וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: (כא,א)

רש"י הסביר שהאות ו' של וְאֵלֶּה - באה לרמז לנו שהמשפטים שיפורטו לפנינו הם גם נשמעו בסיני, ויש לשאול למה רק כאן הוצרכה התורה להדגיש שזה מסיני,כי התורה לא הדגישה לנו זאת בשאר המצוות?..   הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ביאר זאת בספרו

"קול יהודה" שפרשה זאת מדברת בענייני משפטים ודינים שבין אדם לחברו, דבר שבחברה, והיה מקום לומר, שבדבר שבין אדם לחברו, החברה יכולה לעשות לה חוקים ותקנות, כפי שהם רוצים בדברים השייכים לענייני העולם הזה, מה שאין זה שייך בשאר המצוות שלא שייכים לענייני העולם הזה, שמה מקומם בחברה?, ולכן כדי שלא יטעו, באה התורה ומודיעה "וְאֵלֶּה" עם ו' החיבור, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני.

מכאן גם מובן למה תמיד בפרקי אבות אנו מתחילים ב"משה קבל תורה מסיני"- שמסכת זו מדברת כולה על מוסר ועבודת המידות, ושלא יחשבו שחברו את זה חכמינו בלבד כמו שהגויים יש להם חכמים מאומות העולם שחיברו ספרי מוסר שבדו מליבם, אלא כל הנלמד בפרקי אבות, הגיע מהקב"ה למשה בסיני... וזה המוסר שאדם צריך ללמוד לפי רצון הקב"ה!!

כי רואים אנו שכאשר האדם בונה לעצמו "מוסר משלו" ברגע שיש לו איזה הפסד ונגיעה עצמית, כל ערכי המוסר שהוא בנה לעצמו מיד נשכחים, לכן אדם צריך להיצמד לתורה הקדושה שחוכמתה היא מעל הטבע!! (לוקט מ"תורת יהודה",פרשת משפטים דף שכא)

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם: (כא,ב)

א. יש לשאול מכל הדינים והמשפטים, למה התורה מתחילה דווקא מעבד עברי?

ב. וגם מהו אם כן הרעיון העומד בבסיס העבדות עליה מדברת התורה?

א. נקדים ונאמר שאנו רואים שהרבה פעמים כאשר אדם שהגיע מלמטה וכאשר הוא עולה לגדולה, הוא שוכח את כל מי שעזר לו להגיע למעלה והיה איתו לאורך הדרך,  יש כאן יסוד גדול שהתורה בא ללמד אותנו, הרי לא מזמן עם ישראל היה משועבד במצרים, וכאן מורה לנו התורה על דיני עבד עברי, זאת כדי שהאדם לא ישכח מאיפה הוא בא, (שעכשיו הוא עומד לקראת מעמד גדול של קבלת התורה), וגם התורה באה להראות לנו מה ההבדל בין עבד לפי מוסר של בני אדם, פרעה ועמו, לבין עבד לפי חוקי התורה הקדושה.

ב. מהו אם כן הרעיון העומד בבסיס העבדות עליה מדברת התורה?

מבואר על פי חז"ל שמדובר באדם שנמכר ע"י בית דין בעקבת גניבה שביצע. אכן, בהמשך הפרשה מופיעים דיניו של הגנב אשר מחויב להחזיר את הקרן וכן לשלם תשלומי קנס. ואם אין לו – "ונמכר בגנבתו".

