וַיִּקַּח קֹרַח (טז,א)

"וַיִּקַּח קֹרַח"- מה לקח? אומרים חז"ל(סנהדרין קט,ב): שלקח מקח רע לעצמו". ונשאלת השאלה: וכי קרח בלבד לקח מקח רע לעצמו? והלא כל מי שעובר עבירה, לוקח מקח רע לעצמו! במה מתייחד איפוא המקח הרע של קורח? אלא, כתב "הבן איש חי" זצ"ל בספרו "אדרת אליהו": כל אדם שעובר עבירה לוקח אומנם מקח רע, אבל יש באפשרותו להתנתק ממנו. הכיצד? בכך שמישהו ידבר עליו לשון הרע – וחז"ל אמרו, שהמספר לשון הרע על חבירו, נוטל ממנו את כל עוונותיו, רחמנא לצלן! אבל בעל המחלוקת, לא יכול להשתחרר מן העוון לעולמים. ומדוע? משום שגם אם ידברו עליו לשון הרע – הרי חז"ל קבעו שמותר לספר לשון הרע על בעל מחלוקת... לפיכך, קורח שהתחיל במחלוקת, לקח מקח רע לעצמו, מבלי יכולת להתנתק ממנו! (מעין השבוע)

 

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' (טז,ג) נראה לפרש על פי מה שאמרו חכמינו, שכל רב בגמרא שכתוב רבי- הוא רב שיושב בארץ ישראל, ושכתוב רב, הוא רב שיושב בבבל. ולכן הם באו לקנטר אותם ולומר וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?, והרי אין אתם נכנסים לארץ ישראל שיהיה לכם תואר "רבי", אלא אתם בני חוץ לארץ שאין לכם אלא תואר "רב". (תורת הפרשה בשם ה"בן איש חי זצ"ל)

 

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו (טז,ד)

אומר ה"מטה יהודה" הרב יהודה לייב לאזארוב: מדוע לא התפלל עליהם משה בפעם הזאת?

אלא, משום שמשה רבינו הבין שאם יתחיל עכשיו להתפלל עליהם זה רק יזיק למצב ולא יועיל.  מידת הדין תתגבר מאד, כי מידת הדין תאמר "רבש"ע ראה, הנה האיש משה שכולם מתלוננים עליו ואומרים שהוא כל כך רע, בכל זאת הוא עומד ומתפלל עליהם,  הוא כל כך הוא מסור אליהם, ומה הגמול שמשלמים לו? 

ולכן מנע משה את עצמו מתפילה עליהם.

 

וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ (טז,ה)

פירש רש"י: עתה עת שכרות היא וכו', והוא היה מתכוון לדחותם שמא יחזרו בהם. בספר "אמרי פנחס" מביא הרב פנחס שפירא זצ"ל לפרש זאת בדרך פשוטה: על פי מה שכתוב בגמרא בברכות (יט,א) תלמיד חכם, שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה. שואלת הגמרא. שמא!? אלא, ודאי עשה תשובה. וקרח היה תלמיד חכם, כידוע. ולכך דחה אותו משה עד למחרת, כדי שבלילה יעשה תשובה. אלא שכתוב בזוהר הקדוש (חלק ג' קעח עמ' א') שאדם עושה את חשבון הנפש כששוכב לישון.

וזה מה שקרה כאן, שהרי קרח היה ער כל הלילה, והלך אצל ישראל לפתותם, לכך לא עשה תשובה. 

 

וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו  (טז,יא)

אמרו חז"ל (עירובין סה,ב): בשלושה דברים אדם ניכר – בכוסו, בכיסו ובכעסו". והנה אהרן הכהן לא יכלו לבדוק אותו "בכוסו", כי הרי שתויי יין אסורים לעבוד במשכן. "בכיסו" לא ניכר, כי הרי כל אחד היה לו את המן בשווה. נשאר איפוא שיכלו לבחונו רק "בכעסו". וזה מרומז בפסוק: "וְאַהֲרֹן מַה הוּא"- כשתרצו להכיר בטובו וטבעו של אהרן מה הוא- "כִּי תַלִּינוּ עָלָיו" ותנסו אם יבוא לכלל כעס. אם כן- פנה אליהם משה- תבינו לבד כי הוא קדוש ה', ואיך תתקוממו נגדו. ("ניצוצי אור מאיר")

 

 

וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה (טז,ל)

