זה השער לה' צדיקים יבואו בו

פרשת בשלח-שבת שירה

 

 

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ־לֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ־לֹקים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: (יג,יז)

צריך להבין איך יעלה על דעתם לשוב למצרים לקושי השעבוד למקום ממנו הם סבלו כ"כ? אלא ביאר הרה"ק רבי ישכר דב מבעלזא זצ"ל על פי הגמרא ביומא(פו,ב): היכי דמי בעל תשובה, מחוי רבי יהודה באותו מקום, כלומר: אם אדם עשה עבירה במקום מסוים ואח"כ נמצא במקום אחר ורוצה לחזור בתשובה על אותה עבירה,  אז אמנם הוא יכול לשוב בתשובה, אבל אין זה תשובה אמיתית, כי התשובה האמיתית היא להיות באותו מקום ובאותו זמן באותם תנאים ובכל זאת לא לעשות את אותה עבירה. וזה א"כ פירוש הכתוב: "בראותם מלחמה", מרמז כנגד מלחמת היצר, דהיינו כשיראו עם ישראל שעדיין השטן מרקד ביניהם, אז יבינו שעדיין לא חזרו בתשובה שלימה, ותשובה צריכה להיות באותו מקום וזהו:"ושבו", פירושו שירצו לעשות תשובה "מצרימה"- דווקא במצרים מקום החטא...

 

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ־לֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ־לֹקים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: (יג,יז)

הסביר הרה"ק בעל השפת אמת זצ"ל-" וְלֹא נָחָם אֱ־לֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים"- כי יציאת מצרים היא שורש כל הגאולות, לפיכך גם דרך צאתם ממצרים היא סמל לדורות הבאים.

לכן: "וְלֹא נָחָם אֱ־לֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא"- מן השמיים רצו שבני ישראל ידעו לעבור גם בדרכים רחוקות, למען יתרגלו לדרכים לא דרכים, וישמש להם הדבר אחר כך לניסיון במסעותיהם ונדודיהם במשעולי הגלויות המשובשים(עד כאן דבריו).

 

וגם לנו יש לקחת מכאן מוסר.. לדעת שגם הגאולה האישית של כל אדם, אם זה זיווג,פרנסה, הצלחה בעבודת השם, וכל קושי שיש בחיים.. שזה לוקח זמן, ולפעמים הקב"ה נותן לנו את זה ב"דרך הארוכה יותר" כי זה התיקון שלנו בעולם הזה, ואל לנו להתייאש, כי הקב"ה אוהב אותנו ויגאלנו..

 

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ (יג,יט)

אומר המדרש שמות רבה(כ,יט):" וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף" עליו הכתוב אומר : "חכם לב יקח מצות"(משלי י, ח), שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה היה עסוק בעצמות יוסף, אמר הקדוש ברוך הוא למשה עליך נתקיים" חכם לב יקח מצות". בעצם יאה יותר לקרוא לזה חסידות וצדקות, ולמה נקרא חוכמה? הגאון מוילנא זצ"ל תירץ על פי הגמרא (זבחים קא,ב):"אמר רב משה רבנו כהן גדול וחולק בקדשי שמים", ואם כן היה אסור לו להיטמא למת, ולקיים מצות גמילות חסד של אמת אף לקרובים, לפיכך ניצל את שעת הכושר, כאשר כל בני ישראל היו עסוקים וטרודים בביזת מצרים, ונעשו עצמות יוסף בבחינת מת מצוה, ומותר היה לו להיטמא, זו היתה החכמה שבדבר (פנינים משלחן הג"רא דף קלד).

כבר הקשנו בעלון בפרשת בא- שמה יש לשבח את משה, כי הגמרא בברכות בדף ט' אומרת שהקב"ה ציוה את משה להגיד לעם ישראל שיקחו מהמצרים כסף וזהב כדי לקיים את ההבטחה לאברהם אבינו(שיצאו ברכוש גדול מהשיעבוד)- ויוצא מכאן שעם ישראל עושים מצוה וגם משה עושה מצוה

אז למה כתוב בלשון חכם לב יקח מצות? ראיתי תירוץ שכתוב שעם ישראל בהתחלה חיפשו את ארונו של יוסף ולא מצאו אותו, התייאשו מהמצוה ואז הלכו לקיים את המצוה של ביזת מצרים, ולעומתם משה לא ויתר על המצוה ולכן כתוב חכם לב יקח מצות- שמכאן יש לנו לקחת מוסר, שאם אדם רואים מצוה שאחרים מוותרים אליה, לא יוותר.. וימסור נפש עליה כמו משה ויקיים את המצוה, ועוד יש לשבח את משה רבנו ע"ה שידע שלא יעלה לארץ הקודש ולא יוכל לסיים את המצוה באופן סופי, אבל בכל זאת עשה אותה במסירות נפש, ומכאן ניקח מוסר שאדם צריך לעשות את ההשתדלות לפני בורא עולם בעבודת השם, ואת התוצאות ישאיר לחשבונות של הקב"ה. יש להקשות מדוע כתוב יקח מצות ולא מצוה?