הסבר מרתק מצאתי לרב שמשון בן רפאל הירש בפירושו לתורה: בכל חברה מתוקנת כיום, עונשו של הגנב הינו ריצוי עונש מאסר בבית הכלא. מטרת החוק היא ליצור סדר חברתי ואשר על כן כל מי שמערער את הסדר, מושלך לצידי החברה אל בית הכלא. סיכויי הפושע לצאת ממעגל הפשע קטנים ובפרט כשהוא מבלה את זמנו בכלא בחברתם של פושעים אחרים(שיש להוסיף שבכך הוא עוד יכול להוסיף וללמוד מדרכם הרעה). התורה בחזונה ליצירת חברה אידיאלית וצודקת מצאה פתרון אחר לבעיית הפשע. פתרון זה דואג לא רק לחוק ולסדר, אלא בעיקר לתיקון השורש המוסרי והחברתי של הקלקול. הגנב מן הסתם, הגיע למעשיו משום שנדחק לשולי החברה. מסיבה כזו או אחרת לא מצא את מקומו המתוקן בחברה ועל כן הדרדר אל עולם הפשע. ייתכן והאשם בזה אינו רק הגנב עצמו, אלא גם "בעל הבית" אשר לא היה בעזרו, וכחלק מהעונש המתקן, פותח בעל הבית את שעריו לגנב ומכניסו אל תוך ביתו. כאמור, אסור לבעל הבית להתנשא על הגנב. הוא צריך לתת לו יחס של חום ושוויון. הסיטואציה הנ"ל מתקנת את החברה בשניים. ראשית, מקבל הפושע הזדמנות לצאת ממעגל הפשע ע"י שהייה בבית מסודר, בית המנהל חיים נורמלים וכשרים. הוא מקבל דוגמא חיה של האופן בו צריך להתנהל בית יהודי וע"י כך מתמלא הוא בשאיפה לצאת יום אחד לחופשי ולבנות בית משלו. במקום לכלוא אותו בבית הכלא, כולאת אותו התורה בביתו של בעל הבית. זהו תהליך חינוכי המיועד לא רק לפושעים כי אלא גם לבעלי הבתים. כי קל לאדם לעשות חסד, לפתוח את הדלת לעני המתדפק על הפתח, לתת לו סכום מכובד של כסף ולסגור את הדלת בעדו. הדבר משקיט את המצפון. האדם מרגיש שעשה חסד עם העני, דבר נכון וחשוב כשלעצמו, אך קשה הרבה יותר להכניס את העני לבתינו ולנהוג בו מנהג של שווה בין שווים. זהו החינוך של התורה לבעל הבית, היא דורשת ממנו לפתוח את שערי ביתו לא רק למספר רגעים לצורך נתינת צדקה, כי אם למספר שנים בהם יגור הגנב בביתו. בעל הבית מחויב לנהוג בו בכבוד ובכך שהאדם מכניס את אותו פושע לבית, שהרי עבד עברי זה לא עבד רגיל- אם יש כרית אחת, נותנים אותה לעבד העברי, לעבד עברי יש זמני מנוחה, תפילה, אם הוא מוצא חפצים הם שלו, ויותר מכך- הוא משתחרר תוך 6 שנים, מי רוצה עבד שכזה? למה לא לקנות עבד כנעני- עובד שלך כל החיים, כל מה שימצא שלך, לא צריך לתת לו לפניך .כאן בא הפסוק ואומר- "כי תקנה עבד עברי", דווקא כשאתה צריך עבד, תקנה עבד עברי, עם כל הבעיות, לקנות עבד עברי זה לתמוך בעבד הזה ובמשפחתו במשך שש שנים, זה ללמד אותו לעבוד ולהתקדם,עבד עברי זו ערבות הדדית ואהבת ישראל- כי אתה מראה לו איך יהודי מתנהג, במשך השנים הוא יראה את המידות הטובות, שיש לאדם שעובד את ה', את החסדים, יכול ללמוד ממך תורה.. ובכך אותו גנב לומד במשך הזמן ומתקן את דרכיו וזה עדיף כמובן מאשר.. סתם לזרוק אותו לבית הכלא..

דרך הדינים של העבד עברי אנו מבינים כמה התורה נותנת חשיבות לאהבת לרעך כמוך, שכל אחד מאיתנו צריך לזכור שכל יהודי הוא חלק מאיתנו, ומחובתנו להחזיר את היהודי הטועה לדרך המלך!!

פרשת משפטים מדברת הרבה על עברות שבין אדם לחברו, ובעיקר בציוויים ואזהרות בנושאים הקשורים בפגיעה פיזית, נפשית ורגשית של זולתנו.

