"ראיתי את המכתב של אחד הגברים שלוקח על עצמו הרבה 'רגשות אשמה', ומרגיש שהוא 'האשם' הבלעדי בגירושין שלו.אני לא מסכימה איתו. הוא לא צריך לקחת את כל נטל אחריות גירושין שהוא עבר על עצמו! אני כותבת לך את זה כאישה שחוותה גירושין קשים על בשרה. גם אם אותו גבר 'תרם' לא מעט למריבה, לצעקות, ולבלגן, אין דבר כזה 'רק צד אחד אשם בגירושין'.

אני לצערי כבר גרושה מספר שנים, מרגישה בודדה. לצערי, אני תקועה עם 5 ילדים מקסימים שאני אוהבת בכל מאודי, מרגישה תקועה, כי אין לי פרטנר לגדל אותם, אין לי פרטנר לחיים, אין לי פרטנר לחוויות, אין לי פרטנר לחיים הפשוטים של היום יום. אני מרטיבה כריות מדי לילה, הולכת לישון לבד (אם איזה ילד לא מתגנב למיטה),וקמה לבד, משוועת לחיבוק, משוועת לתשומת לב, לאהבה כפשוטה, לאהבה נורמלית בין גבר לאישה רוצה להעניק חום, תשומת לב, אהבה, אכפתיות, לבן זוג, לבעל שאין לי כעת.

קשה לי מאוד. קשה לי, אין לי עם מי לחלוק כאבים, חוויות, אין לי את מי לפנק, (חוץ מילדי.. ) אין לי למי לספר שהבן "שלנו" התחצף בבית הספר. אין לי למי לרוץ לאחר "אסיפת הורים" ולדווח שהילדה השתפרה בכיתה, שזה נובע מהמאמצים שלי, לקדם אותה. בבקשה, אני מבקשת שתפרסם את המכתב הזה, שנשים תדענה שזו לא גבורה גדולה להרוס ולרסק את מה שנבנה במשך שנים!<

נכון, הבעלים שלנו, לא כאלו מלאכים ובטח לא "צדיקים" גדולים! אבל… אבל אם לנו הנשים היה עוד מעט סבלנות ועוד טיפת הבנה אליהם, ואם הייתה לנו מעט חמלה עליהם, כן חמלה, והכלה אליהם כבני אדם, ואם היינו מלמדים עליהם יותר "זכות", ולא ישר מתנפלים עליהם, יתכן, והכל היה נגמר אחרת.

ובינינו… גם הבעלים הם אולי… עוד קצת "ילדים שלא גדלו"… אני באמת לא חושבת שהבעלים או הגברים בכלל הם אנשים רעים, פשוט, אנחנו לא יודעות לומר להם בצורה הראויה את מה שאנחנו חשות, את מה שאנחנו זקוקות, לא כל הבעלים יודעים, לא את כל הבעלים לימדו לתת לנו, את מה שאנחנו זקוקות. וכנראה שזה לא טבעי ומובן מאליו שהם צריכים להבין לבד, את מה שכואב ומציק לנו. אילו לא היינו כועסות או "מבקרות" אותם על כל צעד שלהם, וכל איחור שלהם, וכל עגבנייה רקובה שהם מביאים מ"הסופר", אנחנו ישר נופלות עליהם… ואם מדי פעם היינו גם יודעות להחמיא להם על הופעה נאה שלהם, על מילה טובה שהם סוף סוף אמרו לנו, או אם בטעות גם החמיאו והעריכו אותנו, אם היינו אומרים להם: "איזה כיף שאתה שם לב", או "טוב לי שאתה עוזר לי קצת…" אם היינו טיפה מתייחסות אליהם באותה צורה שאנחנו משוועות שיתייחסו אלינו, אני מאמינה, כלומר אני בטוחה שהייתי יכולה להציל את הנישואין שלי.

אני מדברת עם חברות, ולצערי רוב החברות שלי גרושות, כמה טיפשות היינו שערבבנו את בני המשפחה בכל צעד, ואיך דאגנו להשחיר את פניהם של הגברים בעיני המשפחה והחברים. כיום, אני מסתכלת בקנאה, על החיים החדשים שהוא פתח, לא מבינה מה הוא מצא באותה אישה שנראית פחות טוב ממני, ואולי משכילה פחות ממני... אבל כנראה שהגברים לא צריכים רק יופי או השכלה… הם רוצים איזה "אימא קטנה" שתדאג להם לחולצה מגוהצת, לחיוך כשהם נכנסים הביתה מהעבודה לארוחה חמה וטעימה.