קנאה ורדיפת הכבוד זה הגיהנם בעצמו. זה 'וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה'. כי מי שרודף אחרי כבוד, כל פעם שמשהו שהוא עושה לא מוצא חן בעיניו, כל פעם שהוא רואה שהשני יותר טוב ממנו, הוא נשבר לגמרי, הוא גומר עם כל החיוּת שלו. לעומתו אדם שחי בשפלות וענווה הוא כל הזמן שמח, הוא מרגיש כזה תענוג, הוא זוכה לכזה אור אלוקי, לכזאת חיות וכזאת זריזות בעבודת ה'. וזה בעצם הכבוד האמיתי שלו. כל מה שהוא זוכה לעשות לכבוד ה'. הוא כבר לא נצרך לקצת כבוד מהבריות, הוא יכול להזכיר לעצמו מהו הכבוד האמיתי שלו ולשמוח. אדם צריך לדעת שהחשיבות שלו הגדולה ביותר זה כשהוא מתבטל, מרכין קצת את הראש. הכבוד שייך למלך הכבוד, לקב"ה בכבודו ובעצמו. כל מה שקורה פה בעולם זה כדי שיתגלה פה כבוד ה', מהדברים היותר קטנים והיותר נמוכים עד לדברים הכי גבוהים. כל מה שנברא פה, נברא לכבודו יתברך .אז בא בן אדם והופך את היוצרות, לוקח את הכבוד לעצמו. ה' ירחם. וזה הנסיון הכי קשה שלנו פה. לדעת שאנחנו כלום, ומזה בעצמו לקבל שמחה גדולה וחיות עצומה. קורח לשון קֵרֵח. הוא יצר קרחה בישראל, קרחה זה מקום קרח, שאין בו צמיחה, ששום דבר לא צומח בו. (לוקט מדברי הרב מנחם אזולאי).

 

וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ (טז,לב)

התורה כותבת לנו, שהאדמה בולעת את קרח ואנשיו ואת בתיו, ועוד את כל הרכוש? קורח ואנשיו יורדים שאולה זה מובן, אבל מדוע? היה צורך שגם רכושם ובתיהם ירדו שאולה? בס"ד כדי שנבין זאת, נביא מעשה שמסופר על הבעל שם טוב הקדוש שפעם אחת בא אליו אחד מחסידיו ואמר לו שהיום הוא התפלל ונכנסו לו כל מני מחשבות לא ראויות בתפילה, וזה פעם ראשונה שזה קורה לו ולא הבין למה. הבעל שם טוב הקדוש, ראה ברוח קודשו, שאדם שהיה מחלל שבת נגע בסידור שלו, ולכן זה עשה השפעה ומכאן נכנסו לו מחשבות כאלה, אותו חסיד החליף לסידור אחר.. והתפלל בקדושה כהרגלו. ולפי מעשה זה נבין גם, מדוע היה צורך שהבתים וכל הרכוש של קורח ועדתו יהרסו, כי בגלל שזה היה בחזקתם היה זה עושה השפעה רוחנית לא טובה, על אנשים אחרים שיגעו ברכושם.

 

וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ (טז,לב)

יש לשאול, מה הטעם שנענשו קורח ועדתו דוקא בעונש זה של בליעה באדמה? בספר פרפראות לתורה: כתב שהעונש היה בבחינת מידה כנגד מידה, כי קורח לא המתין בסבלנות עד שתשחק לו השעה, ותוטל על ראשו עטרת המנהיגות, לפיכך גם האדמה לא המתינה לו עד שימות כדרך הטבע לאחר זיקנה ושיבה, אלא פצתה את פיה ובלעה אותו ואת עדתו מיד, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה.

 

רבי סולימן אוחנא מתלמידי האר"י הקדוש פירש: שהעונש פגע בהם במידה כנגד מידה, הם חלקו על משה רבינו, וממילא עירערו על התורה שנתן, והרי אלמלי התורה, היה העולם חוזר חלילה לתוהו ובוהו כידוע, כמו שדרשו חז"ל יום השישי ויכולו השמים והארץ, יום השישי זה ו' בסיון, חג מתן תורה הוא זה, שבזכותו נתקיים העולם, לכן אלו שערערו על אמיתות התורה, נבלעו באדמה ונעלמו מן העולם.

 

בספר נועם אלימלך כתב בשם המקובלים: שקרח היה גלגול קין, ולכך נאבד ע"י פתיחת הארץ, כדי לתקן את אשר פצתה האדמה את פיה לקחת דמי הבל אחיו (בראשית ד,יא) ולזה הוצרך קין להתגלגל בקרח לתקן זה. ולכאורה למה לא תוקן זה הדבר בשעתו אצל קין עצמו?, אלא שברא השם יתברך את הגלגולים שתהיה תורתו שלימה שאם לא כן והיה בא אז על תיקונו, היתה חסרת פרשת ויקח קרח בתורה. ולפי זה מבואר הפסוק: "תורת ה' תמימה משיבת נפש", שע"י השבת נפש בגלגולים, תורת ה' תמימה, ולא חסרה דבר.