אלא שידוע מה שדרשו חז"ל מצוה גוררת מצוה.. ובזכות המסירות נפש של משה שלקח את המצוה עליו, אומר המדרש כי בזכות שמשה העלה את ארונו של יוסף –הים ראה וינוס, מה ראה? ארונו של יוסף מפני שנס מהעבירה עם אשת פוטיפר- וכל גאולת עם ישראל הייתה בזכות ארונו של יוסף!! ובזכות מסירות נפש על מצוה אחת עם ישראל נגאל ועבר בים!!

 

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ (יג,יט)

הזוהר הקדוש בפרשת ויקרא טז,ב:"רָשָׁע עֲוֹנוֹתָיו חֲקוּקִים לוֹ עַל עַצְּמוֹתָיו. צַּדִּיק, זָכִיוֹתָיו חֲקוּקִים לוֹ עַל עַצְּמוֹתָיו". שמעתי מפי הרב מאיר אליהו שאמר מה עשה משה?

משה קדוש היה, התסכל בעצמותיו של יוסף, ראה את זכויותיו ומעשיו ולקח מכל זה מוסר לעבודת השם שלו -ועל זה נאמר וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ- את העוצמה בעבודת השם של יוסף לקח עמו משה.

 

ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן: (יד,יד)

האדמו"ר מגור בעל מחבר ספר אמת היה אומר שהטעם שלא שלטו הנאצים ימ"ש ביהדות ספרד, למרות שהצליחו להגיע לארצם, כמו במרוקו ובטוניסיה, היא - משום שהם לא מדברים בתפילה, ומאחר וקדושת בתי כנסיות ומדרשות שלהם מרובה מאוד, וזכות זאת עמדה להם להינצל מידי ציפורניהם של הנאצים ימ"ש. (ספר טובך יביעו, פ.משפטים, עמוד שכא)    וחייבים אנו להתחזק ,לשמור על קדושת בית כנסת ובית המדרש, לנצל את הזמן הזה רק לתפילה ולתורה ולא לדיבורי סרק, כי זה עוון גדול לדבר בבית ה'.

 

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ: (יד,טו)

רש"י כתב:"למדנו שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונין בצרה". בס"ד בדרך רמז אפשר לפרש.. שהקב"ה אומר למשה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל, למה? כי לא דומה תפילת יחיד לתפילת רבים- שכן תפילת הציבור חשובה תמיד מהיחיד ואין היא נמאסת לפני הקב"ה, לכן אדם תמיד צריך להתפלל בבית הכנסת ששם השכינה נמצאת.

 

וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ (יד,טז)

פירוש נפלא גילה כאן הרב הקדוש רבי שמשון מאוסטרופולי זצוק"ל – שבפסוק זה מרומז שהקב"ה אמר למשה להשתמש ב-ב' שמותיו הוי"ה ואדנו"ת בכדי לבקוע את הים! כיצד? "ואתה הרם את מטך" - הרם את תיבת "מטך" אל האותיות שמעליהם: מעל האות מ' נמצאת האות נ', מעל האות ט' נמצאת האות י', מעל האות כ' נמצאת האות ל' עלה בידך: "ניל". "ונטה את ידך"- הוריד את תיבת "ידך" אל האותיות שמתחתיה: מתחת האות י' נמצאת האות ט', מתחת האות ד' נמצאת האות ג', מתחת האות כ' נמצאת האות י', עלה בידך: "טגי". "על הים" האותיות שעל תיבת "ים", על האות י' נמצאת האות כ' , על האות מ' נמצאת האות נ', עלה בידך: "כן", יוצא לנו: "ניל", "טגי" ,"כן" סה"כ  גימטריה 182

ועכשיו "ובקעהו"- תחלק את מה שבידך לשנים את ה(182/2), יוצא 91 שזהו המספר של שני שמותיו של הקב"ה שם הוי"ה ו-אדנ-י, ובכך בצירוף שני שמותיו יתברך הללו נבקע הים.

 

וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: (יד,כ) מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה? ביקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה:" מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה"? (מגילה י,ב).