ולא (רק) ל"קיטונות" של צרות ו"ביקורת" עוד לפני שהם חצו את סף הדלת… ואולי, אשתו החדשה של האקס שלי, אין לה את האינטליגנציה שלי, אבל… יש לה אינטליגנציה שחשובה בזוגיות וזו "האינטליגנציה הרגשית" בכל המובנים, שלצערי לי לא הייתה!

אני מבקשת שתפרסם את המכתב הזה, למרות אורכו… לפחות כך אני גם קצת משחררת מהלב מועקה שיושבת לי הרבה זמן על הלב. אם אחת מכל המאות שיש, כאן או האלפים אצלך בקבוצה… מספיק שתהיה אחת. רק אישה אחת שתקרא ותפנים ותלמד, את מה שאני לצערי לא למדתי, או למדתי… אבל כנראה מאוחר מדי ! והיה זה שכרי, ושכרך.

- רבניםנט" />

שלח לחבר

בס"ד
רבנים.נט

ברוכים אתם בבואכם Incorrect URL

חדשות האתר:


פינת הנשים

שלח שאלה לרבנים

הוסף שאלה


הלכות בשמירת העיניים:
זְהִירוּת מוֹנַעַת אָסוֹן

הלכות בשמירת הלשון:
קשוט עצמך תחילה

חושבים להתגרש? תחשבו שוב !


שאלה:(27/01/2014)

כבוד הרב זה מכתב שקראתי באתר שנקרא: "סרוגים" אשמח אם תפרסם אותו גם באתר שלך, אני מקווה שהוא יעזור לכל אותם זוגות שחושבים להתגרש. לא יאומן איך שטות קטנה יכולה להרוס חיים שלמים. כל מי שחושב להתגרש לא יודע איזה סבל מחכה לו אחר הגירושים.......

"ראיתי את המכתב של אחד הגברים שלוקח על עצמו הרבה 'רגשות אשמה', ומרגיש שהוא 'האשם' הבלעדי בגירושין שלו.אני לא מסכימה איתו. הוא לא צריך לקחת את כל נטל אחריות גירושין שהוא עבר על עצמו! אני כותבת לך את זה כאישה שחוותה גירושין קשים על בשרה. גם אם אותו גבר 'תרם' לא מעט למריבה, לצעקות, ולבלגן, אין דבר כזה 'רק צד אחד אשם בגירושין'.

אני לצערי כבר גרושה מספר שנים, מרגישה בודדה. לצערי, אני תקועה עם 5 ילדים מקסימים שאני אוהבת בכל מאודי, מרגישה תקועה, כי אין לי פרטנר לגדל אותם, אין לי פרטנר לחיים, אין לי פרטנר לחוויות, אין לי פרטנר לחיים הפשוטים של היום יום. אני מרטיבה כריות מדי לילה, הולכת לישון לבד (אם איזה ילד לא מתגנב למיטה),וקמה לבד, משוועת לחיבוק, משוועת לתשומת לב, לאהבה כפשוטה, לאהבה נורמלית בין גבר לאישה רוצה להעניק חום, תשומת לב, אהבה, אכפתיות, לבן זוג, לבעל שאין לי כעת.

קשה לי מאוד. קשה לי, אין לי עם מי לחלוק כאבים, חוויות, אין לי את מי לפנק, (חוץ מילדי.. ) אין לי למי לספר שהבן "שלנו" התחצף בבית הספר. אין לי למי לרוץ לאחר "אסיפת הורים" ולדווח שהילדה השתפרה בכיתה, שזה נובע מהמאמצים שלי, לקדם אותה. בבקשה, אני מבקשת שתפרסם את המכתב הזה, שנשים תדענה שזו לא גבורה גדולה להרוס ולרסק את מה שנבנה במשך שנים!<

נכון, הבעלים שלנו, לא כאלו מלאכים ובטח לא "צדיקים" גדולים! אבל… אבל אם לנו הנשים היה עוד מעט סבלנות ועוד טיפת הבנה אליהם, ואם הייתה לנו מעט חמלה עליהם, כן חמלה, והכלה אליהם כבני אדם, ואם היינו מלמדים עליהם יותר "זכות", ולא ישר מתנפלים עליהם, יתכן, והכל היה נגמר אחרת.