 

ביאר הרב יהודה ברכה: שאם היה הקב"ה ממית אותם במיתה רגילה, היו תולים זאת במקרה, שהרי רבים מעמי הארץ מתים אף באמצע שנות חייהם, לפיכך הביא עליהם הקב"ה מיתה משונה, שאינה כמות כל האדם. כדי שיראו בעליל שזו מיתה מן השמים, בתור עונש על מעשיהם. (תורת יהודה דף קלב-קלג)

 

כתוב במדרש רבה (פרשה יח אות יד'): "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ" בוא וראה כמה קשה מחלוקת שכל העוזר במחלוקת הקב"ה מאבד את זכרו שכך כתיב  "וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֶת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ" אמר ר' ברכיה כמה קשה המחלוקת שבית דין של מעלה אין קונסים אלא מבן עשרים שנה ומעלה, וב"ד של מטה מבן י"ג. במחלוקתו של קרח תינוקות בן יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית דכתיב: "וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה" לכך כתיב וַיִּקַּח קֹרַח".

ויש לשאול מה הטעם שגם תינוקות בני יומן נשרפו ונבעלו בשאול ? מתרץ הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספר שיחות מוסר (שנת תשל"ב מאמר לג): שמכיוון שהאבות בעלי מחלוקת, והיא שורש פורה ראש ולענה, הרי אף בניהם אחריהם יהיו בעלי מחלוקת כמותם ויותר מהם, שהרי השורש יפרה וישגה אצל הבנים, על כן אובדים כולם ואפילו יונקי שדים, מוטב שימותו זכאים ואל ימותו חייבים.

 

וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל (טז,לג)

נראה שהאותיות מִתּוֹךְ הַקָּהָל מיותרות. היה מספיק לרשום את הפסוק  וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ, אלא בס"ד נראה לי לתרץ, רשום לנו מִתּוֹךְ הַקָּהָל- ניקח את האותיות שהם "מִתּוֹךְ הַקָּהָל"- כלומר מילוי האותיות הַא קָּוף הָא למד- אותיות המודגשות שהם "מִתּוֹךְ הַקָּהָל" עולות בגימטריה 'על כבוד' (כמספר 132), וזה לרמוז לנו שהסיבה שירדו שאולה היה בגלל שלא רצו לוותר על הכבוד!! כמו שאומרת המשנה באבות (ד,כא):" הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם".

 

מובא במדרש שבני קרח היו בפתח השאול ולא הספיקו לומר תשובה בפיהם כי עוד רגע קט כבר היו בתוכו, והספיקו רק להרהר תשובה בלבם, וכיון שלא עשו תשובה מושלמת ולא אמרו זאת בפיהם, לא הועילה להם לגמרי ונבלעו יחד עם כולם, ורק הועילה להם שנתבצר להם מקום גבוה בגיהנם, ולא היו יחד עם כולם.

אמנם יש להקשות, כיון שבני קר חזרו בתשובה, מדוע נכנסו לגיהנם? ומה תועלת יש להם שנתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם, וכי יחפוץ מאן דהו לשבת ב"מזרח" של גיהנם?

 

ביאור מתוק כתב ה"כתב סופר": אמרו חז"ל(יומא פז,א): "כל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, שלא יהיה הוא בגן עדן ותלמידו בגיהנם". וגם אם חזר בתשובה, אין תשובתו מקובלת עד שישובו גם הם, ותשובתו תלויה ועומדת, ולכן בני קרח הגם שהרהרו בתשובה, כיון שהחטיאו אחרים לא הועילה לגמרי, ותשובתם תלויה ועומדת אם אלו יחזרו בתשובה אם לאו. וכיון שכן אין דינם בגיהנם ככל הרשעים כיון ששבו בתשובה, ואולי ישובו גם אלה שהחטיאו אותן. וגן בגן עדן אי אפשר להביאם כי תשובתם אינה מקובלת עדיין  לכן נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם, מקום מיוחד, וישובו שם עד שיתברר תשובתם של אלו אשר החטיאו.

