאולה, שיכולה להיות קלה מאוד ונעימה בזכות ההודיה!!!

 

אחי היקר! אם אחרי ראותך כל זאת אתה ממשיך בסדר יומך כרגיל, תדע לך שאמונתך בה' היא שטחית ורדודה ועוד לא הגעתה לאמונה השלימה בה' שהיא ע"י ההודאה והשירה.

 

הדבק דף זה על המקרר ומצווה לצלמו ולהפיצו ברבים

 

הרוצה הדרכה וחיזוק  ולקרוא על ניסים שכבר קראו מההודאה לה', ילמד מספר "שעריו בתודה" של הרב שלום הרוש שליט"א