הפירוש המקובל של" מעשי ידי טובעים בים" הוא: הכוונה על המצרים, ומרחמנות עליהם לא ניתן למלאכי השרת לומר שירה, כי אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. ומקשים על כך: אם זכו שיחוסו עליהם, למה באמת טבעו? אלא מסביר הרה"ק רבי העשיל מקראקא בעל החנוכת התורה זצ"ל את מאמר זה באופן אחר לגמרי! ומסביר:  על הפסוק בישעיה לז,לו: "ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור, אומרים חז"ל) :סנהדרין צה,ב): במה הכם? ר' יצחק נפחא אמר אזנים גילה להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו". וכן הדבר גם כאן: בשעה שהמצרים רדפו אחרי בני ישראל להורגם ולכלותם, ביקשו מלאכי השרת לומר שירה, כלומר להמיתם על ידי שירה, כאותה מיתה שמצינו בחיל סנחריב. על כן באה התשובה:"מעשי ידי טובעים בים" 'ילדי ישראל טובעים ביד של גזירות, כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכו'. המצרים הרגו את בני בכל מיני מיתות אכזריות ואתם אומרים להרוג אותם על ידי שירה, לדונם במיתה קלה שכזו? לא יהיה כדבר הזה, במידה כנגד מידה צריכים לפרוע להם!...

 

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם: (יד,כב)

הגמרא במסכת בבא קמא(פב,א):התורה נמשלה למים שנאמר: )ישעיהו נה, א(:"הוי כל צמא לכו למים". כאשר אדם מכניס את עצמו ל"מים" שהיא התורה, היא נהיית לו כ"חומה" מימינו ומשמאלו- שהתורה מגינה ומצילה את האדם מכל פגע רע.

 

וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: (יד,ל) שאל הגה"ק בעל החנוכת התורה זצ"ל יש להבין מהו שאמר הכתוב:"ביום ההוא", וכי רק באותו יום הם נושעו? הרי ברגע שיצאו מצרים הם נושעו, ועוד יש להבין, מה סמיכות הפסוקים בין שנושעו ביום ההוא וראיתם את מצרים מת על שפת הים? ותירץ :

בגמרא (קידושין טז) מובא כי עבד שבורח מאדונו בטרם נשלמו שש שנים צריך לשוב ולהשלים את עבודתו. לעומת זאת עבד שמת אדונו בתוך שש השנים אין צריך העבד להשלים את מותר השנים ליורשים, אלא יוצא הוא לחירות. והנה ידוע שעיקר הגזירה היתה שבני ישראל יהיו משועבדים במצרים ארבע מאות שנה, אלא שיצאו ממצרים קודם זמנם לאחר מאתיים ועשר שנים בלבד. אם כן היה צריך להיות דינם כדין עבד שברח והיה עליהם לשוב למצרים ולהשלים את שנות העבדות החסרות, אלא שכאשר ראו את מצרים מת על שפת הים הרי זה כמיתת האדון ויציאתו לחירות, משום כך נאמר בפסוק: "ביום ההוא" דווקא ולא ביום שיצאו ממצרים כי אז עדיין לא יצאו לחירות, אלא רק כאשר ראו את אדוניהם המצרים מתים, ולפי זה מובן היטב סמיכות הפסוקים "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים", מדוע? מפני שביום ההוא ראו" ישראל את מצרים מת על שפת הים"...

 

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ: (יד,לא) היה אומר הרה"ק בעל החידושי הרי"ם זצ"ל – בואו וראו כמה גדול כוחה של אמונה! כי אף על פי שראו בעיניהם את הניסים, עם זאת נצרכו גם לאמונה, שכן

גדולה האמונה מן הראייה. בכוחה של אמונה רואים יותר ממה שרואים בעיניים!...

 

מעלת שירת הים!!

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וכו':(טו,א)

כתב הגאון חיד"א זצוק"ל(בספר צפורן שמיר(סימן ב', אות כד):"הפליגו בזוהר הקדוש באמירת שירת הים, וסודה אחרי פסוקי דזימרה, שהוא עילוי מאד ונחת רוח לשכינת עוזנו, ועל כן צריך לאומרה בשמחה רבה ובנעימה, ויצייר בדעתו כאלו עומד ביבשה בתוך הים, והמצרים נטבעים והוא ניצול, והוא סגולה לכפרת עוונות!!