 

וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת (טז,לה)

הרה"ק בעל הפני מנחם מגור זיע"א נתן טעם מעניין מדוע נשרפו המאתיים וחמישים איש באש: כתוב בתורה)דברים יא, כב): "כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ. ושואל שם רש"י: וכי אפשר להידבק בשכינה? והלא כתוב (דברים ד,כד): "כִּי ה' אֱלֹקיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא". אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני הכתוב כאילו נדבקת בו. ומאחר שלקרח ועדתו היתה חסרה ההתבטלות לחכמים ותלמידיהם, לכך "וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה'..."

 

לרדוף אחרי המצוות (לוקט מהספר 'ובחרת בחיים')

הרב ניסים יגן זצ"ל, שהספידו הרב דן סגל שליט"א, וסיפר: שביום שישי אחד הוא שכנע יהודי מאשקלון שכל ימיו התגלח בסכין לעבור למכונה. אחר שכנועים רבים האדון הסכים. הרב נסע לירושלים, הביא מכונת גילוח וחזר לאשקלון. שב הרב לביתו בירושלים כמעט בקבלת שבת, וכל זה כדי להיות בטוח שהיהודי הזה לא יתגלח בסכין אפילו עוד יום אחד. וכל זאת למרות שמאחורי הרב היו עשרות ומאות, ואם לא אלפי יהודים שהרב זכה והכניסם תחת כנפי השכינה. בעבודת ה' לא נחים, כי מנוחה נכונה בישיבה עליונה.

 

הטלית שהצילה ממוות

הרב ניסים יגן זצ"ל, סיפר בזמנו בהיותו בניו יורק פגש אדם שסיפר לו סיפור מדהים ומחזק מאד.

מסופר על יהודי תמים ופשוט שחי בגטו... ובכל עת ניסה לעודד את אחיו היהודים ולהפיח (כמה שניתן) רוח של חיים בתוך מחנה העבודה. בכל פעם שהייתה הזדמנות למצוות היה חוטף אותם. כאשר היו 10 איש היה דואג שיעשו קדיש, תפילות, כל מצווה שהייתה ניתנת לעשות בגטו אותו אדם היה מקיים בשמחה.

הגרמנים ראו שרוח היהדות חזקה שם במחנה בזכות אותו יהודי, יותר מכל שאר המקומות בגטו. הם עשו חקירה ומתברר שיש ינק'לה אחד שובב שמפיח כל הזמן רוח של יהדות בגטו. הזהירו אותו מספר פעמים שראו אותו שר ומתפלל בתוך הגטו. הזהירו אותו שאם לא יפסיק עם זה יעשו לו משפט לינץ' בתוך המנחה ו"אתה תקבור את עצמך בעודך חי!". הם חשבו שזה ירתיע אותו, אך האדם המשיך לרקוד ולשיר "עבדו את השם בשמחה"... הם לא הבינו מה מתרחש שם. ו"סוף סוף" יצא הפסק דין ממפקד המחנה: להביא את כל הנשים והגברים למשפט פומבי שכול האנשים יראו מה זה יהודי חוצפן ששומר מצוות ליד גרמנים. אמרו לו ליד כולם תחפור כאן את הקבר שלך! (בלי כלים, בשניים) התחיל לחפור וכל הזמן היה שר: "עבדו את השם בשמחה". הגרמנים הנאצים, האכזריים והארורים החלו להתבלבל, הם לא הבינו את מעשיו ולא עיקלו מה קורה שם! תהו בינם לבין עצמם עד כמה הוא יכול להיות עקשן!? לפני המוות!?! הוא חופר את הקבר שלו בידיים, אמרו לו שהוא ימות חי יכסו אותו חי והוא עדיין שר: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".. "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"... היהודי הזה המשיך לשיר, הוא רצה לפחות לקדש את החיים של אחרים במותו ולעודד אותם לפני שהוא מת. אז הוא שר ורקד בעודו חופר את הקבר. הוא סיים לחפור את הקבר והגרמנים מחכים ברגעים לכסות אותו חי. הגרמנים ציוו עליו להתפשט ולהיכנס לקבר עירום. גם זה לא הרתיע אותו.
הוא הוריד החולצה, הגופיה, מכנסים, נעלים מתכונן להתכנס ערום לקבר. דבר אחד לא הסכים להוציא את הטלית קטנה... את הטלית קטן לא הסכים להוריד. החוטים המיושנים שלבש אותם כמה שנים רקדו לו.

הגרמני ימח שימו וזכרו דרש ממנו להוציא את זה שוב ושוב והוא לא הסכים. הגרמני הרשע אמר לו תגיד לי למה אתה לא מסכים להוריד את הטלית? לפני שאני קורע אותך תסביר לי מה החוטים האלה עושים לך?