ובינינו… גם הבעלים הם אולי… עוד קצת "ילדים שלא גדלו"… אני באמת לא חושבת שהבעלים או הגברים בכלל הם אנשים רעים, פשוט, אנחנו לא יודעות לומר להם בצורה הראויה את מה שאנחנו חשות, את מה שאנחנו זקוקות, לא כל הבעלים יודעים, לא את כל הבעלים לימדו לתת לנו, את מה שאנחנו זקוקות. וכנראה שזה לא טבעי ומובן מאליו שהם צריכים להבין לבד, את מה שכואב ומציק לנו. אילו לא היינו כועסות או "מבקרות" אותם על כל צעד שלהם, וכל איחור שלהם, וכל עגבנייה רקובה שהם מביאים מ"הסופר", אנחנו ישר נופלות עליהם… ואם מדי פעם היינו גם יודעות להחמיא להם על הופעה נאה שלהם, על מילה טובה שהם סוף סוף אמרו לנו, או אם בטעות גם החמיאו והעריכו אותנו, אם היינו אומרים להם: "איזה כיף שאתה שם לב", או "טוב לי שאתה עוזר לי קצת…" אם היינו טיפה מתייחסות אליהם באותה צורה שאנחנו משוועות שיתייחסו אלינו, אני מאמינה, כלומר אני בטוחה שהייתי יכולה להציל את הנישואין שלי.

אני מדברת עם חברות, ולצערי רוב החברות שלי גרושות, כמה טיפשות היינו שערבבנו את בני המשפחה בכל צעד, ואיך דאגנו להשחיר את פניהם של הגברים בעיני המשפחה והחברים. כיום, אני מסתכלת בקנאה, על החיים החדשים שהוא פתח, לא מבינה מה הוא מצא באותה אישה שנראית פחות טוב ממני, ואולי משכילה פחות ממני... אבל כנראה שהגברים לא צריכים רק יופי או השכלה… הם רוצים איזה "אימא קטנה" שתדאג להם לחולצה מגוהצת, לחיוך כשהם נכנסים הביתה מהעבודה לארוחה חמה וטעימה.

ולא (רק) ל"קיטונות" של צרות ו"ביקורת" עוד לפני שהם חצו את סף הדלת… ואולי, אשתו החדשה של האקס שלי, אין לה את האינטליגנציה שלי, אבל… יש לה אינטליגנציה שחשובה בזוגיות וזו "האינטליגנציה הרגשית" בכל המובנים, שלצערי לי לא הייתה!

אני מבקשת שתפרסם את המכתב הזה, למרות אורכו… לפחות כך אני גם קצת משחררת מהלב מועקה שיושבת לי הרבה זמן על הלב. אם אחת מכל המאות שיש, כאן או האלפים אצלך בקבוצה… מספיק שתהיה אחת. רק אישה אחת שתקרא ותפנים ותלמד, את מה שאני לצערי לא למדתי, או למדתי… אבל כנראה מאוחר מדי ! והיה זה שכרי, ושכרך.



תשובה:(הרב רביד נגר)

וואו , מדהים.

זה באמת מכתב מרגש ונוגע ללב וחשוב שכל גבר וכל אשה יקראו אותו , צריך לקרוא גם התוודות של גבר שעבר משבר גירושים , אני בטוח שזה יהיה לא פחות מעניין , אם יש גבר שרוצה לשתף אותנו ברגשות שלו (בעילום שם כמובן) נשמח לשמוע מה אתם מרגישים... למרות שהאתר הזה נקרא: "אור-לנוער" כבר מזמן גולשים בו עשרות אם לא מאות אלפי גולשים צעירים , נערים , בחורים ומבוגרים , כנראה שהאור מופץ לכל בית ישראל בארץ ובעולם, חשוב לציין שהאתר פועל ללא מטרות רווח , ללא הוראות קבע ובאמת לשם שמים
הצפיות בסרטונים לא ממוספרות , לא אכפת לנו כמה אנשים צפו בסרטון , אנחנו לא מחפשים כבוד ותהילה , מי שמודד לנו את מספר הצפיות באתר הוא הריבונו של עולם, אנחנו לא מחפשים מספרים וכבוד , אנחנו מחפשים אהבת ישראל אמיתית , לא נגועה !
תתפללו עלינו שנזכה לענווה ונתרחק מהגאווה והפרסום השקרי , הפרסום היחיד שאנחנו מוכנים ליטול בו חלק הוא פרסום גדלות הבורא בעולם , בחינת: "יתגדל ויתקדש שמ-יה רבה" ויהי רצון שיגדל שמו של ה' בעולם.

לסיכום: אם יש לכם דברים נוספים שהייתם רוצים לשתף באתר , נשמח לקרוא , דברים מרגשים שאתם חושבים שיעשו לאחרים טוב , שיועילו לכלל הציבור , אנחנו כאן כדי לקרוא ולפרסם ולגדל את שמו של ה' יתברך.







.





שלח לחבר
מדורג 0 מתוך 5, דרגו 0

דווח על בעיה