על מעלת שמירת כבוד האדם - מובא מעשה נפלא בספר "טובך יביעו", התבוננות מעמיקה בו תסלול עבורנו את הדרך בנושא זה שהוא פרוץ במידה מרובה, ותוכיח לנו עד כמה יש להיזהר ולהקפיד שלא לבייש את השני.

מעשה במרן הגאון ר’ חיים עוזר גרודז’נסקי זצ"ל, שהלך פעם ברחוב יחד עם כמה מתלמידיו ולפתע ניגש אליהם יהודי ושאל אם הרב מכיר רחוב מסוים. למרות שהרחוב ההוא היה בקצה העיר וכיוון ההליכה של הגרח"ע היה שונה, נטלו רבן של כל בני הישיבות יד ביד והלך עימו כמחצית השעה עד שהגיעו אל המקום המדובר, ואז הראה לו את הכתובת המדויקת. שאלו התלמידים את רבם: "הייתכן? מדוע הקדיש לו רבנו כל כך הרבה זמן? וכי אי אפשר היה לעשות כפי שעושים בדרך כלל, דהיינו להראות לו את הכיוון. ובמקרה הגרוע, אם עדיין לא ימצא את המקום, יוכל לשאול בדרכו אדם נוסף מדוע צריך ללכת איתו עד לשם?" השיב להם רבי חיים עוזר: "וכי לא הבחנתם שהיהודי הזה מגמגם, כבד פה וכבד לשון והייתה לו בושה גדולה להציג את שאלתו בפני. אם לא הייתי הולך איתו יד ביד עד הרחוב, היה נאלץ להתבייש עוד פעם ועוד פעם כדי להשיג את מבוקשו. כדי למנוע בושה מיהודי שווה לעשות את הדרך שהלכנו עמו!" כך הייתה ראייתם של גדולי ישראל את הזולת, להסתכל צעד אחד קדימה, ובעיקר להבין ולחדור לנפש הזולת.

זו הסיבה שהפרשה מתחילה דווקא בעבד עברי, השפל, הבזוי והמסכן כי רצתה התורה ללמדנו להתייחס לכל אדם באשר הוא אדם כיציר כפיו של הקב"ה. (אור דניאל)

אל תהיה צדיק על חשבון אחרים!! - גדולי ישראל למדו אותנו, כיצד להתנהג עם הבריות, וגם לפעמים לוותר על חומרות וסיגים כדי שלא לצער את הזולת, ומעשה היה עם הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שהלך להתארח אצל תלמידו, ולפני הסעודה נטל ידיו בצמצום, הפך ממנהגו לטול בשפע, (כמובא במסכת שבת סב,ב  ברב חסדא שהיה נוטל ידיים עם חופן של מים בשפע) והתלמיד לא הבין מדוע דווקא בביתו אין רבו מהדר כמנהגו בכל מקום, בסעודה שאל את רבו בענווה, שתורה היא וללמוד הוא צריך, ומדוע לא החמיר לטול בשפע? השיב הגאון רבי ישראל, שראה את המשרתת באה עם דליי המים בקושי רב, וכיון שהדבר גורם טרחה יתרה, אין מצווה להדר על חשבון הזולת.

אִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי, וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱ־לֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם: (כא ה-ו) רש"י:"אוזן זו ששמעה על הר סיני לא תגנוב וזה הלך וגנב תרצע".