אמר לו: בחוטים האלה... יש בהם את שם השם! הם מראים שיש אלוקים אשר מנהיג את העולם ולא אתה. הם מראים שיש בוס גם עליך וגם עלי. אותו אלוקים ינקום את דמי ממך!! זה מראה שיש כח עליון בשמיים גם עליכם. המפקיד לא יכל לשמוע את הגבורה האומץ והעוז הבלתי נלאים של העם היהודי ואמר לו: תתלבש מייד! ונתן לו ויזה לברוח לארצות הברית...שם פגש אותו הרב ניסים יגן וסיפר לו את סיפור זה. 

מפה בואו נראה מהו יהודי בתוך הגטו. ואנחנו בלי גטו? בלי מכות? בלי שום דבר? שום קצין לא מתבייש לשים את הדרגות שלו! למה אנחנו כיהודים נתבייש בדרגות שלנו? הגמרא בנדרים (כה,א):"שקולה מצוַת ציצית כנגד כל מצוות שבתורה". מצוות ציצית מגנה עלינו מדברים רבים! לעתיד לבוא אדם ששם ציצית ישמשו אותו 2800 עבדים, כתוב זאת בספר הזוהר הקדוש. ואדם זה זוכה ורואה פני השכינה.

 

התחזקות בברכות
אמר הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל:
תארו לעצמכם, יהודי חי כשבעים שנה, יכול להגיע בימי חייו לשניים וחצי מיליון ברכות.
לכאורה, כשיגיע לבי"ד של מעלה, צריכים להגיע קרונות ענקיים שבהם מצטופפות כל אותן מיליוני ברכות ולזכותו בדין. אבל כשמתחילים להוציא אותן מן הקרונות, מתברר שרבות מהן אינן יכולות להועיל - יש מהן שנאמרו בלי כוונה, אחרות יצאו בחטף, מרוסקות לגמרי. וכאשר בוררים את הברכות שנאמרו בכוונה, מוצאים רק כמה מאות ברכות, שדי בכמה שקיות ניילון כדי להכילן...

 

צריך חיזוק בדבר!! יש הרבה אנשים שגם שיש אנשים אחרים לידם, מתביישים ומברכים בשקט, ואיך יתן אדם אחרי זה את הדין בבית דין של מעלה? שיכל לזכות יהודי בעוד ברכת אמן, שלפעמים אמן אחד יכול להכריע את הכף בשמיים!! אדם צריך לברך לאט ובכוונה ובע"ה גם לדאוג שתמיד יהיה מישהו לידו שיענה לו אמן על הברכה. וזה זיכוי הרבים גדול!! שנאמר בחז"ל (נזיר סו,ב. ברכות נג,ב): "גדול העונה אמן יותר מן המברך".

 

באחת מנסיעותיו של הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל, ברכבת מירושלים לחיפה בליווי תלמידיו, הוצרך באמצע הנסיעה לברך ברכת 'אשר יצר'. הוא נטל ידיו וניגבן, אולם לא ברך מיד, אלא רמז לשוטר שעמד בקרבת מקום וביקש ממנו כי יואיל לקרוא לחבריו הסדרנים ואנשי בטחון הרכבת. השוטר מיהר למלא את מבוקשו ועד מהרה עמדו הללו לצידי הצדיק.  רבי אליהו פנה אליהם והסביר את משאלתו: "אני אברך עתה ברכת 'אשר יצר' ואתם תענו 'אמן' בסיום הברכה". לא כל יום מתרחש מעמד כזה ברכבת ישראל. נדיר שיברך אדם ברכת 'אשר יצר' לפני קבוצת אנשים למען יענו אמן. רבי אליהו לא שת ליבו לסימני השאלה שהצטיירו על פני הנוכחים. בישוב דעת ובמנוחת ושלוות נפש, מתון מתון, ברך את הברכה מילה  במילה. מיד כשסיים את ברכתו, ככלות המילים 'ומפליא לעשות' ענו הסובבים 'אמן'! אמת הם דברי המברך שהוא יתברך מפליא לעשות. אחד השומעים הוסיף והפטיר: "מברכתו של הרב לבדה אפשר לחזור בתשובה".

 

דקות ספורות אחרי הברכה נעצרה הרכבת בפתאומיות. התגלה מוקש המונח על פסי הרכבת, ובנסים מופלאים עצרה הרכבת לפני עלותה על המוקש, ונוסעיה ניצלו. 'ומפליא לעשות'.