כתוב בזוהר הקדוש(בשלח ס,א): "אמר רבי שמעון, בשעה ההיא שהיו ישראל עומדים על הים והיו אומרים שירה, נגלה הקדוש ברוך הוא עליהם וכל מרכבותיו וצבאיו, כדי שיכירו את מלכם שעשה להם כל אלה הנסים והגבורות, וכל אחד ואחד ידע והסתכל במה שלא ידעו והסתכלו שאר נביאי העולם". "תניא אמר רבי אבא, אשרי חלקם של אותם הזוכים לומר שירה הזאת בעולם הזה, שהם יזכו לומר לה בעולם הבא", "ואפילו העוברים שבמעי אמם היו אומרים שירה".

 

וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה. וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה. וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם(טו,כג-כה) בספר לקט אמרים להגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א מובא: כי היו לפניו מים מרים, והיו שתי דרכים בפני משה בתפילתו, או להתפלל שהשי"ת יגלה מים מתוקים אחרים או שעצם המר יתהפך למתוק. ולימדו השי"ת כי הדרך הנכונה היא להמליכו על המים המרים, כלומר לגלות כי כוחו של השי"ת הוא להפוך את המר למתוק. וזו היא אמנם דרך העבודה להתפלל לשי"ת, שמתוך צרה ימציאם פדות ורווחה, שאין הקב"ה מביא צרה סתם, אלא כל הכוונה היא שימליכו את הקב"ה וימתיקו גם את המקומות שנראים גבורות ודינים, ועלינו מוטל להפוך אותם לחסדים ע"י הצפייה והתפילה לשי"ת... וממשיך ומביא רעיון נאה: כתוב בחז"ל(מדרש רבה,כי תישא מג,ג( שקבלו שתפילתו של משה היתה בלשון הזה:"עשה את המר מתוק"- עלה ברעיוני דבר נפלא, ששם היו "מים מרים" והקב"ה הורה לו "עץ" והשליכו אל המים .ואכן אם תשליך מספר "עץ"(160) לתוך המספר של "מים מרים" (380) ותחברם יחד – יהיה מספרם "מתק"(540).

 

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (טז,ד)

יש קושיה איך קיימו צדקה? אחרי ביזת מצרים וביזת הים לא היה עני בישראל.

אלא מתרצים על פי הגמרא ביומא (עה)- שהמן שקיבלו משמיים, כל מה שאדם היה חושב היה טועם, חשבת עוף, הטעם של המן היה של עוף, חשבת אורז טעמת אורז וכך הלאה.

היו מהעם כאלה שלא היו מכירים כל מני מטעמים טעימים.. היו אוכלים בקושי לחם במצרים, ואלו שהיו מכירים כל מני מטעמים טעימים, אמרו להם תחשוב על חמין, תחשוב על בשר כבש, וכך היו עושים איתם צדקה, שהיו עכשיו מכירים בטעם ונהנים!!

 

יש המקשים מה קורה אם אדם היה חושב על מאכל טמא כמו חזיר?

כתוב בחז"ל שיש דג ששמו שיבוטה שטעמו כטעם החזיר- ובכך יש לתרץ שהיו חושבים על מאכל מטעם כזה.. הקב"ה זימן להם מאכל שדומה לאוטו טעם רק כשר.

 

אומרים חז"ל קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף (סנהדרין כב,א) וכן קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף(פסחים קיח,א)?

שאל הרה"ק רבי בונם מפשיסחא זצ"ל הבה נשכיל ונתבונן מה הדמיון בין שני עניינים אלו, פרנסה וזיווג, לקריעת ים סוף? מדוע דווקא שניים אלו דומים לנס ים סוף?  ומתרץ:

כאשר עמדו ישראל ליד ים סוף, היו במלכודת – מצד אחד המצרים, ומצד השני הים, קיוו אז ישראל, שהקב"ה יעזור להם ויצילם, על ידי מערכת מלחמה נגד המצרים, שיצליחו לברוח מפניהם או שינצלו בדרכים אחרות, אבל לנס כזה, שהקב"ה יבקע להם את הים ובני ישראל ילכו בתוכו ביבשה! זה לא עלה על דעתם כלל וכלל! כך אדם עורך ומסדר לעצמו המון תוכניות בעסקיו ובענייני זיווגים, ולרוב הדבר עולה בידו על ידי סייעתא דשמיא, ממקום שהוא לא תכנן מראש, ולא חשב עליו כלל.  לכן אמרו חז"ל: קשין עליו מזונותיו וזיווגו של אדם כקריעת ים סוף...

 

	בע"ה: זיווג הגון,בריאות פרנסה והצלחה לשגיא בן מרים, עוז בן מרים, לירון בן פנינה,ענבל בת פנינה, רפואה שלמה לציפורה בת מורוור