נשאלת השאלה, בעצם מה אשמה האוזן אם האדם לא ציית אחר כך למה שהיא שמעה? אלא הסביר הגה"צ רבי יעקב גלינסקי שליט"א באחת בדרשותיו: היה זה כאשר הוא דיבר על תופעת העצלות שתופחת ועולה בזמננו, עד כדי כך שאפילו כבר לא חושבים עם הראש כמה זה אחד ועוד אחד אלא לוחצים במחשב ומקבלים מיד תשובה... תעבוד קצת עם הראש! לא היום לא עובדים עם הראש, ואז המשיך וסיפר: אני נזכר כאשר למדתי בנובהרדוק, סיפרו שם כי איכר פלוני נטל על כתפו שק קמח וצעד מהכפר לעיר, בדרכו החל להתעמק במעשיו, הרהורים התגלגלו במוחו, וכה הרהר: מילא את הרגלים שלי אני צריך, כדי לפסוע בהם את הדרך הארוכה מהכפר לעיר - אני מוכרח אותם. ידיים, לשם מה אני זקוק לידיים? חשב עד שהבין:"גם ידיים אני צריך, כי ללא שתי ידיים האם היתה לי אפשרות להעמיס את השק על הכתף? "הגב מה צורך יש בו"? בוודאי, הרי השק מונח על הכתף ועל הגב", אבל הראש, לא מובן לי לגמרי – מה אני צריך אותו"...? הוא המשיך ללכת בדרך הארוכה ואז הבין שטעה, חשב לעצמו:"טעיתי, בוודאי שצריך את הראש, אם לא הראש, על מה הייתי חובש את הכובע..." ועכשיו הכל ברור, הוא כבר הבין לשם מה הוא זקוק לרגליים, ידיים, כתף וראש...  אתם צוחקים ואני אומר זאת ברצינות, מה צריך היום את הראש אם לא עובדים איתו, וכי רק בשביל ללבוש כובע ...!?  מתעצלים לחשוב,  עצלות נוראה - גם בלימוד התורה... ועכשיו נהיה מובן גם, למה העונש של העבד היא רציעת האוזן, כי למה אתה צריך אוזניים - אם אתה לא מתכון לשמוע ולהפנים את הדברים שאתה שומע? בכדי שהאוזניים יעצרו את הכובע שלא תשקע בתוך הראש...? או בכדי שלמשקפיים יהיה על מה לעמוד...? לכן העונש הוא לרצוע את האוזן, אין לך מה לעשות איתם....מהו באמת החטא הגדול של העבד? הוא בסך הכל אוהב את אותו אדון שהוא עובד אצלו במשך שנים, נוח לו אצלו, הוא כבר התרגל לסדר יומו, למה התורה מסתכלת על זה בעין רעה כל כך?

המשיך הגה"צ רבי יעקב גלינסקי שליט"א והסביר: על פי הנאמר בפרקי אבות (ג,א):

"עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: 
דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון. מאין באת, מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". ונשאלת השאלה, למה הוא לא אמר ואין אתה "עושה עבירה" מהו "לידי עבירה" וכי לעבירה יש ידיים? אלא התירוץ הוא: כן! כך הסביר הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל ואמר דבר עמוק: עקביא בן מהללאל לא הבטיח שאם נסתכל בשלושה דברים לא ניפול אף פעם בעבירה, קורה חלילה שאדם נכשל בעבירה, אבל על דבר אחד הוא נתן אחריות, עקביא בן מהללאל מוכן לחתום- שאם יסתכל בשלושה דברים אלו - לעולם לא יהיה כפות בידיים של העבירה שהרי לעבירה יש ידיים! והיא גוררת-"עבירה גוררת עבירה", אבל אם "יסתכל בשלושה דברים" כאשר ייתן אל לבו וילמד מוסר:"מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" גם אם יעשה עבירה, יישאר במותניו כח לברוח ממנה. ואם נפל חלילה בעבירה קלה - הוא יברח מהמקום- ימלט מידיה ולא יצטרך להיות כפות בידיה של עבירה ולהתלכלך הלאה...!

ועל זה כבר סיפרתי פעמים רבות: כאשר שהיתי ברוסיה לקחו אותנו לרכבות שגמעו מרחקים- רכבות משא, כמובן שבלילה היה קשה להירדם, בכל קרון היו שלושה דרגשים זה מעל זה, בהם היו אמורים לישון. היו נוסעים שעלו לישון על הדרגשים, ואחרים נרדמו על הארץ וכו'. והנה, באחד הלילות, העייפות התפשטה כבר בכל איברי ביקשתי לנום מעט, וכאשר רק נרדמתי, אחד הגויים המדוכאים, החל לצעוק ממקום מושבו מעל אחד הדרגשים:"אוי, אני רוצה לשתות, אני צמא, "צעק וצעק ולא נתן לישון: "אני צמא, רוצה כל כך לשתות". ראיתי שהוא לא ייתן לי מנוחה, עלה במוחי רעיון, קמתי  ופסעתי עד אליו :"תן לי את הקומקום שבידיך" ביקשתי, הוא הגיש לי את הכלי שבידו, מילאתי בו מים ונתתי לו, הוא מיהר לגמוע את הכל כמו בעל חיים... כמובן - כיון שהיה צמא טוב! חשבתי שהישועה כבר באה "ברוך שפטרני מעונשו של זה", וכן שרר שקט לכמה דקות. נרדמתי, ואז לפתע החלה פרשיה חדשה, הוא דיבר עם עצמו בקולי קולות:"אוי, כמה רציתי לשתות, אוי, כמה הייתי צמא, מאוד צמאתי למים, הייתי צמא..."! ואז חשבתי לעצמי: זו דוגמא של טרוד ביצרו... הרי גמרת כבר, מה אתה ממשיך להתבוסס בבעיות שלך, למה לטבוע סתם בתוך השטויות, להעסיק את המח בהבלים... וכך אומרים לאדם: קרה שנכשלת בעבירה, אבל מדוע המשכת להסתובב עימה, תברח ממנה! אל תצעק סתם: "אוי שתיתי, אוי עשית,הייתי צמא"- תפתח דף חדש טוב יותר- וברח לך מהעבירה של פעם... וזהו גם החטא של אותו עבד, עשית שטות, גנבת, נמכרת לעבד, נכשלת בעבירה, נו, אין מה לעשות. אבל עכשיו שכבר אתה יכול לצאת לפתוח חיים חדשים?

 למה לך כל זה? למה לך להמשיך להיות נגרר הלאה בעבירה גוררת עבירה למה לך להמשיך להתבוסס בבוץ הזה...?

כי כך דרכו של היצר הרע.. גורם לך לעשות עבירה, אבל המטרה האמיתית שלו להביא אותך לייאוש ולצער, ובכך.. אתה תעשה לו כבר את "כל העבודה".. לכן אדם תמיד צריך לזכור, שצדיק אמיתי.. נמדד לא בנפילות, אלא איך הוא קם מהם וממשיך הלאה בעבודת השם..

עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל (כא,כד)

רש"י: סימא עין חברו נותן לו דמי עינו.

והגר"א מוילנא זצ"ל אמר שבפסוק זה  מרומז שבאמת צריך לשלם ממון. כי היה לומר "עין בעד עין", ומהו הלשון "תחת עין"? אלא לרמז כי האותיות שתחת האות עין שבסדר האלף בית, הן אותיות כסף. תחת האות ע' האות פ, תחת האות י' האות כ, ותחת האות נ' האות ס, יוצא לנו אותיות כסף, וזוהי כוונת הכתוב, שאם לקח עין, יתן את מה שתחת העין – כלומר יתן כסף (פנינים משלחן הגר"א דף קסג, שער בת רבים עה"ת)

מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק (כג,ז) -בספר אגרת הטיול לרבנו משאמלויא זי"ע(ערך שקר) מביא רמז שתיבת "אמת" בעצמה  יש לה רגלים, לעומת תיבת "שקר" שאין לה רגלים. שהרי הגימטריה של "אמת" : במספר קטן 9 (א=1 מ=4 ת=4), וכשתכפיל את הספרה 9 ב-2, תקבל 18, ו- 18 במספר קטן  9 וכאשר תכפיל 9 ב-3 תקבל 27, אשר גם ספרה זו במספר קטן 9. (למשל נכפיל 9 ב18 = 162= שבמספר קטן שוב 9 (שמחברים 1+6+2= 9) וכן הלאה, כל אשר תכפיל ותשלש וכו' לעולם תהיה התוצאה במספר קטן 9,יוצא מכאן שלאמת יש רגלים – אפשר להכפילה עשרות רגלים ונשארת ב"אמת" שלה. לעומת זאת ה"שקר" אין לו רגלים,

כי- "שקר" בגימטריה במספר קטן 6, ואם נכפיל 6 פעמיים נקבל 12 אשר המספר קטן היא 3,

הרי שנתמעט השקר והולך לו –כי לשקר אין רגליים...